מחזור אחד לפני סוף הסיבוב הראשון, ויש תחושה שהצמרת מתחילה לקבל כיוון. אחרי תחילת עונה מגומגמת של הגדולות, שיצרה צמרת צפופה ומפתיעה, נראה שמתוך בליל הקבוצות שמטיילות בחלק העליון של הטבלה, אחת הקבוצות זוקפת קומה ונראה שיהיה מאוד קשה לעצור אותה בדרך לאליפות נוספת אלא אם היא תאבד את העוגן ההתקפי שלה בינואר.
הפועל באר שבע חזרה למבצר שלה בטרנר, אחרי הופעת כדורגל נהדרת בטדי שהסתיימה בסטירת לחי בדקה ה-92 ואיבוד נקודות. מולה התייצבה אחת הקבוצות הקשות בליגה, עירוני קריית שמונה. הקבוצה שבמשחקיה הובקעו הכי מעט שערים בליגה (20 ב-11 משחקים), קבוצה מאומנת הגנתית, שיודעת לעשות התאמות ליריבות ולגרום להן לחשוב.
מצד שני, קריית שמונה עלתה למשחק ללא השחקן הכי חשוב שלה, קרלוס קוויאר. הבלם הנהדר, שהוא אחת הסיבות לכך שק"ש ספגה מספר חד ספרתי של שערים, נפצע ובמקומו בחר סילבס להעלות לראשונה העונה בהרכב, את בלם הנבחרת הצעירה (שנתון 97) עידן נחמיאס לצידו של מרכוס דיניז. עוד שינוי שסילבס בחר לעשות בחוליה האחורית, היה הצבתו של איאד אבו עביד כמגן ימני במקום אמיר נסארר שפתח ב-7 מ-11 המשחקים של הקבוצה. הסיבה, אבו עביד פיזי ומהיר וסילבס חשב שהוא יותר מתאים להתמודד עם הכוח והעוצמה של טוני וואקמה.
ב"ש מצידה פתחה עם אקס ק"ש, אורן ביטון כמגן שמאלי, מיכאל אוחנה תופקד בקישור והשלישייה הקדמית החזקה ביותר שבכר יכול להעמיד, וואקמה, מאור מליקסון ובן שהר. המשחק נפתח מצוין מבחינת ק"ש עם שני מצבים נהדרים, אחד בכדור נייח של ריאן שמצא את הראש של עדן שמיר ושני של ריאן במשחק מעבר אחרי תנועה אלכסונית נפלאה ומסירה טובה של נייג'ל האסלביינק. אבל אחרי הפתיחה המהוססת, ב"ש נכנסה למשחק ובכר שוב הראה למה הוא מאמן מצוין.
אורן ביטון. שינה את המשחק של באר שבע (דני מרון)
ההצבה של ביטון ההתקפי באגף שמאל, והשינוי בתפקוד של אוחנה, שינו את המשחק מבחינת ב"ש. האלופה עלתה עם הקישור הרגיל שלה, אבל מהרגע הראשון היה ברור שהרוטציות בקישור שונות. אוחנה התמקם כל הזמן בין קווי ההגנה לקישור ומי שירד לאחור בכדי לעזור לג'ון אוגו בהנעת הכדור היה דן איינבינדר. אז אמנם אוחנה נגע פחות בכדור, אבל הנגיעות שלו היו הרבה יותר איכותיות ובאיזורים הנכונים. היציאות קדימה של ביטון היו מגוונות (מבפנים ומבחוץ), ואפשרו לוואקמה בידודים של אחד על אחד מול אבו עביד ופה הוכרע המשחק. וואקמה נכנס לכושר נפלא, והאתרוג הפיזי שאבו עביד סיפק לו רק חידד אותו. הוא ניצח אותו כמעט בכל המאבקים, משך שמירות כפולות ומשולשות, חילק כדורים לשחקנים שחיכו באזור החלש וגרם להתקפה של ב"ש להיראות נפלא. אבו עביד באמת נתן את כל מה שיש לו, אבל לא פעל בחוכמה וניסה לנצח בכוח את השחקן החזק בליגה וזה בלתי אפשרי.
ב"ש נראית נפלא מאז אותו הפסד בשווייץ שגמר לה את הקמפיין האירופי. יש תחושה שמשהו השתחרר אצל השחקנים של בכר ואם ימשיכו כך, לא תהיה להם תחרות אמיתית על התואר. אבל, וזה אבל גדול, אם וואקמה יעזוב בינואר, ב"ש תהיה בבעיה קשה. התלות ההתקפית בוואקמה מוחלטת ויש הלימה בין השיפור ביכולתו לשיפור ביכולת הקבוצה. זה נכון שב"ש עובדת בשבילו ורוב שילובי ההתקפה נבנים בכדי לבודד אותו, אבל בסופו של דבר הוא עושה את ההבדל. בלעדיו, אין לב"ש בסגל הנוכחי שום אפשרויות למלא את החלל והיא תאלץ לחפש בחוץ, זה לא יהיה פשוט ומאבק האליפות יפתח לחלוטין.
