לא באים רק להרוס: הסוסים השחורים של המונדיאל

המונדיאל תיכף מתחיל, וכולם מדברים על ברזיל, גרמניה וצרפת, אבל יש גם נבחרות קצת פחות מתוקשרות שעשויות להפתיע אותנו. הנה הסיבות למספר סנסציות אפשריות.

פולין
ב-1974 וב-1982 סיימו הפולנים, עם דור זהב נהדר, במקום השלישי בגביע העולם. האם הם מסוגלים לשחזר את ההישג הפעם? האוהדים אולי רגילים לשבת לבד בחושך, אבל יש אופטימיות שקטה בנושא. אף אחד לא רוצה להתרברב לפני הקרב, אך באמת יש כאן הזדמנות היסטורית לעשות משהו גדול.

זה מתחיל במאמן – אדם נבאלקה עובד עם הנבחרת מאז 2013, נהנה מגיבוי מוחלט מצד ההתאחדות ומיחסים תקינים עם התקשורת, ונחשב לאיש מקצוע מתאים במיוחד לתפקיד. הוא מביא לרוסיה את רוברט לבנדובסקי, מלך שערי המוקדמות, רגע לפני שהסקורר חוגג יום הולדת 30. כוכב באיירן מינכן יודע שהוא חייב לזהור על הבמה – זה עכשיו או לעולם לא. לרשותו של נבאלקה עומדת חוליית קישור מחוננת. פיוטר ז'לינסקי דחק לא פעם את מארק האמשיק מהרכב נאפולי. קארול לינטי מכונה "אינייסטה הפולני" ועושה חיים בסמפדוריה. ווייצ'ק שצ'סני הוא לא השוער היציב בתבל, אבל בהחלט מסוגל לתפוס טורניר גדול, כי הפוטנציאל שלו טרם מוצה.

העסק היה מבטיח הרבה יותר לו מנהיג ההגנה קאמיל גליק היה כשיר. באופן ביזארי, נפצע בלם מונאקו בכתפו כאשר ניסה לבצע מספרת במשחק כדורגל טניס אחרי האימון בשבוע שעבר, והוא ייעדר מהטורניר. זו מכה שעלולה להתברר כגורלית, אך מצד שני מתפנה הבמה עבור יאן בדנארק הצעיר שזוכה לשבחים מכל עבר בקרב הפרשנים הפולנים.

לבנדובסקי. יודע שזה עכשיו או לעולם לו (Gettyimages)

זו לא נבחרת זוהרת כמו זו של גז'גוז' לאטו וקזימז' דיינה, אבל היא נהנית משקט תעשייתי ויציבות. ביורו 2016 היא לא הפסידה ב-5 משחקים והודחה בחוסר מזל בדו קרב פנדלים בידי פורטוגל ברבע הגמר, על אף שלבנדובסקי היה חלש יחסית. אם הכוכב הגדול יתעלה ברוסיה, התוצאה עשויה להיות סנסציונית.

איראן
אם כבר מדברים על יציבות, תסתכלו על הפרסים. לישראל אין מאמן כבר יותר מחצי שנה, ואצלם מאמן קרלוס קיירוש מאמן את הנבחרת מאז 2011. הוא מכיר את הכדורגל האיראני לעומק מכל הבחינות, ומדובר באיש מקצוע מבריק שעבד בין היתר בהצלחה מרובה בשתי קדנציות כעוזרו של אלכס פרגוסון במנצ'סטר יונייטד, וסייע רבות לטפח את כריסטיאנו רונאלדו הצעיר.

עכשיו עומד לרשותו "רונאלדו האיראני" – עלירזה ג'הנבאחש שעשה עונה מדהימה באלקמאר עם 21 שערים ו-12 בישולים בליגה ההולנדית. יש לו סקורר צעיר בדמותו של סרדר אזמון, אשר מכיר את רוסיה מבפנים, ואפילו ישחק מול ספרד באיצטדיונו הביתי בקאזאן. יש לו הגנה יציבה מאוד ששמרה על רשת נקיה ב-9 משחקים רצופים במוקדמות. יש לו איזון נכון בין ותיקים לצעירים. ויש גם נסיון מהמונדיאל הקודם, בו לא היו האיראנים רחוקים מתיקו מול ארגנטינה, לפני שליאו מסי הכניע אותם בזמן פציעות.

