זו ללא ספק ההפתעה הגדולה של העונה! אם היו אומרים לכם ערב פתיחת העונה, לפני שלושה חודשים, שברצלונה תוביל ב-10 נקודות על ריאל מדריד, הייתם מגחכים בקול גדול. אבל זאת המציאות – הפרש גדול יותר מהיתרון של פ.ס.ז' על מונאקו (6), יותר מהיתרון של באיירן מינכן בפסגת הבונדסליגה (6), יותר מהיתרון של סיטי על המקום השני בפרמיירליג (8), יותר מהעובדה שנאפולי ואינטר מעל יובה בסרייה A.
זה שילוב של שני דברים: בארסה כמעט מושלמת (34 מ-36 נק' בליגה, 10 מ-12 נק' בליגת האלופות) בעוד ריאל מדריד מגמגמת ולא פוגעת. וכזכור התחזיות לעונה הזו היו בדיוק הפוכות ב-180 מעלות. ריאל מדריד אחרי דאבל אליפות-גביע אלופות ראשון שלה אחרי 59 עונה, עם קבוצה שהוכתרה כאחת הגדולות (3 גביעי אלופות ב-4 עונות), אחת האיכותיות, העמוקות והמושלמות והמפחידות.
ואילו בארסה בלי ניימאר (ועדיין בלי תחליף לניימאר) אחרי קיץ סוער עמוס בכישלונות ורוחות רעות סביב המועדון. הכל התעצם בניצחון הכפול של ריאל על בארסה בסופרקופה, כשדובר רבות על "שנים עתידיות בסימן דומיננטיות של ריאל מדריד" ואפילו ג'רארד פיקה הודה בפה מלא שראשונה בתקופתו במועדון הוא מרגיש נחיתות מול ריאל.
אבל הנה, כורח המציאות, הפער רק הולך ותופח. 10 נקודות פער אחרי 12 מחזורים בלבד! 10 נק' זה פער שמעולם בהיסטוריה של הליגה הספרדית (86 פעמים) לא נמחק. זידאן אמנם ממשיך לדקלם אחרי כל משחק בו קבוצתו מאבדת נקודות והפער גדל, ש"הכל פתוח", "בארסה עוד תאבד נקודות" ו"נמשיך להיאבק". אבל המאמן הצרפתי מוצא עצמו – כזכור בעונתו המלאה השנייה בתפקיד – אחרי 12 מחזורים עם מאזן זהה לזה של רפא בניטס לפני שנתיים, קצת לפני שפוטר וזיזו הגיע בסערה שכעת סופסוף מעט נרגעת ושוקעת.
רונאלדו. סובל גם מהיכולת המחרידה של בנזמה (Getty)
גם אם הפער יישאר ואפילו אם הוא יקטן מעט בארבעת המחזורים הקרובים (במהלכם בארסה תתארח במשחקים קשים אצל ולנסיה ואצל ויאריאל), ב-23 בדצמבר ייערך קלאסיקו בברנבאו, ארבעה חודשים ושבוע בדיוק אחרי ההפסד הכפול וההשפלה של הבלאוגרנה על ידי ריאל בברנבאו בסופרקופה. הנקמה עשויה להגיע מהר משמישהו דמיין. נדמה שכל תוצאה מלבד ניצחון של ריאל תהיה הנפת דגל לבן של האלופה היוצאת, עוד לפני 2018.
***
הדרבי ההיסטורי של מדריד באצטדיון מטרופוליטאנו היה מאופס (0:0 ראשון בדרבי מאז 2005), הכותרות כמובן צעקו כמתבקש "ברצלונה ניצחה בדרבי של מדריד" שהרחיק את שתיהן 10 נק' מהקטלונים שנהנים מעצמאות, לפחות בצמרת הטבלה. אבל בניתוח קר וכואב – הדרבי של מדריד היווה תחרות "פח הזהב", "מספרי 7 בום טראח"- או בכל שם אחר שתרצו לקרוא לתואר "השחקן המאכזב של פתיחת העונה" – בין כריסטיאנו רונאלדו לבין אנטואן גריזמן שכבשו העונה ביחד 3 שערים, שער אחד פחות מהכמות של פאוליניו, הרכש של בארסה מסין שכולם הסתלבטו עליו. צחוק צחוק.
תחשבו על זה – כריסטיאנו רונאלדו עם שער ליגה בודד העונה אחרי כשליש עונה (12 מחזורים, אם כי ריצה השעיה ב-4 המחזורים הראשונים). הוא עומד לקבל את הבאלון ד'אור החמישי שלו ב-7 בדצמבר ברגע פתאומי של נוסטלגיה וניתוק מהמציאות. בקריירה ההיסטורית של הפורטוגלי במדי ריאל מדריד יש לו יותר משער ל-90 דקות (414 גולים ב-408 הופעות במדי הבלאנקוס). העונה בליגה יש לו גול אחד ב-720 דקות – 8 משחקי ליגה מלאים. לפני שלוש עונות היו לו 20 גולים לאחר המחזור ה-12.
