בכדורגל יש משפט מפתח שאיתו כולם צריכים לדעת להתמודד: "מי שיש לו אגו, שלא יכניס ראש לענף". האגו של אלי כהן תמיד דפק אותו. הוא גדול מדי כדי להתאים לנעשה כאן. כהן יגיד בסוף משחק לא מוצלח שהשחקנים אשמים, הוא יגיד שהחיים שלו נהרסו בגלל שהצ'צ'נים הגיעו, והוא לא יבין גם מדוע הוא לא עובד יותר בבית"ר. הרי הוא אמר את האמת. והוא אמר את האמת.
הבעיה היא שבכדורגל בכלל ובבית"ר ירושלים בפרט, אתה צריך להיות חכם הרבה לפני שאתה צריך להיות צודק. אדם עם אגו תמיד צודק, אדם בלי אגו נוהג בחוכמה. ואלי כהן נהג בטיפשות. כלפי בית"ר, לא כלפינו. מולנו הוא אמר את האמת: אי אפשר להביא שחקן ערבי לבית"ר, גם כי לא יבוא ישראלי כזה מרצונו וגם כי הקהל ששולט במועדון לא ייתן למערכת בה מעורב שחקן ערבי/מוסלמי, לעבוד. אלי כהן אמר לגמרי את האמת.
כי הוא רוצה שהמערכת תעבוד, והוא חווה איך היא קרסה כשגאידמק והוא, כן, גם הוא, הביאו שחקנים מוסלמים לקבוצה. כמובן שלא הם אשמים, אלא מי שגירש אותם, אבל מבחן התוצאה הוא הקובע, ואת זה יכול היה אלי אוחנה לדקלם לאלי כהן מהיום הראשון שלו בקדנציה הרביעית שלו בקבוצה. "בסוף נשפוט אותך לא אם אתה צודק, אם אתה כן ואמיתי, ולא אם אתה בסך הכל משקף את המציאות. אנחנו נשפוט אותך אם נרגיש שאנחנו מפסידים – מקצועית, תדמיתית, ובעיקר כלכלית".
אלי כהן עם טביב ואוחנה. הבעלים לא אהב את מה שקרה (עדי אבישי)
אף אחד לא באמת חושב שבית"ר נפטרה מאלי כהן כי הוא אמר אמירה גזענית או כי הוא בעצם נתן תוקף רשמי למדיניות לא רשמית. בית"ר נפטרה מאלי כהן כי היו לכך תוצאות: ספונסרים נעו באי נוחות, בבית הנשיא תהו איך המועדון ש"נלחם" בגזענות, ולכן גם קיבל פרס, מודיע דרך היועץ המקצועי שזה בעצם קאלם פאדי והנשיא יוצא פארש. ואין משהו שיותר חשוב לאלי טביב מלבד כסף – ממעמד עסקי. טביב אומר לכם מהיום הראשון שלו בכדורגל שהוא מנהל עסק, ושהוא שלו. זו הפרשנות שלו לבעלות. לא שייך לכם, לנו, לאוהדים, זה שייך לטביב.
אם טביב היה באמת האדם שהוא מנסה לצייר לנו אותו, כבר בחלון ההעברות האחרון, בין ששת הזרים שהגיעו לבית"ר, היה שחקן טורקי, או בוסני, או אלבני, או בלגי שהתאסלם, או דרוזי משלנו (לוויאם עמאשה לא הייתה קבוצה והוא שחקן מהיר ומוכח וכבר לא יקר), אבל זה לא קרה. זה גם לא יקרה, ואלי כהן צודק. כי כשזה יקרה, היציע המזרחי יתעורר והקנסות יחזרו והספונסרים יעזבו, ואללה יוסתור – או אם גם הביטוי הזה מפריע לפמיליה, אז אלוהים ישמור.
טביב. הויכוח סביב צירוף שחקן ערבי נמשך (עדי אבישי)
בית"ר פיטרה או נפרדה מאלי כהן לא כי הוא גזען – הוא ממש לא גזען, גם גיא לוי לא היה כזה – אלא כי זה עמד להסב לה נזק. היוהרה של אלי כהן ("אני המאמן") והיומרות שלו שאיש לא יקבע לו דבר (חארטה) לא הביאו לפרידה ממנו, אלא רק הנזק הכלכלי הישיר והעקיף מהדברים שלו. מראית העין לפיה בית"ר ירושלים מתנהלת כמועדון כדורגל לגיטימי חשובה לאין ערוך מגביע אירופה, מהצלחה בליגה ואפילו מפרס בית הנשיא. מראית העין הזו, העמימות המופגנת, מאפשרת לטביב להמשיך ולנהל – באופן לא רשמי וגם לא חוקי – את עסקיו דרך בית"ר ירושלים. והוא עושה זאת בצורה מרשימה למדי. עובדה: אי אפשר לערער זאת, לא משנה מה עושים. ואלי כהן, מסתבר, היה הדבר האחרון שהתאים לזה.
מה דעתך על הכתבה?