המשחק המרכזי של המחזור הפגיש בסמי עופר את שתי בעלות הבית. המוליכה מהצד האדום של הכרמל מול אכזבת העונה מהצד הירוק. הפועל חיפה חסרה שני שחקנים מרכזיים, ארנסטס שטקוס וניסו קפילוטו. ניר קלינגר העלה את אראל כבלם לצידו של גבי תמאש המצוין והעדיף את ראדו גנסארי על מקסים פלקושצ'נקו בקישור. מהעבר השני לוזון שוב עלה ב 4:4:2 קווים והעדיף את קאיו באגף על ניקיטה רוקאביצה כשגילי ורמוט ועומר דמארי ממשיכים לקבל את הקרדיט כשני השחקנים הקדמיים.
הפועל חיפה פתחה את המשחק באגרסיביות, לחצה גבוה, שלחה הרבה שחקנים קדימה, כולל שחקנים מקו שני ובאה על שכרה אחרי 12 דקות בשער פנטסטי של גנסארי אחרי תנועה מושלמת שלו ומסירה באיכות טכנית נפלאה של רוסלן ברסקי. ולא במקרה, שני הקשרים המרכזיים של קלינגר – ברסקי וגנסארי – כיסו את המרחקים הגדולים ביותר במשחק, 12.2 ו 11.8 ק"מ בהתאמה. אחרי השער, הפועל ירדה למגננה ולמרות מספר טעויות של אראל ובזכות הרבה הקרבה ועזרה של צוות השיפוט, שמרה על היתרון עד הסיום.
לוזון. כדורגל לא מודרני (דני מרון)
אבל עם כל הכבוד למוליכה, הסיפור של המשחק היא הקבוצה שהפסידה. מכבי אמנם החזיקה יותר בכדור, איימה 20 פעמים על השער, מתוכם 10 למסגרת ובאמת עשתה ככל שביכולתה כדי להבקיע. אבל לירוקים יש בעיות קשות שמלוות אותם מתחילת העונה ולמעשה ממשחקי הפלייאוף בעונה שעברה. מכבי חיפה מתקשה לייצר מצבים מול הגנות נמוכות וצפופות והיא חסרת רעיונות בפן ההתקפי. רוב הנעת הכדור של חיפה היקפית, היא לא מצליחה להכניס כדורים בין קווי ההגנה, הרוב המוחלט של ההתקפות מסתיים בהגבהות סתמיות לרחבה (אחד מהכלים הפחות יעילים בכדורגל מודרני), אין איזון בין האגפים ונראה שהכל מקרי ומתבסס על יכולת אישית שבמצב הביטחון של שחקני חיפה, קשה להביא.
למכבי חיפה יש סגל איכותי, אבל בכדי להבליט את האיכויות של השחקנים, הקבוצה חייבת לעבוד למענם. ליצור בידודים באיזורים שנוחים להם, לספק תנועות משלימות, ליצור יתרונות מספריים באזורים שבו ליריבה פחות נח, להוסיף תנועות מהצד החלש וכדומה. כל אלה לא קורים.
גם ההגנה של חיפה בעייתית. שני המגנים לוקים מאוד בפעולות הגנה בסיסיות (מאבוקה איכותי התקפית, אבל מהווה חור בהגנה), הבלמים לא משלימים אחד את השני בהגנה ומתקשים גם בבניית המשחק מאחור. גם עומרי גלזר לא חווה עונה טובה ויחד עם מאבוקה וקהת, יש לו מניות בכורה בשער של גנסארי עם שני צעדים מיותרים קדימה ומיקום רע. גם משחק הרגל שלו לא יציב ובכדורגל המודרני זה כלי חשוב לשוער בקבוצה דומיננטית.
כמויות אדירות של מילים נשפכו על העונה הכושלת של מכבי חיפה, אבל העובדה שחיפה, שהשקיעה משאבים אדירים, מסיימת את המחזור ה 12 עם מספר נקודות זהה לבני סכנין, שהתחילה את העונה עם ז'אירו סבירסקי ובנתה את עצמה מחדש עם משאבים מוגבלים בתחילת אוגוסט, שווה יותר ממאה אלף מילים.
מה דעתך על הכתבה?