רובין ואן פרסי ממש קינא בדירק קויט. איך אפשר אחרת? הנה לכם סיפור מהאגדות – שחקן חוזר הביתה למועדונו האהוב, כובש שלושער במשחק האליפות ופורש כגיבור על. הייתכן תסריט טוב יותר? ואן פרסי לא יכול היה להתעלם מהשאלה הטבעית – למה הוא עצמו לא שב לפיינורד קודם לכן? מדוע לא היה שותף לחגיגות האליפות הראשונה מאז 1999? והאם עדיין אפשר לתקן ולהחזיר את הגלגל לאחור? אז בינואר האחרון גם מלך שערי נבחרת הולנד בכל הזמנים התקבל בתשואות אדירות ברוטרדאם, אבל המקרה שלו שונה בתכלית. בעצם, ואן פרסי וקויט הם הפכים.
קויט הוא בן של דייג. הוא גדל בעיירת חוף קטנה במשפחה קשת יום, שיחק כדורגל להנאתו ולא באמת האמין שהתחביב יכול להפוך למקצוע. כשרונו הוטל בספק בכל מקרה, ורק ההקרבה והנחישות בלטו אצל הילד מגיל צעיר. ואן פרסי הוא בן של אמנים – אמו ציירת ואביו פסל. הוא לא ידע מחסור, גדל ברוטרדאם, התקבל לאקדמיה לכדורגל של אקסלסיור בגיל 5 ונחשב לעילוי. הוא תמיד רצה להתפרנס מכדורגל. "בניגוד להוריי, היצירתיות שלי באה לידי ביטוי על המגרש", הוא אמר.
קויט הוא המודל האולטימטיבי לחיקוי. הוא מעולם לא היה מעורב בשערוריות, מילא את ההוראות הטקטיות, היה מקובל בחדר ההלבשה והעריץ את מאמניו. ואן פרסי היה בנעוריו פרובלמטי מאוד, נשלח הביתה מבית הספר על בסיס כמעט יומי בשל הפרות משמעת, ובגיל 16 נזרק גם מאקסלסיור שמאסה בהתנהגותו הבלתי נסבלת.
דירק קויט. המודל האולטימטיבי לחיקוי (AFP)
קויט הוא לא שחקן בית של פיינורד. הוא פרץ לתודעה באוטרכט והוחתם בספינת הדגל מרוטרדאם רק בגיל 23. משחקו האחרון באוטרכט היה באופן סמלי דווקא גמר הגביע מול פיינורד, והוא כבש בנצחון הסנסציוני 1:4 לרשת קבוצתו לעתיד. "אני נותן הכל למען אוטרכט, ורוצה שכולם בפיינורד יידעו שאעשה זאת גם למענם", הוא הצהיר אז. וכך היה. החלוץ לא זכה בתארים ב-3 שנותיו בפיינורד בין 2003 ל-2006, אבל עזב לליברפול כאליל הבלתי מעורער, כאחד השחקנים האהובים בתולדות המועדון. האוהדים איחלו לו הצלחה, והוא מצידו הבטיח לשוב יום אחד על מנת להשלים את המלאכה ולגרום להם אושר.
ואן פרסי הצטרף לפיינורד בגיל 16 אחרי שאקסלסיור לא רצתה אותו, התנהג כמו ילד עם כפית זהב בפה, רב עם כל הסובבים, והפך במהרה לדמות שנואה במיוחד על אף כשרונו העצום. היה לו חלק נכבד בזכייה בגביע אופ"א ב-2002, כולל הופעה נגד דורטמונד בגמר, והוא נבחר לשחקן הצעיר הטוב בהולנד בשנה זו, אבל בתחילת 2003 הדיח אותו המאמן ברט ואן מרווייק לקבוצת המילואים וטען: "התנהגותו לא מאפשרת לו להיות חלק מהסגל הראשון". כאשר הוא עזב בסופו של דבר לארסנל בקיץ 2004, במחיר מבצע של פחות מ-3 מיליון ליש"ט, כולם נשמו לרווחה. במועדון לא ממש האמינו שיצליחו למכור שחקן כה בעייתי.
