רבות הדרכים לחגוג אליפות. אפשר לקפוץ בטירוף על שולחן מזכירות, למשל. או שאפשר לצעוק לשמיים ולסמן לכולם את מספר הטבעות שלך. אפשר גם להשתולל כמו ילד קטן משמחה, או להתפרק על הרצפה בבכי.
ויש את הדרך של דירק נוביצקי.
בשניות הסיום של המשחק השישי בגמר 2011, שניות לפני הבאזר שחתם את אחת האליפויות המפתיעות והמרגשות של המילניום, כאשר הוא סוחב על הכתפיים קבוצה בינונית ומלוכדת מול "הרשעים" של מיאמי עם לברון-ווייד-בוש, נוביצקי כבר היה בדרכו לחדר ההלבשה. מבויש, המום, מתחבא מההמון. תופס את הראש בחוסר אמונה ומסתיר את הדמעות. "חוגג" את השניות הראשונות כאלוף, לבד לגמרי.
זה היה מחזה נוגה על אדם שונה בליגה שכולה שואו. אדם שכאילו הגיע ממקום רחוק מכאן.
בשנים שיבואו אחר כך, ובמיוחד ביום בו יהפוך לשחקן השישי אי פעם שחוצה את רף 30,000 הנקודות בקריירה, יבוא התיקון. הוא יקבל את החיבה והאהבה לה הוא ראוי. ב-8 במרץ 2017, מיד עם הסל שקבע את ההיסטוריה, קפצו עליו כל שחקני דאלאס, הצוות המקצועי וכמובן הבעלים מארק קיובן – ועטפו אותו באהבה. כזו השמורה לאחד שהפך לפנים של המועדון, אבל מעולם לא ניסה להיות מעליו.
נוביצקי. איור: אלעד שגריר
אפילו לברון ג'יימס שלח לו ברכת וידיאו מיוחדת. אותו לברון שב-2011 נוביצקי היווה את האנטיתזה הרומנטית שלו. כי בזמן שלברון בנה לעצמה קבוצת כוכבים, בזמן שהוא ודוויין ווייד לגלגלו על הגרמני וחיקו את השיעול שלו בזלזול לעיני המצלמות כשהם ביתרון 1:2 בסדרה ועם טונה של יהירות, דירק היה ההפך המוחלט. איש של מועדון אחד, של כבוד למשחק, של מי שהוביל קאמבק מפואר בדרך להשיל מעליו את תדמית הלוזר.
אבל רגע. קחו את כל מי שהגיע לפניו ל-30,000 נקודות. את קארים, מאלון, קובי, מייקל ו-ווילט צ'מברליין (אלוהים, איזו רשימה!) ונסו להבין מדוע ההישג של נוביצקי גדול מכל השאר. קחו את המרחק הפיזי והמחשבתי שהגרמני צריך היה לעבור, ותקלטו את גודל ההצלחה אצל אחד השגרירים החשובים בתולדות הענף.
כי אם ילד אמריקני רואה את ההגעה ל-NBA כחלום רחוק, מה יגיד יליד צפון בוואריה, שגדל לתוך מציאות של משחק בודד בשבוע ששודר מעבר לים, וקרא כיצד דראזן פטרוביץ', גדול שחקני היבשת, דאז, ניצב שנים ארוכות מול חומה גבוהה של חוסר הבנה לכישרון שלו. והרי, איזה ילד יכול לחלום על 30 אלף נקודות ב-NBA?! דמיינו את הנער שגדל מהופנט למראה נבחרת החלומות של ג'ורדן ומאלון ב-92' באירופה, ולבסוף נמצא יחד איתם ברשימה כה יוקרתית. 30 אלף נקודות יותר מכל מי שגדל איתו בוורצבורג.
יוני 2011. נוביצקי חוגג את האליפות עם דאלאס אצלו בבית בוורצבורג (Getty)
נוביצקי הוא ההוכחה שכישרון מולד זה לא הכל. כי ההישג הוא לא רק שלו, אלא גם של הולגר גשוויינדנר. מאמן הכדורסל שלפני 25 שנה לא ראה את מה שכולם ראו – נער גבוה, רזה, ארוך ומגושם – אלא את הפוטנציאל הגלום בו. למעלה משני עשורים לאחר שהחזיק אותו ברצועה כשהוא רץ, שם משקולות ברגליו כשזרק, השליך עליו כדורים כשכדרר ויצר אתו את הנשק הבלתי ניתן לעצירה בדמות הזריקה על רגל אחת בניתור לאחור – הוא ישב שם באמצע מרץ 2017 באולם, והזיל דמעה. ואז עוד אחת. ועוד אחת.
ודאי חשב על השעות הארוכות ההן. נזכר באכזבות, ברגעים בהם צעק על דירק הצעיר, כעס עליו, דחק אותו לקצה. איך כל ההשקעה הפכה ל-30 אלף נקודות בליגת הכדורסל הטובה בעולם.
הקטע לקוח מתוך הספר "נבחרת החלומות – 50 השחקנים הגדולים בדור האחרון" מאת שרון דוידוביץ' ואלעד זאבי, שעתיד לצאת לאור בחודשים הקרובים.
לרכישה מוקדמת של הספר ולתמיכה בפרויקט לחצו כאן:
https://www.headstart.co.il/project.aspx?id=24273
מה דעתך על הכתבה?