הרומן של תומאש סיבוק עם ישראל החל בשנת 2006. משהו משך אותו לפיינל פור בפראג. "הלכתי לצפות ופתאום מצאתי את עצמי ביציע של מכבי ת"א. האוהדים לא הבינו מה אני עושה שם, אבל אמרתי להם שאין להם מה לדאוג ואני בסך הכל מקומי. אפילו הביאו לי חולצה ואביזרי עידוד". כעבור שש שנים, הוא שיחק עם קבוצתו בשיקטאש מול מכבי ת"א ונדלק על ישראל. בקיץ, הוא הגיע למכבי אחרת וקצת מחוץ לתל אביב – מכבי פ"ת. ההתחלה הייתה רעה, הביקורות לא איחרו לבוא והתחזיות ניבאו שסיבוק לא יעבור את ינואר במלאבס.
הוא בן 34, עם רזומה מרשים כקפטן נבחרת צ'כיה ושחקן מוביל בטורקיה. אלא שבמהלך העונה, רבים הרימו גבה לגבי המחויבות והיכולת, עד שהגיעה ההתייצבות. רגע לפני המשחק נגד מכבי ת"א, סיבוק מתייצב לסכם עונה, לדבר על הביקורות, על מה מושך שחקן בכיר ברמתו להגיע לקבוצה כמו מכבי פ"ת, על מנור סולומון, יוסי בניון, לידור כהן והפרישה המפתיעה מנבחרת צ'כיה.
תסביר לנו מה יש לקפטן נבחרת צ'כיה לחפש בישראל? הפתעת את כולם
"הייתי כאן עם בשיקטאש ושיחקתי נגד מכבי ת"א בבלומפילד. הגענו מוקדם מסיבות ביטחוניות, כך שהייתי פה ארבעה ימים. באיזשהו רגע אמרתי לעצמי: 'וואו! אף אחד לא מדבר על העיר הזאת בחדשות וכמה היא מודרנית'. אתה רק שומע על מלחמות, אבל כשישבתי באוטובוס בדרך למשחק ועברתי בין כל הרחובות אמרתי איזה יופי כאן הים והבניינים. אמרתי לעצמי שאחרי טורקיה – ויכולתי גם לפרוש שם – תל אביב תהיה היעד שאני רוצה ללכת אליו. כשקיבלתי את ההצעה ממכבי פ"ת, אמרתי לאשתי 'בואי איתי ותראי כמה יפה שם'. היא הייתה בשוק. היו לי הצעות מטורקיה, מהולנד ומצ'כיה, אבל אמרתי לעצמי שהייתי מספיק זמן בטורקיה. אשתי באה איתי לכל מקום כי זו העבודה שלי והרגשתי צורך להחזיר לה ולהביא את המשפחה לישראל, שזו מדינה מדהימה. הכרתי את מכבי ת"א ששיחקה נגדי, את ב"ש ששיחקה מול ספרטה פראג, את הפועל ובית"ר. גם שרון סיפר לי בהמשך שהוא רצה אותי בבית"ר בתחילת שנה. אמרו לי שמכבי פ"ת לא מועדון גדול ולא יהיה הרבה קהל, אבל אמרתי שזה לא מעניין אותי. גם המועדון שהתחלתי בו את הקריירה היה קטן. מבחינתי זה גם היה מבחן. יותר קל מבחינת מוטיבציה לשחק מול 20 אלף איש. בבשיקטאש למשל ידעת שאם אתה לא נלחם, יהרגו אותך".
הגיע ארצה עם בשיקטאש והתאהב במדינה. סיבוק בימיו בטורקיה (Gettyimages)
אמרו גם שאתה בא רק לעשות כסף או לסיים את הקריירה בכיף.
"להגיד לך את האמת? לא באתי בגלל הכסף. אם הייתי רוצה כסף, הייתי נשאר בטורקיה ומרוויח פי חמישה. את הכסף שאני מרוויח כאן אני מבזבז. רציתי לתת למשפחה שלי חיים חדשים, להכיר תרבות חדשה. לא רציתי ללכת להולנד או אפילו לליגה השנייה באנגליה, אלא למקום עם חיים טובים, אבל גם כדורגל טוב. אני בגיל שעשיתי את הכסף שלי. אם הייתי צריך כסף לא הייתי משחק כאן, כי אם להיות הוגן, קשה להשוות את המשכורות בישראל לאירופה. אמרתי שאם ייתנו לי את המינימום אני בא".