ג'הנבאחש. רונאלדו האיראני (Gettyimages)

בקיצור, זו נבחרת מאורגנת ומאומנת, עם בטחון עצמי, המון תשוקה, וכוכב על פוטנציאלי אחד. היא יכולה להיכשל, אך בהחלט מסוגלת לזהור, במיוחד אם תשיג נצחון במשחקה הראשון מול מרוקו.

פרו
יש תחושה שהכל הולך לפרו, גם אם ברגע האחרון. היא העפילה למונדיאל דרך הפלייאוף מול ניו זילנד, אך זה ממש לא אכפת לה, וזה הישג עצום להקדים את צ'ילה ואת פרגוואי כאשר אף אחד לא סופר אותך בתחילת הקמפיין. הכוכב הגדול ג'פרסון פרפאן היה סוג של שחקן עבר לפני שנה וחצי, אך כיום הוא אלוף רוסיה ואחד השחקנים הבולטים בליגה במדי לוקומוטיב מוסקבה. חברו הטוב, הקפטן פאולו גררו, הושעה בשל שימוש לכאורה בקוקאין, ועבר גיהנום של ממש, אך הורשה לבסוף להשתתש בטורניר ממש לפני פרסום הסגלים, אחרי אינספור ערעורים מכל הצדדים. זה הולך קשה, אבל הכל מסתדר בסוף.

הפרואנים נתפסים כנבחרת חביבה, אך לא מעבר לכך, בהופעתם הראשונה במונדיאל מאז 1982. בפועל, הם עשויים להיות סוס שחור אמיתי. הגישה ההתקפית ונטולת הפחד של המאמן הארגנטיני ריקארדו גארקה צפויה לרגש את האוהדים הנייטירלים, ובבית מאוזן ופתוח לרווחה עם דנמרק ואוסטרליה יש הזדמנות להשיג תוצאות חיוביות. לא רק שני הכוכבים בחוד ימשכו תשומת לב. גם הפליימייקר כריסטיאן קואבה והמגן השמאלי מיגל טראוקו בולטים בזכות הכישורים הטכניים שלהם.

גררו ופרו. הכל הולך להם (AFP)

פרו היא הנבחרת היחידה מדרום אמריקה שכבר עשתה את שלה. היא מגיעה לרוסיה ללא לחץ, עם תחושת סיפוק עצומה. החופש הזה יעניק לה יתרון, ופרפאן עשוי לשמח מאוד את תיאופילו קוביאס, גיבור המונדיאלים ב-1970 וב-1978.

סנגל
לשם התחלה, כדאי לזכור כי בהופעתה הקודמת היחידה במונדיאל ב-2002, הדהימה סנגל את אלופת העולם דאז צרפת במשחק הפתיחה והרחיקה עד לרבע הגמר. זו היתה נבחרת תוססת, מבריקה ונטולת פחד, בהנהגת הקפטן הססגוני אליו סיסה. כעת, 16 שנה מאוחר יותר, חוזר סיסה לבמה הגדולה, הפעם על תקן מאמן שמוביל סגל איכותי לא פחות מזה לו השתייך פעם.

בשורות סנגל מככב אחד הבלמים הטובים ביותר בליגה האיטלקית – קאלידו קוליבאלי מנאפולי, שאפילו יודע לכבוש שערים חשובים, כמו שעשה במשחק העונה מול יובנטוס. את הקישור מנהיג שייחו קויאטה העוצמתי מווסטהאם, ולצידו מחלץ כדורים ומנווט את הכל אידריסה גיי מאברטון – שחקן עם סגנון שמזכיר מאוד את אנגולו קאנטה.

קוליבאלי. נשק בהגנה ובהתקפה (AFP)

באגף השמאלי מלהטט סאדיו מאנה, אחד הכוכבים הגדולים של ליברפול, שמגיע בכושר אישי נהדר אחרי שהבקיע בגמר ליגת האלופות. הוא צפוי לא רק לאיים על השער אלא גם לספק תחמושת לחלוצים המרכזיים, וכאן יש לסיסה מבחר עשיר. הוא יכול לסמוך על מוסא סו הוותיק והווירטואוז, ואולי יעדיף את קייטה באלדה הצעיר. תוסיפו למשוואה את מוסא קונאטה, אקס מכבי תל אביב שסיים עונה נהדרת בליגה הצרפתית עם 13 שערים במדי אמיין, ותקבלו סגל שמסוגל לתת פייט לכל יריבה ולגרום הנאה גדולה לקהל.