לתמנע נלסון-לוי, שתתחרה באליפות אירופה בג'ודו שתיפתח היום בתל אביב, יש הישג שרודף אותה כבר שנתיים. הג'ודוקא, המתחרה במשקל של עד 57 ק"ג, זכתה לפני שנתיים במדליית הארד באליפות אירופה ברוסיה, ומאז נשאלת תמיד מתי יגיע הישג גדול יותר. כי ככה זה כשאת מסומנת להיות הירדן ג'רבי הבאה.
"טוב שההישג ילווה וירדוף אותי לעוד הרבה זמן", אומרת נלסון-לוי בראיון מיוחד, "אם הייתי מסתפקת רק במדליית הארד, אז למה לי להמשיך? זה לא מספיק".
הג'ודוקא שתחגוג בקיץ 24 יודעת מה ההבדל בין 2016 להיום. "אף אחד לא בא עם ציפיות ממני אז, ולכן המדליה הפתיעה את כולם. באתי עם ציפיות, אבל לא אגיד שלא הייתי מופתעת. זה היה מיוחד שדווקא אני, מכל הספורטאיות שהיו שם, כולל שירה ראשוני, גילי כהן וג'רבי, זכיתי במדליה. נתנו לי את ההזדמנות ולקחתי אותה בשתי ידיים". לאחר המדליה נערכה עבורה קבלת פנים חגיגית בוועד האולימפי. "אמרתי לעצמי שאני מקווה שזו לא הפעם הראשונה והאחרונה במעמד הזה", היא נזכרת.
נלסון לוי. "מקווה שאצליח להוציא הכל" (דני מרון)
מאז מגיעה נלסון-לוי לכל תחרות במה שהיא מכנה "200% מעצמי". בשנה האחרונה עמדה בראש הפודיום בגרנד פרי במרוקו ושמעה את "התקווה", סיימה חמישית בגרנד סלאם היוקרתי בפריז ושביעית בטורניר המאסטרס ורק לאחרונה התווספה לה מדליית ארד נוספת בגרנד פרי טביליסי. "אני עובדת כל יום, כל היום. זה לא רק שעתיים אימון פעמיים ביום, ואז אפשר לעשות מה שבא לי", היא מספרת, "זה אומר ללכת לישון מתי שצריך, לאכול מה שצריך וכל הזמן להיות מסור לג'ודו, לא רק באולם או בחדר הכושר".
אז מבחינתך את מגיעה לאליפות אירופה כמו שהגעת לכל התחרויות עד עכשיו?
"אני מקווה שכל מה שהבאתי בשנה וחצי האחרונות יתחבר. גם אם דברים לא יסתדרו, אני צריכה להביא את כל כולי. אני מקווה שאצליח להוציא את מה שאני מסוגלת. עבדתי כל כך קשה בשביל להגיע ליום הזה, אז ברור שאני רוצה שהכל יסתדר. כולם שואלים על מדליה וברור שזה נמצא איפשהו בראש, אבל אני צריכה לחשוב קרב אחד בכל פעם. אני מכינה את עצמי ליום מאוד ארוך. אני נמצאת בקטגוריה מאוד צפופה, מה שאומר שיהיו יותר סיבובים. בכל משקל יש מתחרות איכותיות, וכדי לזכות במדליה בתחרויות כאלה אני צריכה לנצח גם את המתחרות היותר טובות".
זו לא תהיה הפעם הראשונה שנלסון-לוי מתחרה לעיני קהל ביתי. בנובמבר 2016 היא נחשבה לפייבוריטית באליפות אירופה עד גיל 23 בישראל, אך הודחה כבר בפתיחה. "לא הייתי ב-100% שלי", היא מודה, "הייתי פצועה. זה היה רגע קשה, בעיקר כי התחרות הייתה בארץ. הציפיות שלי מעצמי היו מאוד גבוהות, ולעוף ככה על ההתחלה זה לא דבר נעים. אני יודעת איך תהיה האווירה, כבר חוויתי אותה. פתאום גם החברים והמשפחה נמצאים, אבל בשם עצמי, זה משהו שאני מנסה לא להתרכז בו יותר מדי. אמרתי גם למשפחה שאני לא מתעסקת בזה. אם הם רוצים להגיע, אז שיקנו כרטיסים. הם יודעים שאני צריכה להתרכז והם נותנים את הספייס שאני צריכה".