וההגעה של סיבוק לא הייתה קלה מלכתחילה. למעשה, במועדון כבר התקבלה החלטה עקרונית לחתוך אותו, אלא שאז נכנס המאמן שרון מימר לתמונה ואמר לאנשים בקבוצה: "אל תמהרו לוותר אליו". ואכן, סיבוק שינה את יכולתו ב-180 מעלות.
ההתחלה לא הייתה טובה. קטלנו אותך המון בתקשורת, בינואר היית רגל וחצי מחוץ לקבוצה.
"זו הייתה טעות שלי, אבל לא רק שלי. אם אתה מסתכל על תחילת העונה ועל התקופה האחרונה, עכשיו הקבוצה יותר מאוזנת. הסתכלו עליי בגלל השכר שלי? בוא תגיד לי מה זו משכורת גדולה כאן? 250? 300 אלף יורו? אז לי יש 200. אני לא בא בגלל הכסף, אחרת הייתי משחק בבית"ר או קבוצות כאלה. ברור לי שבשביל מכבי פ"ת זו המשכורת הכי גבוהה, ידעתי שלא היו מרוצים ממני וגם אני לא הייתי מרוצה. אולי בהתחלה ציפו ממני לארגן ולהיות מעין מאמן, אבל אני לא מאמן. אני יכול רק לכוון שחקנים. אם תסתכל, גם מרסיאל בהתחלה נראה פחות טוב, ומדובר בשחקן מצוין בן 26 שהקריירה שלו לפניו. היום אנחנו יותר מאורגנים ובתחילת העונה המאמן לא ארגן אותנו. הוא ניסה לשחק בקבוצה חדשה באותה השיטה של העונה שעברה, אבל זה לא יכול לקרות כי אנחנו שחקנים אחרים.
תחילת הדרך הייתה קשה. "ידעתי שלא מרוצים וגם אני לא הייתי מרוצה" (דני מרון)
"בתחילת העונה, שיחקנו 50 מטר האחד מהשני וכך בחיים לא תגיע למצבים. גם אני הייתי בשוק. באמת נראינו עייפים במגרש. אני לא יודע אם זה היה מזג אוויר או כושר, אבל גם שהסתכלתי על עצמי, לא הייתי מבסוט. אני יכול להבין אנשים שאומרים: 'ככה משחק הקפטן של נבחרת צ'כיה?' לא קראתי עיתונים ולא אתרים, הושפעתי רק ממה שהמאמן והמנהל המקצועי אמרו לי. אולי גם לא הכרתי את הליגה. עשיתי טעויות, אבל לא רק אני. קובי (רפואה, ת.ח) מאמן טוב ובחור טוב, אין לי משהו נגדו, אבל אתה לא צריך להסתכל על שיטה, אלא על איזה שחקנים יש לך לשחק", המשיך סיבוק בניתוח פתיחת העונה.
"אני מרגיש שבתקופה האחרונה השחקנים התרגלו האחד לשני, אבל התעוררנו קצת מאוחר מבחינת הפלייאוף העליון. הדעה שלי היא שצריך להישאר ביחד. ברור שירצו להביא 2-4 שחקנים, אבל הבסיס צריך להיות דומה. אם המאמן יישאר, הבסיס יישאר, ויסתכלו על הדרך, אם נצא ככה למחנה האימון ולא יחכו עד ספטמבר להביא שחקנים חדשים, נהיה חזקים. בעונה הזאת זה היה המקסימום. אני מאמין שאם נשמור על הקבוצה, בתוספת האקדמיה המדהימה שהצמיחה את בוסי, בריבו וסרסור נוכל להיות טובים. תראה את נתניה. הם באו מהליגה השנייה ומבחינתי הם הקבוצה הכי טובה ששיחקתי נגדה. זה מועדון עם מאמן טוב, קבוצה שנשארת ביחד. הם הרגו אותנו בגביע הטוטו ובליגה. פשוט מדהים איך הם רצים. הם ההוכחה לכך שאפשר לשמור על תלכיד ולצרף עוד שחקן או שניים שמשנים קבוצה".
"אין לי דבר נגד רפואה, אבל צריך להסתכל על השחקנים שיש לך" (דני מרון)
מה הסיבה לשיפור אצלכם לאחרונה?
