48 שעות לפני משחקה הגורלי מול פנאתינייקוס, לא הגיעה מכבי ת"א לאיסטנבול במטרה לשמור כוחות. הצהובים ניסו לתת לאלופת אירופה פייט, ובמשך קצת יותר מרבע אפילו שיחקו כדורסל בכלל לא רע. יתרון שמונה הנקודות של מכבי בתחילת הרבע השני היה תוצאה של הגנה אגרסיבית באופן יחסי, אחוזי קליעה גבוהים מעבר לקשת ובעיקר של הרכבים חלשים יחסית שהעמיד מולה ז'ליקו אובראדוביץ'.
אבל עם מעברו של השועל הסרבי להרכבו החזק ביותר, כולל שני גארדים נמוכים שלוחצים על הכדור, נגוזו במהירות תקוותיה של חבורת ספאחיה לחולל הפתעה. פנרבחצ'ה, שהציגה לפרקים כדורסל התקפי משובח, היא ממש לא היריבה שמולה יכולה מכבי להתאושש מהתקופה הרעה שעוברת עליה. גם הקלילות שבה הפכה הקבוצה הביתית את המשחק (עם ריצת 3-16 תוך פחות מ-3 דקות ו-8-27 עד המחצית) לא ממש מפתיעה. מכבי ת"א מודל 2018 היא קבוצה שבירה, וזאת משתי סיבות עיקריות.
הראשונה מקצועית: הצהובים, שמתקשים לייצר נקודות במשחק מסודר (באין שחקן פנים שיודע לייצר נקודות עם הגב לסל או גארד שיודע להגיע אל קו העונשין) ויעילים בעיקר במגרש הפתוח, נתקעים כאשר הם לא מייצרים עצירות בהגנה (מאחר ולאחר ספיגת סל כמובן שקשה הרבה יותר לרוץ). כאשר היריבה מוצאת את ההרכב הנכון שלה ומנצלת את ההגנה הרכה של מכבי ליצירת נקודות , מתחיל לחגוג הבלאגן גם בצד ההתקפי כאשר זריקות רעות של ג'קסון וחבריו מובילות בהמשך לספיגת נקודות נוספות, ומכאן הדרך לריצה שלילית כבר קצרה.
הסיבה השנייה היא מנטאלית. הדכדוך והעצבים ניכרים על פניהם של ספאחיה וחניכיו כבר תקופה ארוכה, ובעיקר מאז ההפסד בגמר הגביע מול חולון. במצב רוח שכזה נראית ספיגת שניים-שלושה סלים רצופים כטרגדיה שממנה קשה להתאושש, וכך הופכות כמה דקות טובות של היריבה למהלך מכריע התמודדות. גם הוואקום המנהיגותי, על המגרש ומחוצה לו, פוגע קשות בקבוצה, שחסרה את המבוגר האחראי שידע לאסוף את השחקנים באותם רגעים בעיתיים, להרגיע אותם ולכוון אותם למהלך הבא במקום להתרכז בקודם.
אוברדוביץ'. עצבני אבל רוצה לנצח (AFP)
אז איך יכולה מכבי להימנע מנפילות דומות גם מחר מול אלופת יוון, ובשבוע הבא בבאסקוניה, שני משחקים מהם כנראה אין דרך חזרה? מבחינה מקצועית קשה לצפות לגדולות ונצורות מהקבוצה, שלא הראתה סימני התקדמות ככל שהעונה התקדמה ואפילו הלכה לאחור. השינוי צריך לבוא בעיקר בגישה, ולהתחיל מהקודקוד. עצבנותו הרבה של נבן ספאחיה, החרד לגורל העונה של קבוצתו ולגורל משרתו מובנת לחלוטין. אבל כשהיא באה לידי ביטוי בתנועות ידיים שליליות כלפי שחקניו, בסדרות חינוך שיתכן מאד שאין זה הזמן והמקום עבורן (ע"ע נוריס קול אמש) ובייאוש שהוא מקרין בדקות הקשות של קבוצתו, היא פשוט מזיקה למטרה שלו.
על ספסלה של היריבה אמש ישב מאמן עצבני לא פחות מספאחיה, שיודע לצרוח על שחקניו כשהוא נעשה אדום כמו עגבניה ועיניו מאיימות לצאת מארובותיהן. אבל גדול מאמני אירופה בכל הזמנים, להבדיל ממאמן מכבי, מקרין אנרגיה ורצון עז לנצח לכל אורך 40 הדקות, כולל ברעות ביותר של קבוצתו. ספאחיה חייב לנסות ליצור אווירה חיובית ואנרגטית יותר במכבי, עם כל הקושי בדבר, שאולי תדבק גם בחלק מחניכיו. רק גישה שכזו בתוספת להתעלות קבוצתית תימנע מהעונה האירופית של מכבי להסתיים באופן מעשי כבר בימים הקרובים.
מה דעתך על הכתבה?