גמר הגביע האיטלקי הערב (רביעי, 22:00, ספורט4) הוא משחק חשוב מאוד עבור מסימיליאנו אלגרי, ולא רק כי הוא פוגש את האקסית ממנה פוטר למרות שהצעיד אותה לאליפות סנסציונית. מאמן יובנטוס רוצה לנצח את מילאן בעיקר כדי לשמור על המאזן המושלם בארץ המגף ב-4 השנים האחרונות. אליפות אישית רביעית ברציפות כבר מונחת בכיסו, לאחר שנאפולי איבדה נקודות דווקא בשני המחזורים שאחרי הניצחון הדרמטי על הגברת הזקנה. כעת מגיע תורו של הגביע, בו זכה אלגרי ב-3 השנים הקודמות.
כן, זה נכון. אולי לא כולם שמים לב לכך, ואולי יש שתופסים זאת כמובן מאליו, אבל אלגרי זכה בדאבל ב-2015, 2016 ו-2017. אנטוניו קונטה, אותו ירש על ספסל יובה, החזיר את רוח הווינריות וזכה ב-3 אליפויות, אבל לא הניף את הגביע. אלגרי עושה את זה ללא הפסקה, וב-2018 הוא עשוי להשלים דאבל רביעי רצוף. מעולם לא היה באיטליה הישג כזה. מדובר באירוע היסטורי, ואנחנו עשויים לצפות בו הערב.
למעשה, לפני 2015 אף קבוצה לא זכתה בגביע האיטלקי יותר מפעמיים ברציפות. מדובר בתואר חמקמק, ותוצאות המשחקים במשחקי נוקאאוט עלולות להיות לעתים מקריות. אלא שאלגרי מתמחה במשחקי נוקאאוט. הוא נהנה עד הגג כאשר הכל מונח על כף המאזניים ואין הזדמנות לתקן. בדרך כלל, הוא גורם ליריבה לשלם את המחיר. עובדה – קונטה נכשל בליגת האלופות, אבל לאלגרי יש רקורד מופלא באירופה. אז נכון, הוא עדיין לא הצליח לנצח בגמר הגדול, והפסיד ב-2015 לברצלונה וב-2017 לריאל מדריד, אבל הרי היה צריך להגיע למעמד.
זה לא טריוויאלי, אך נדמה כי אצל אלגרי אין מצבים אבודים. אפילו ההדחות שלו מרהיבות. ב-2016 סיימה יובנטוס בתיקו 2:2 ביתי מול באיירן מינכן בשמינית הגמר, אבל כמעט ניצחה אותה בגומלין באליאנץ ארנה והודחה רק בהארכה. העונה היא הובסה 3:0 בטורינו על ידי ריאל מדריד ברבע הגמר, ואף אחד לא העלה בדעתו שקאמבק אפשרי. אלא שהוא היה אפשרי – ואלגרי ניהל את הגומלין בסנטיאגו ברנבאו באמנות. אלמלא האירוע השנוי במחלוקת בזמן פציעות, גם הקרב הזה היה הולך להארכה.
מסימיליאנו אלגרי. ווינר (gettyimages)
כי אלגרי הוא אחד המאמנים הטובים בעולם לא רק מבחינה טקטית, אלא בעיקר מבחינה פסיכולוגית. קחו, למשל, את המפגש מול טוטנהאם בשמינית הגמר העונה. הלונדונים חזרו מפיגור 2:0 לתיקו 2:2 במשחק הראשון באיטליה, היו עדיפים והרגישו פייבוריטים. בעצם, גם שחקני יובה לא ממש האמינו בסיכוייהם בגומלין, עד שאלגרי אמר להם: "טוטנהאם היא קבוצה נהדרת, אבל היא נוטה לאבד ריכוז בדקות מסוימות. תשמרו על הריכוז כל הזמן, והם יספגו פעמיים תוך 20 דקות". בפועל, הם ספגו פעמיים תוך שלוש דקות, ויובנטוס העיפה יריבה שהציגה כדורגל טוב הרבה יותר.
כי בתוך תוכו, אלגרי הוא ווינר – בין היתר כי הוא לוקח את המשחק בקלות יחסית. הוא סומך על תחושות בטן בשינויים הטקטיים התכופים שהוא מבצע תוך כדי המשחקים. הוא לא צופה באינספור צילומי וידאו של קבוצתו ושל יריבותיו, כפי שנוהגים מאמנים אחרים, אלא מסתפק בשעה אחת ביום. הוא בוחן רק את העיקר. הוא דואג לפנאי שלו ושל שחקניו, על מנת שלא תהיה שחיקה מנטלית. ובאמת, מתקבל הרושם כי יובנטוס תמיד מוכנה למשימה. היא לא תמיד מלהיבה ולא תמיד מבריקה, אבל תמיד יעילה. גם מילאן שלו היתה בעיקר יעילה בדרך לזכיה בסקודטו ב-2011.
זו הסיבה בגללה ארסנל בוחנת ברצינות את מינויו של אלגרי. במובנים לא מעטים, הוא ההיפך המוחלט של ארסן ונגר. הצרפתי הוא פילוסוף ששם דגש על הסגנון והדרך, מעוניין להעניק לקהל שואו אך מתייחס לכדורגל ברצינות תהומית. האיטלקי מוכוון תוצאה, לא ממש מתעניין בהנאת הצופים הנייטרלים, אך לא משתעבד לעבודתו. הוא קליל הרבה יותר. אצלו, התארים באים על חשבון האסתטיקה, אבל הוא בכל זאת משתדל לנהל את העסק עם חיוך. ואולי השינוי הקיצוני הזה נדרש כעת בצפון לונדון – מה גם שאלגרי יודע בדיוק כיצד מנצחים את טוטנהאם.
ארסן ונגר. ההיפך המוחלט (gettyimages)
לא נמהר להמר בנושא, וגם ארסנל עדיין ממש לא קיבלה החלטה, אבל צריך לזכור: גם אם יסומן כיורש האולטימטיבי, אלגרי עצמו חייב להסכים לעבור ולעזוב את יובנטוס על מנת שהשידוך ייצא לפועל. נכון לעכשיו, בגלל ההדחה מליגת האלופות, הוא עדיין לא הגשים את שאיפתו בטורינו, והרצון להתמיד עשוי להיות משמעותי. מאידך, האתגר בפרמייר-ליג עשוי להיות מעניין במיוחד, ואלגרי כבר הצהיר בעבר לא פעם כי ייצא מגבולות ארץ המגף כאשר יסיים את דרכו ביובה. הוא רוצה לאמן באנגליה, ואז לקבל לידיו את הנבחרת הלאומית. לאחר מכן יפרוש מאימון, כי צריך פנסיה ארוכה. גם כאן לא צריך להישחק.
ולכן אולי זה הזמן הנכון לנסות משהו חדש לגמרי. וזה יהיה עיתוי נכון אפילו יותר אם ישלים דאבל רביעי הערב. כי אולי בליגת האלופות המשימה טרם הושלמה, אבל בזירה המקומית לא נשאר לו מה לחפש. אומרים שיובנטוס קצת עייפה וצריך לבנות אותה מחדש. אז למה לאלגרי להתעסק עם זה במקום כה מוכר? למה לא ללכת לבנות מחדש דווקא את ארסנל? אם ינצח את מילאן, הוא יתקרב ללונדון.
מה דעתך על הכתבה?