"התחלנו את העונה עם המון שחקנים חדשים ולקח לנו זמן להתרגל האחד לשני. ניסינו כל פעם למצוא הרכב אחד, אבל הרבה פעמים שיחקו ארבעה שחקנים ואז ארבעה אחרים. מאז ששרון הגיע, הוא גיבש 11 שחקנים, התרכז בעניין הטקטיקה וזה עזר לנו. גם ההגעה של יוסי שהוא שחקן מעולה עזרה. קיבלנו בהתחלה גולים במאני טיים, גולים טיפשיים. אנחנו כבר שבעה חודשים ביחד וזו הסיבה המרכזית לשיפור. אם נשאר ביחד כולנו גם בעונה הבאה, נוכל להיות קבוצה חזקה".
העונה הזאת היא כישלון?
"כן. המטרה שלנו הייתה להגיע לפלייאוף העליון, אבל אם להיות הוגנים לא היינו קבוצה שמתאימה לשש הראשונות. גם נגד נתניה וגם בני יהודה איבדנו נקודות וזה בדיוק הפער שלנו. המקום השביעי הוא המקסימום שאנחנו יכולים להגיע אליו כרגע. הפסדנו לכל הקבוצות שמעלינו. אם אתה לא מנצח אותן, קשה להיות בפלייאוף העליון. ניצחנו העונה קבוצות מהתחתית ולא קבוצות חזקות".
איך הרגשת כשיוסי בניון הגיע למכבי פ"ת?
"יש ליוסי שם ענק בצ'כיה, כי הוא שיחק עם תומאס רוזיצקי. הם גם מאוד דומים, תסתכל עליהם בטלוויזיה ולא תבדיל. אפילו יוסי אמר לי את זה. לפני שיוסי שחקן גדול, הוא אדם מצוין. בכדורגל אתה צריך שיהיה לך גם אופי טוב וגם יכולות. ליוסי יש את שניהם. אפילו בזכותו הגעתי לבשיקטאש. הוא ניצח אותם 0:8 עם ליברפול, ושנה לאחר מכן החליפו את כל הבלמים. יש לי רספקט ענק אליו. אני בן 34 ולפעמים מרגיש כאבים בגוף, אבל אני אומר לעצמי שאני לא יכול להתלונן שאני עייף, כי יש פה בחור שהוא גדול ממני בארבע שנים ולא מפסיק לרוץ. אני מאמין שאחת הסיבות שהגעתי לכאן, היא שאלוהים רצה שאשחק ואפגוש את השחקן הזה. שיחקתי כבר עם גוטי, קווארסמה, קולר ורוזיצקי וזה נהדר עבורי לשחק גם איתו. הוא כביכול בסוף הקריירה שלו, אבל רואים כמה קלאס יש בו. הוא לא צריך לעלות למגרש להילחם. הוא צריך להיות במקום הנכון. אני לא מכיר שחקנים אחרים בכדורגל פה, אבל אני מאמין שהוא הגדול מכולם".
יוסי בניון. הגדול מכולם בישראל, ואחת הסיבות שסיבוק הגיע למלאבס (עדי אבישי)
ובמעבר חד, משחקים איתך מנור סולומון, מי שמסומן להיות היורש של בניון, ולידור כהן, עוד אחד שפורח השנה. לאן הם יכולים להגיע?
"אני אגיד לך משהו, ראיתי את שניהם באימון ואמרתי 'מה הם עושים פה?'. מנור שחקן מדהים והוא יכול להיות שחקן עוד יותר מדהים. אני לא יודע אם כמו יוסי, אבל הוא יכול לשחק בקבוצה גדולה באירופה. הוא אוהב ללמוד ויש לו איכויות שאין בשחקנים אחרים. הוא נראה לפעמים כמו בפלייסטיישן. אני חושב שהוא צריך לעבור לאירופה במהירות האפשרית. נניח שהוא חותם במנצ'סטר סיטי עכשיו ולא משחק שם, הם יכולים להשאיל אותו לכל מיני קבוצות בהולנד, שם מלמדים אותך שם איך לשחק. אני הייתי שמח שהוא יישאר איתנו עוד שנה, אבל בשביל העתיד שלו עדיף לו לעבור לאירופה. אמרתי לו: 'עכשיו יוסי פה. אתה יכול ללמוד ממנו דברים'.