בדיעבד, התברר כי ארסן ונגר הלך על הימור נהדר. המנג'ר הצרפתי הצליח לחנך את הכוכב הסורר, והפך את ואן פרסי בהדרגה לאחד החלוצים הטובים באירופה. זה לקח זמן, אבל בעונת 2011/12 הוכתר ההולנדי למלך שערי פרמייר-ליג. מיד לאחר מכן, הוא חתם במנצ'סטר יונייטד, בצעד שהרגיז מאוד את האוהדים בצפון לונדון. במקביל, קויט עזב את אנפילד בתום שש שנים כדמות נערצת ומודל לחיקוי. הוא לא התחרה בואן פרסי מבחינת הכישרון הטהור, אך בכל הקשור למוטיבציה ויכולת להתעלות ברגע האמת לא היה שני לו.
ואן פרסי במדי השדים האדומים. גם את הלונדונים הוא הרגיז ׁ(Gettyimages)
וזה היה ההבדל גם בפנרבחצ'ה. ההתלהבות מהגעת שני הכוכבים לאיסטנבול היתה דומה, אבל קויט הותיר חותם משמעותי הרבה יותר. הוא הוביל את הקנריות לאליפות ב-2014 והאוהדים הזילו דמעה כאשר נפרד מהם בדרכו לפיינורד ב-2015. ואן פרסי הוחתם מהשדים האדומים במקומו, אך דעך באיסטנבול אחרי פתיחה מוצלחת ובחר לנטוש בלית ברירה באמצע העונה הנוכחית, כאשר כבר לא היה לו מקום בהרכב. החזרה לפיינורד הייתה טבעית ומתבקשת, אך התחושה היא כי פיספס את הרכבת. חברו פשוט עשה את זה טוב יותר לפניו, כרגיל.
החיבור של קויט למאמן ג'ובאני ואן ברונקהורסט, איש פיינורד מסור בעצמו, היה נפלא, והשניים הצליחו להחזיר את המועדון לגדולה. בעונת 2015/16 נעצרה הדהירה באמצע העונה כאשר הקבוצה נקלעה למשבר עמוק, אבל אשתקד החגיגה הייתה מושלמת. ואן פרסי ראה בטלוויזיה כיצד דירק הרשית שלושה שערים מול הראקלס וקטע בצורת בת 18 שנה ללא אליפות. קשה לדמיין רגע מרגש יותר בתולדות פיינורד – הייתה זו ההתעלות המושלמת.
ביום ראשון האחרון הבקיע גם ואן פרסי את שער הניצחון מול הראקלס, אבל החבורה מרוטרדאם רחוקה מאוד מהפסגה העונה. היא מדורגת רביעית, 20 נקודות שלמות אחרי המובילה איינדהובן, והקאמבק של ואן פרסי לא תופס בינתיים את הכותרות הגדולות. עם זאת, הוא בכל זאת מרגש ומעניין.
מרגש, מעניין, אבל לא תופס את הכותרות. ואן פרסי חוגג (AFP)
"אני מאושר להיות כאן", אמר הסקורר בן ה-34 שהתקבל בתשואות סוערות כאשר ערך את משחק הבכורה כמחליף מול אוטרכט בשלהי ינואר. הוא לקח את החולצה מספר 32, אותה לבש כאשר החל את דרכו בקבוצה אי שם ב-2001, ואותת על סגירת מעגל. כאשר שיערו מתחיל להלבין, הוא לא מזכיר את הילד הפרובלמטי, ומוכן לתרום מניסיונו העצום לחבריו הצעירים, בדיוק כמו שעשה קויט לפניו. הוא גם מוכן להסתפק בדקות מעטות, כפי שקרה בחמש הופעותיו הראשונות בליגה ההולנדית. נגד כרונינגן זה לא הפריע לו להבקיע שער מרהיב בטיל לחיבורים כבר בפועלה הראשונה שלו. נגד הראקלס, הוא כבר היה בהרכב, לראשונה בקדנציה המחודשת, וחגג עם שער נאה נוסף. כל האיצטדיון קם על רגליו על מנת להודות לו.
שתי בעיטות למסגרת היו לו עד כה, ושתיהן הניבו שערים. כעת, ביום ראשון, מגיע המשחק הגדול הראשון של ואן פרסי בחולצה האדומה-לבנה. איינדהובן הגדולה באה לביקור באיצטדיון דה קייט, והחלוץ זוכר היטב כי טרם הבקיע נגדה בקריירה. הפעם קויט יצפה בו מהצד, בעוד ואן פרסי ינסה להכין את הקרקע לעונה מוצלחת הרבה יותר ב-2018/19, בתקווה לפרוש כמו דירק (ישיר בספורטHD4, החל מ-15:25).
מה דעתך על הכתבה?