תמנע נלסון לוי. "הג'ודו זו העבודה שלי" (דני מרון)
את דרכה בעולם הספורט החלה נלסון-לוי (בת להורים אמריקאים שעשו עליה) בענף הג'וג'יטסו. "זה נכון שאמריקאים וג'ודו לא הולך ביחד", היא מחייכת, "הג'וג'יטסו פשוט היה ברחוב שלנו והמטרה הייתה כמובן להוציא אנרגיות בתור ילדה היפראקטיבית בגיל 12. הבנתי שאני אוהבת את התחרויות. הגעתי למאמן שלי במועדון "מיטב ירושלים" יואל ליבסטר ופשוט התאהבתי בג'ודו".
זה בגלל שהג'ודו הוא ענף אולימפי?
"המחשבה באמת הייתה שג'ודו הוא ענף שאפשר להתקדם בו ולהרוויח ממנו, אבל אני לא יודעת אם הייתי משתמשת במילה 'להרוויח', כי אין לי ספונסר. כשיהיה מישהו כזה, יהיה לי שקט נפשי כדי להתרכז רק במה שאני עושה ובהישגים. כן, הג'ודו זו העבודה שלי, אבל מצחיק לקרוא לזה עבודה. אני אוהבת לייצג את המדינה ואת הדגל ולשמוע את ההמנון".
נלסון-לוי מתגוררת כרגע במכון וינגייט ("מקווה בעתיד להשכיר דירה באזור") ובסופי השבוע חוזרת הביתה לירושלים. ואם תהיתם בנוגע למשמעות השם הכי לא שגרתי בנבחרת הנשים, הנה התשובה: "אמא שלי מדריכת טיולים, וכשהיא הייתה בהיריון איתי, היא ביקרה בפארק תמנע בדרום. היא טיילה שם ומאוד אהבה את השם, והחליטה. אני מאוד מחוברת אליו. הוא מייחד אותי".
נלסון לוי מתחרה. "חולמת לשמוע את התקווה" (איגוד הג'ודו הבינלאומי)
באימון הפתוח שנערך לתקשורת בשבוע שעבר היה הדיבור סביב נלסון-לוי בהקשר של "היורשת". נבחרת הנשים מחפשת מישהי שתיכנס לנעליים הגדולות שהשאירה ג'רבי, שפרשה השנה. גם מאמן נבחרת הנשים, שני הרשקו, מזכיר את תמנע כזו שהכי קרובה למעמד, כשברקע תלויה תמונתה של ג'רבי עם המדליה האולימפית.
"אני לא חושבת שיש קשר לפרישה של ירדן לבין זה שמסמנים אותי כמדליסטית הבאה", מקפידה נלסון-לוי להבהיר, "ירדן הייתה ספורטאית יוצאת דופן. יש לה הישגים ותוצאות בכל תחרות והיא גם בן אדם מדהים. זה לא שהיא פרשה ועכשיו אני. האימונים איתה הם מתנה בשבילי בגלל הידע שלה
ומה שהיא מעבירה לי ומלמדת. אני לא מתייחסת למה שאומרים באופן הזה, כאילו אני היורשת. אני יודעת שמדברים, אבל אני לא לוקחת את המקום של ירדן. אני עושה מקום משל עצמי.
"ירדן בנתה את עצמה עם עבודה קשה, התמדה ומסירות. כשהיא זכתה במדליה, באותו רגע, אמרתי לעצמי: 'תמנע, זו עבודה קשה, אבל זה אפשרי'. גם אני עובדת קשה ועושה הכל בדרך שלי", מסכמת הג'ודוקא, "אני מאחלת לעצמי שיהיו לי אותם הישגים כמו לירדן. יותר ממדליית ארד אולימפית? אינשאללה".
מה דעתך על הכתבה?