"לגבי לידור, תמיד הוא אומר לי בצחוק שאקח אותו לספרטה פראג. אני עונה לו: 'אתה השחקן השלם: אתה מהיר, אתה חכם, אתה יודע להגן, אבל אתה צריך לעבוד על היציבות בראש. אתה נותן משחק אחד שאומרים עלייך 'וואו, הבחור הזה יכול לשחק בברצלונה', ופתאום יש משחק שאתה לא הולך בו למאבקים'. הוא היה בבית"ר נכון? אם אתה שואל אותי למה הוא לא שיחק שם בכל המשחקים זה כי הוא שיחק משחק אחד מעולה ואז כמה פחות. אני אומר לו תמיד: 'אתה חייב תמיד להיות בטופ'. מבחינתי, לידור, כמכלול של שחקן, הוא בין שלושת השחקנים הטובים בליגה. אם הוא ישנה מעט את הגישה ואני אומר לו את זה, הוא יגיע לאירופה. אתה צריך לראות באימון. הוא לוקח אותי ואת מרסיאל כל אחד בכתף אחרת ורץ עד השער. אמרתי לו: 'תסתכל על יוסי שעשר שנים בטופ'. אם לידור ירצה להגיע לליגה הצ'כית, הוא יצטרך לעבוד על זה כי שם משחקים מאוד פיזי. אותה בעיה הייתה לטל בן חיים".
לידור כהן. אחד שאומרים עליו שהוא יכול לשחק בברצלונה (ערן לוף)
אם נדבר באמת על טל בן חיים, איך אתה מנתח את המצב שלו שם בתור אדם שמכיר את המערכת בספרטה פראג?
"הסתכלתי עליו לאחרונה, וראיתי איך הוא חוזר אחורה. הוא היה רגיל להיות בהתקפה, אבל באירופה אין דבר כזה. יגידו לך פעם אחת רד להגנה, פעם שנייה רד להגנה ובפעם השלישית ישימו אותך ביציע. היה להם מאמן חדש, שחקנים חדשים, בערך כמו מכבי פ"ת של תחילת השנה. השקיעו שם הרבה כסף, כי זו הקבוצה הטובה בצ'כיה והם לא לקחו אליפות. היה על טל הרבה לחץ כי הוא בא כשחקן הרכש היקר בתולדות המועדון. הם עדיין מאמינים בו ונותנים לו את הזמן. יש לי כמה שחקנים שם שהם חברים שלי והם אמרו לי שהוא שחקן מדהים, אבל הוא לא אהב לחזור להגנה. הוא מסוג השחקנים שאם הקבוצה משחקת טוב, הוא פנטסטי. אם הם לא היו מאמינים בו, היו משחררים אותו".
איך ההתרשמות שלך מהליגה הכאן?
"הרמה היא טובה. בטורקיה הכדורגל יותר כוחני ופיזי, ופה הכדורגל טכני".
אתה מגיע ממדינה שהיא לא גדולה בהרבה מישראל, אבל מייצרת הצלחות ברמת הנבחרת
"אולי הבעיה שלכם היא טקטית. ראית איך יובנטוס עושים הגנה? איך הם מסודרים בקווים? אבל הנבחרת שלכם לא כזו רעה. אפילו שיחקתם טוב נגד איטליה. אני יכול להגיד מהניסיון שלי, שגם בנבחרת הצ'כית היום יש בעיות. בתקופה שלי היה לנו את דור הזהב שהוביל אותנו למקום השני באירופה. כשאני הגעתי לנבחרת בגיל 21 מצאתי בהגנה את גריגרה וינקולובסקי ממילאן, את אויפאלושי מאתלטיקו מדריד, רוזנהאל, נדבד ורוזיצקי. היינו כולם חברים טובים והגענו בכיף לנבחרת. המאמנים תמיד היו אומרים לנו 'לכו תבלו ביחד ותשתו בירה'. כשהגענו למגרש, לא היה אגו. לא היה לנו שחקן שאתה אומר עליו וואו, אבל הייתה לנו נבחרת ממושמעת. עד היום יש לנו קבוצת וואטסאפ של הנבחרת הלאומית. אולי זה ההבדל בין צ'כיה לישראל. בצ'כיה, גם בקבוצות הקטנות והעניות, אתה חייב ללכת לפני המשחק עם השחקנים האחרים לשתות בירה. ככה גם בנבחרת. אתה חייב לפגוש את כולם".
סיבוק נדבק למריו באלוטלי במדי הנבחרת (Gettyimages)
יש סיכוי שתחזור לשחק בנבחרת?
