זוחלים לפיינל-פור: הפועל ירושלים שרדה אמש (שני) מותחן אדיר בנהריה, חזרה עם ניצחון קריטי ממקום בו קשה מאוד ומנעה מהעונה שלה להסתיים באופן מוקדם וסנסציוני, למרות עקשנותה של היריבה. וכאן מסתיים חלק המחמאות לסגנית האלופה. משום שגם בערב גדול מבחינתה, לפחות בכל הקשור לתוצאה הסופית, חזינו שוב בתחלואיה הרבים של הקבוצה של פיאניג'אני, או ליתר דיוק אוסף השחקנים (הסופר מוכשר) שלו.
אפילו בערב בו קלעו שחקניה באחוזים מטורפים מעבר לקשת (13 מ-21) נזקקו האדומים להרבה מזל, קצת עזרה מהשופטים וכמה החלטות רעות של שחקני היריבה בשביל לגרד ניצחון. המשחק הרגיש לאורך רוב דקותיו כהולך לכיוון של 15 הפרש ומעלה, ולמרות זאת נשאר צמוד בשל כמה גורמים.
הראשון, החוזר על עצמו לאורך כל העונה, טמון בעובדה שמשחק ההתקפה של ירושלים מבוסס כולו על יכולות אישיות ולפיכך נידון כמעט תמיד לעליות וירידות. השני הוא השימוש הרחוק מלהיות מספק במגוון השחקנים ובספסל הרחב של הקבוצה. השלישי הוא הירידה המתמשכת בכושרם של אליהו והלפרין שאמש לא תרמו דבר, והרביעי הוא אי ניצולו המשווע של אמארה סטודמאייר. האיש הגדול, בדקות שהוא משותף סופסוף, בקושי מקבל את הכדור במקומות בהם הוא צריך לקבל אותו ואשר בהם קשה מאוד לגבוהי היריבה, יהיו אשר יהיו, להתמודד עימו. הגורם האחרון, ואולי הקריטי ביותר, הוא החוסר של הקבוצה ברכז אמיתי. קרטיס ג'רלס, כפי שהוכח שוב אמש, הוא סקורר אדיר וקלע בחסד, אך שחקן שמסיים משחק עם פי חמש זריקות מאסיסטים איננו עונה על ההגדרה של שחקן ההופך את חבריו לקבוצה לטובים יותר.
סקורר אבל לא רכז, ג'רלס (ערן לוף)
דוגמה בולטת לכך התרחשה כחצי דקה לסיום המשחק, כאשר במצב של נקודה יתרון לירושלים הקפיץ ג'רלס את הכדור במשך 20 שניות בסיומן תקע את בר טימור במצב בלתי אפשרי שהסתיים עם זריקה שבקושי גירדה את הטבעת. אז איך זה שלמרות כל אלה נראים האדומים שוב כמועמדים ברורים להעפיל לפיינל-פור ואף להגיע למשחק הגמר? משום שהם מסוגלים לנפק תצוגות הגנתיות יעילות (לפחות במונחים מקומיים) כפי שעשו אמש, ומשום שסגל איכותי כל כך, המאפשר למאמן להציב חמישיה עם שלישיית גארדים כמו ג'רלס, דייסון וקינזי, אין לאף קבוצה בליגה. בינתיים יצטרכו האדומים לחזור לקרקע במהירות ולא להגיע למשחק החמישי בהרגשה שהגרוע ביותר כבר מאחוריהם. נהריה שכבר קמה לתחייה מספר פעמים העונה תעניש אותם שוב על כל נפילה מנטלית.
יופיע ברגע הנכון? אמארה (ערן לוף)
קבוצת פיינל-פור: הפועל אילת עשתה השבוע צעד ענק בדרך להעפלה חמישית ברציפות לשלב ארבע הגדולות, הישג עצום עבור קבוצה בסדר הגודל שלה. ללא רפי מנקו, ללא תרומה ממשית מאפיק ניסים ועם לא מעט שחקנים הנמצאים בירידה בחודש האחרון הצליחה אילת להחזיר את הביתיות לאחר ניצחון גדול בראשון לציון. היא עשתה זאת לא מעט בזכות המסורת של הקבוצה שמאז חזרתה לליגת העל מתאפיינת בווינריות, ובזכות מאמנה המנוסה שידע להרגיע את המערכת לאחר ההפסד הכואב במשחק השלישי. אבל בכדי לנצח גם במשחק החמישי ויותר מזה – להוות יותר מתפאורה במאני-טיים עצמו, יזדקק עודד קטש להרבה יותר מתצוגות אישיות מבריקות של מילבורן והנרי. כרגע נראה המשחק החמישי בסדרה זו כפתוח לחלוטין, והמנצחת בו כקבוצה בעלת הסיכויים הנמוכים ביותר להניף בשבוע הבא את הצלחת. כרגע.
שייכת לפיינל-פור: ניצחונה של מכבי חיפה בסדרת רבע הגמר, למרות היותה המדורגת שמינית והראשונה בהיסטוריה שמדיחה את מוליכת הטבלה, הוא אולי מפתיע אך רחוק מלהיות סנסציוני. לאורך מרבית שלבי העונה, ובעיקר מאז חזרתו של גרגורי ורגאס, נחשבו הירוקים לבעלי פוטנציאל גדול שלא מומש בעיקר עקב תפקוד לקוי בדקות ההכרעה והפסדים רבים במשחקים צמודים. מאמנים רבים הביעו חששות לפני מפגשים עם חיפה ואף אחד מהם לא שש להתמודד מולם בסדרת הפלייאוף.
אף אחד לא רוצה לפגוש אותם, שחקני חיפה (ערן לוף)
לא פלא, משום שקבוצה עם קו אחורי הכולל את ורגאס, דיברתולומיאו, מנדס ואלדס, וורקמן ושמחון יכולה ביום נתון לגבור על כל יריבה. נדמה שעופר רחימי הצליח ליצור את החיבור הנכון בין חניכיו דווקא בזמן הנכון ביותר, ודווקא לאחר אובדן אחד משחקניו החשובים ביותר, וויל גרייבס. משחק חצי הגמר שלירוקים מחיפה מול הצהובים מתל אביב נראה פתוח לחלוטין, בעיקר אם הגארד הנהדר דיברתולומיאו יצליח לשחזר את יכולותיו המופלאות מהסדרה מול חולון גם במפגש מול הקבוצה המתקאמבקת של אריק שיבק.
מה דעתך על הכתבה?