זידאן. לא חד ולא אמיץ (Getty)
להספיד את כריסטיאנו עד היום היתה טעות קשה, כי ראינו אותו מתרומם כעוף החול ומשתיק את מבקריו שוב ושוב ושוב – רק באביב האחרון בפעם האחרונה (עם 10 גולים מרבע גמר עד גמר ליגת האלופות מול באיירן, אתלטיקו ויובנטוס). ובכל זאת – שלושה חודשים לפני יום הולדתו ה-33, עם 4 ילדים עכשיו ופרשיות מסים על הראש, שימו לב לירידה ההדרגתית של רונאלדו בעונות האחרונות:
עונת 2014/5 – 61 גולים (1.13 שערים למשחק), עונת השיא שלו בריאל.
עונת 2015/6 – 51 גולים (1.06 שערים למשחק).
עונת 2016/7 – 42 גולים (0.91 שערים למשחק).
עונת 2017/8 – 8 שערים ב-14 משחקים (0.57 למשחק).
אף שיש לזכור שכריסטיאנו כהרגלו נמצא בראש טבלת כובשי ליגת האלופות אחרי 4 מחזורים, צריך גם להדגיש שהעילוי הפיזי הזה שהתגבר בעבר בקלות על שחקני הגנה בפיזיות (מהירות וניתור), מוצא את זה יותר ויותר קשה (חואנפראן השיג אותו במרוצים בדרבי). העובדה שכארים בנזמה נמצא בכושר מחריד ומטריד גם מקשה על כריסטיאנו יותר והיא גם מעוררת געגועים עזים לאלברו מוראטה.
כריסטיאנו הוא היהלום שבכתר, אבל הוא רק הדוגמה הראשית הבולטת לכל הכתר המחליד של ריאל. כי האמת היא שיש ירידה (ולעיתים דרסטית) ביכולת של כמעט כל שחקני האלופה העונה, כשלוקה מודריץ' וטוני קרוס (אדירים ונפלאים ככל שיהיו) נמצאים בתקופה פחות טובה, הם מזכירים שלריאל חסרה דינמיות במרכז השדה (עם כל הכבוד לחיפוי הגדול של קאסמירו).כי מה שבלט בתיקו הדל מול אתלטיקו זו לא רק היכולת הבינונית והמאכזבת של ריאל שהפכה להרגל שלילי די מדהים העונה (אתלטי שלטה מעט יותר בנעשה במגרש, אבל בלי סכנה ממשית לשערים מעבר להחמצה של אנחל קוראה בפתיחה), אלא גם העובדה שזיזו לא היה מסוגל לשנות את מהלך המשחק – הרבה מזה באשמתו וחלק מזה גם באשמת תפקוד שחקניו.
חאמס ומוראטה. פתאום הם חסרים (Getty)
כמה חמקמק הוא הכדורגל. לפתע בלי גארת' בייל ומתאו קובאצ'יץ' הפצועים, בלי מוראטה ובלי חאמס רודריגס שעזבו ובלי דני קרבחאל, שאמנם חזר בשעה טובה ושיחק בדרבי, אבל עדיין זה לא דני קרבחאל האמיתי – פתאום נעלם כל העומק האיכותי של ריאל ממנו כולנו התפעלנו עד ממש לא מזמן. להוציא את החילוף הכפוי של נאצ'ו במקום ראמוס שנפצע, זיזו ערך בדרבי רק עוד חילוף אחד וגם הוא מאוחר – מרקו אסנסיו במקום בנזמה בדקה ה-76. זידאן לא חד ולא אמיץ.
אסנסיו, הכובש והשחקן המצטיין של ריאל העונה (לצד איסקו כמובן), שיחק מעט מדי, והמאמן הצרפתי שזכה לתשבוחות ודברי הלל (כולל מכותב הטור הזה) ממשיך להתעקש על בנזמה יותר מדי (לא נתן לבורחה מאיורל/ דני סבאיוס/לוקה ואסקס אפילו דקה) ולא מגלה גמישות מחשבתית בניהול המשחקים, ובשורה התחתונה הוא עדיין לא מצליח לייצב את הספינה ולגרום לריאל לחזור לשחק היטב – וזה נמשך כבר שלושה חודשיים ברציפות מאז פתיחת העונה. ריאל צריכה רענון.
***
ובעונה בה הכל הולך הפוך – בארסה סופגת כמויות שיובה ואתלטיקו יכולות להביט לעברה בקינאה. קרדיט גדול מגיע לשוער הגרמני מארק אנדרה טר-שטגן שנמצא כיום בטופ 5 של השוערים בעולם – שוער שלם ונהדר, עם משחק רגל אולי הטוב בעולם, יכולת טובה באחד על אחד, סמכותיות ברחבה, אינסטינקטים חתוליים ואתלטיות. טר שטגן ספג 4 גולים בלבד ב-12 מחזורים (8 רשתות נקיות) ועוד אחד ב-4 משחקי ליגת האלופות (וגם הוא של אולימפיאקוס היה בגארבג' טיים).