"אני פרשתי, רשמית אני בחוץ. אחרי שהגעתי למכבי פ"ת, כבר לא היה לנו סיכוי להגיע למונדיאל. אני בן 34 והטורניר האירופי הבא הוא בעוד שנתיים ואהיה בן 36. אמרתי למנהל הספורטיבי שזה הזמן לתת את המושכות לצעירים. הוא אמר לי לחכות ולחשוב על זה ושיש פה שחקנים צעירים שצריכים הכוונה, אבל הרגשתי שאני צריך לסיים ולהתרכז עם המשפחה שלי כאן. ביקשו ממני לחכות את אוקטובר כדי להיפרד ממני רשמית. מאז לא דיברו איתי. אחד העיתונאים שאל אותי את אותו השאלה ואמרתי לו שאמורים לעשות לי משחק פרידה, אבל זה עוד לא קרה. לשחק עוד שנתיים זה יהיה בלתי אפשרי עבורי. בונים נבחרת ל-2020 ואני לא חושב שיזמינו אותי יותר. יש לי קשרים חמים שם עם כולם, אבל אני חושב שזה כבר לא המקום שלי. שיחקתי משהו כמו 6-8 שנים בהרכב הראשון וזה הזמן לשחקנים חדשים. יש להם משחק ידידות בקרוב בסין. אם יזמנו אותי לשם, אשמח ללכת ולערוך את הופעת הפרידה שלי, אבל בכל מקרה סיימתי".
בגיל 34, וכשכבר עברת קריירה עשירה, מי הוא השחקן הטוב ביותר ששיחקת איתו?
"גוטי. הוא שיחק כמספר 6 בבשיקטאש. בהגנה שיחקנו אני וכל הטורקים ואילו הזרים שיחקו בהתקפה. אמרו לי שאני חייב לדבר איתו ואמרתי לו: 'אני בבעיה. אני באתי לכאן ואתה שיחקת 17 שנים בריאל מדריד. אני צריך לצעוק עלייך לחזור לאחורה'. הוא ענה לי: 'אם לא תצעק עליי, אני אהרוג אותך. זו העבודה שלך לקרוא לי, לקווארסמה, לסימאו או לכל אחד". ברגע שהייתי צועק, הוא ישר היה חוזר. אני חייב לציין גם מהנבחרת הלאומית שני שחקנים: נדבד ורוזיצקי".
הסתיים פרק עשיר ומפואר בנבחרת. אולי עוד יזכה למשחק פרידה (דני מרון)
מי השחקן הטוב ביותר בליגה הישראלית?
"עבורי? קודם כל אני אגיד יוסי, כי אם לא הוא יהרוג אותי. גם לידור. בקבוצות אחרות? אני אוהב את השחקן של נתניה, מספר 55 (עלי מוחמד). כשראיתי אותו משחק נגדנו, אמרתי 'מה הוא עושה פה?' כשראיתי את הקבוצה שלו במשחק הראשון נגדנו בגביע הטוטו, הייתי בהלם. הם הרשימו אותי".
איפה אתה רואה את עצמך לאחר הפרישה?
"הבוס של ספרטה פראג מאוד אוהב אותי ותמיד אמר לי שאהיה מאמן טוב. אמרתי לו שאני לא מרגיש שאני רוצה להיות מאמן. החלום שלי הוא להיות המנהל המקצועי של ספרטה פראג. כשהייתי ילד, אבא שלי תמיד הביא אותי לצפות במשחקים שלה באצטדיון. בגיל 17, עליתי לבוגרים הרגשתי שהגשמתי חלום. הייתי הקפטן הצעיר בתולדות המועדון. בשבילי, יום אחד להיות המנהל המקצועי זה חלום. להישאר כאן? זו אופציה בוודאי. הסוכן שלי מכיר את פאבל נדבד והוא יארגן לי איזשהו סטאז' ביובנטוס. ללא קשר, לקחתי פעם ילד צעיר מעיר המוצא שלי. מימנתי לו ציוד, נעליים, מאמן כושר ולפני שנה הוא חתם על חוזה ביובנטוס. הוא בן 16, קוראים לו ניקולאס פנר. אמרו לי שהוא יהיה כשרון גדול ובגיל 10 לקחתי אותו תחת חסותי. הבטחתי לבקר אותו וארצה אולי לעשות את זה בסוף העונה".
מה דעתך על הכתבה?