טר שטגן. העונה הוא מביא בעצמו הרבה נקודות (AFP)
בארסה הנוכחית קבוצה יעילה אבל ממש לא מבריקה ורחוקה שנות אור מהכדורגל של גוארדיולה. טר שטגן חיוני להצלחתה וסיפק כל כך הרבה הצלות גדולות במצבים מכריעים העונה במשחקים רבים (סביליה, בילבאו, מלאגה, אתלטיקו, חטאפה ועוד). כך היה גם בניצחון בשבת 0:3 אצל לגאנס, כש-MATS (ראשי תיבות של שמו) ניפק שתי הדיפות גדולות כשלגאנס היתה יכולה לאזן ל-1:1. בזמן שמנואל נוייר סובל מפציעה ארוכה ולא ברור מה יהיה כושרו עד המונדיאל, ליוגי לב יש תחליף ראוי בשער אלופת העולם.
הקרדיט הכי גדול מגיע למאמן ארנסטו ואלוורדה שהגיע בקיץ סוער עם כל כך הרבה צרות ניהוליות ואי שקט וחשש מהיחלשות איומה והיסטורית של מאזן הכוחות של הבלאוגרנה מול הבלאנקוס. והנה תראו את ארנסטו שצוחק עם מאזן מדהים עד כה שהושג די בקלות ובנונשלנטיות, עם לואיס סוארס ביכולת חלשה (אף שסופסוף האורוגוואי חזר לעצמו ושבר בצורת של יותר מחודש עם צמד בניצחון על לגאנס).
הגדולה של ואלוורדה – והרבה אוהדי בארסה לא יאהבו זאת – היא ההיפרדות מהדרך הקרויפית האידיאליסטית שטבועה ב-DNA של המועדון. ואלוורדה אימץ פרגמטיות, והאמת לא היתה לו ברירה – זו תוצאה של השלמה עם הכלים שעומדים לרשותו. פאוליניו נהדר ותורם הרבה, אבל צ'אבי הוא לא. אינייסטה עם כל הקלאס זה כבר לא קרוב לאינייסטה בשיאו. ניימאר הלך ועוסמאן מבלה (שספק בכלל אם בטווח הארוך יכול לרשת את הברזילאי) נפצע, דני אלבס עזב לפני שתי עונות אבל עוד לא הגיע תחליף אמיתי למגן העל ההיסטורי מברזיל.
ואלוורדה. סוד ההצלחה: ברצלונה כבר לא קרויפית (AFP)
אז בארסה של ואלוורדה רחוקה שנות אור מבארסה הקלאסית. היא "דרים טים" רק במובן הזה שבאמת אפשר להירדם עמוק ולחלום העונה בלא מעט ממשחקיה חסרי הברק ונעדרי הזרימה. סגנונית היא לא מנצלת את רוחב המגרש כי אין לה מספיק כלים (דני אלבס, ניימאר) למשחק אגפים קטלני. המשחק הרבה יותר תקוע, נסמך על האמצע (בוסקטס, אינייסטה ומסי) ותלוי בצירופים טובים (מסי-אלבה, מסי-סוארס).
כשהחיים נותנים לך לימונים תעשה מוחיטו טעים ורענן – ואלוורדה אכן מוציא מים מהסלע, הוא החיה את פאקו אלקאסר, שילב נהדר את פאוליניו וגם את סמדו. לואיס אנריקה התעקש בעונה שעברה על אנדרה גומש ואף אוהד בארסה לא הבין למה, ואלוורדה שחילק העונה רק 201 דקות ליגה לפורטוגלי, בסך הכל הוכיח שהאוהדים צדקו.
בארסה לא מבריקה סגנונית ועדיין צריכה להוכיח עצמה במשחקים גודלים בהמשך הדרך, אבל ואלוורדה שם טביעת אצבע צנועה ויפה שלו אותה עיצב אחרי ההשפלה בסופרקופה מול ריאל מדריד – בארסה יעילה ומקצועית, יציבה, קשה לחדירה עם אופי עיקש. יש תבנית טובה, והשאלה שנדע לגביה תשובות באביב הקרוב היא עד כמה התלות במסי גדולה, והאם בלי ניימאר יש לקבוצה מספיק איכות לשלבים הגבוהים של ליגת האלופות?
**
משחק עונה!
ולנסיה של מרסלינו ממשיכה להדהים, והיא היחידה שבארסה עוד לא ניערה (רק 4 נקודות הפרש). ולנסיה ברצף הטוב בתולדותיה של שמונה משחקי ליגה. ביום ראשון ולנסיה תארח את בארסה לקרב אש.
האם ולנסיה מועמדת לאליפות?
לא. אבל לפחות יהיה משחק אש במסטאיה. אם בארסה (שתחסר את פיקה המושעה, אלא אם כן יתקבל הערעור על הצהוב שספג מול לגאנס) לא תפסיד במסטאיה, היא בדרך הבטוחה לסגור עונת בכורה בעידן ואלוורדה (ובעידן פוסט-ניימאר), בה היא בילתה במקום השני בשני המחזורים הראשונים ובמקום הראשון מהמחזור ה-3 ועד ה-38 והאחרון.
ושיקום מי שהאמין לפני 3 חודשים שטקסט כזה יכול להיכתב במציאות. כדורגל, אתם יודעים.
צפוי לנו משחק לוהט (Gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?