צרפת המשיכה להוכיח את העוצמות האדירות שלה כשהדיחה שוב נבחרת דרום אמריקאית. אם נגד ארגנטינה המבולגנת היא נזקקה למופע יחיד של קיליאן אמבפה, מול אורוגוואי החזקה והמאורגנת, היא הוכיחה יעילות, משחק הגנה חזק ואת אנגולו קאנטה, שיש רגעים שלא ברור כמה ממנו נמצאים על המגרש.
אנגליה, חולמת על גמר ראשון מאז 1966. גארת' סאותגייט לא מאמן מבריק טקטית ושמרן בניהול המשחק שלו. מצד שני, הוא מקפיד על הפרטים הקטנים, מציג רפרטואר תרגילים במצבים נייחים התקפה ונבחרת מאומנת ומתואמת במצבים הנייחים בהגנה. אפילו העבודה היסודית שלו עם השחקנים במהלך תקופתם המשותפת על בעיטות הכרעה מהנקודה הלבנה, הוכיחה את עצמה ואנגליה גירשה את השד הגדול ביותר שהיה לה בארון כשניצחה לראשונה בהיסטוריה שלה במונדיאלים בבעיטות הכרעה מהנקודה הלבנה.
ההימור שלו על ג'ורדן פיקפורד והארי מגווייר, יחד עם ההליכה על מערך של שלושה בלמים מוכיח את עצמו עד עתה, אבל בחצי הגמר מול קרואטיה הוא ייתקל לראשונה בנבחרת עם קישור סופר התקפי ומשחק אגפים, שיציב למערך האנגלי אתגר לא פשוט. וכמו שאמר רוברטו מרטינס (אל נבחרתו אגיע בהמשך) אחרי הניצחון הענק מול ברזיל – "אם הייתי הולך מול הברזילאים בכישרון מול כישרון, סביר להניח שהסיכויים היו נגדי. הייתי חייב לשלוף שפן טקטי בכדי לייצר לנבחרת שלי יתרון והייתי חייב שהשחקנים יאמינו בשינוי ויבצעו אותו בשלמות וזה מה שקרה". אם האנגלים יגיעו לחצי הגמר ללא אלטרנטיבה טקטית נוספת, הם יתקשו מאוד להתמודד עם קרואטיה, שהיא נבחרת איכותית מהם לאין ערוך, ודאי במרכז השדה.
סאות'גייט. מול קרואטיה מחכה לו אתגר רציני (Gettyimages)
קרואטיה חוזרת לחצי גמר המונדיאל אחרי 20 שנה. בשני משחקי הנוקאאוט הקרואטים הסתבכו מול נבחרות נחותות מהם, אבל הצליחו לחלוף על פניהן בכדורי הכרעה מהנקודה הלבנה. זלאטקו דאליץ' משחק יפה עם הסגל שלו ובשיטות המשחק הוא מגוון בין שלישיית קישור חזקה כמו שעשה מול ארגנטינה, כשהוסיף את מרסלו ברוזוביץ' ללוקה מודריץ' ואיבן ראקיטיץ' המופלאים, לרביעייה קדמית, כשאנדריי קראמריץ' מצטרף למריו מנדז'וקיץ', אנטה רביץ' ואיבן פרישיץ'. מול אנגליה, אני מניח שיבחר באופציה הראשונה ולקישור האנגלי יהיה קשה מאוד להתמודד עם היכולות של המשולש הקרואטי. קרואטיה בהחלט פייבוריטית לעשות היסטוריה ולהגיע לראשונה בתולדותיה לגמר הגביע העולמי.
ומכאן אגיע למשחק הגדול של רבע הגמר ואולי של הטורניר כולו. עוד לפני הטורניר סומן רבע הגמר הפוטנציאלי בקאזאן, בין ראשי הבתים E ו-G, כסוג של גמר. ברזיל הגיעה לטורניר כפייבוריטית הגדולה והציגה נבחרת מאוזנת וחזקה שמונהגת ע"י מאמן נפלא וסופר כריזמטי. מהעבר השני חיכתה בלגיה, שדור הזהב שלה קיבל מתנה ענקית לפני שנתיים בדמותו של רוברטו מרטינס. מרטינס, ספרדי שאת הרוב המוחלט של קריירת המשחק שלו עשה באי הבריטי וידוע כמאמן טקטי וחכם, החליף את מארק וילמוטס השמרן, שבתקופתו בלגיה אומנם הגיעה לרבעי גמר ביורו ומונדיאל, אבל שיחקה כדורגל משמים והגנתי.
מרטינס. בלגיה קיבלה מתנה ענקית לפני שנתיים (Gettyimages)
מרטינס שינה שיטת משחק, עבר ל-3:4:3 ובלגיה נראתה נהדר ועמדה על רצף של 23 משחקים ללא הפסד כשהיא מנצחת את כל ארבעת משחקיה בטורניר ומבקיע 12 שערים. אבל מרטינס ידע היטב שמול ברזיל זה לא יספיק. לכן הוא חשב מחוץ לקופסא. הוא עלה בהרכב הפיזי ביותר שלו, זה שסיים את המשחק נגד יפן. 9 שחקנים מעל 1.86 מטרים מול נבחרת ברזיל ששבעה שחקנים שלה מתחת ל 1.80. מבחינה טקטית, מרטינס המשיך התקפית ב-3:4:3 אבל שיחק עם קווין דה בריינה כחלוץ מדומה, (שיחק למעשה על חברו לקבוצה פרננדיניו), כשרומלו לוקאקו ואדן הזאר משחקים על המגנים וכשברזיל תוקפת הם נשארים ליד קו החצי.
מבחינה הגנתית, בכדי למנוע את היתרון של ברזיל במרכז השדה, נאסר שאדלי נכנס לקישור לאזור של פאוליניו, ויאן ורטונגן למעשה הפך למגן. עד שברזיל הבינה מה קורה, בלגיה כבר הוליכה בשני שערים בדיוק מהאלמנטים שמרטינס רצה שינצחו לו את המשחק: פיזיות ומתפרצות. במחצית השניה צ'יצ'י עשה התאמות, ביצע חילופים טובים, אבל טיבו קורטואה ושתי החמצות גדולות של פיליפה קוטיניו ורנאטו אוגוסטו מנעו הארכה. צ'יצ'י סיכם את המשחק בצורה הטובה ביותר – "עם כל הכאב שאני חש עכשיו, מי שאוהב כדורגל צריך לשבת על הספה, להסתכל על המשחק ולהנות ממשחק כדורגל נפלא". ואכן, אחרי שהאבק התפזר והאדרנלין בגוף נרגע, הבנתי שחזיתי באחד ממשחקי הנבחרות האיכותיים בעשרים השנים האחרונות, טקטית, מנטלית ופיזית.
אחד ממשחקי הנבחרות האיכותיים עשרים השנים האחרונות (Gettyimages)
מבחינה אישית, המסע שלי ברוסיה הסתיים אחרי רבעי הגמר. 25 ימים, 20,360 ק"מ באוויר ועוד כ 500 ק"מ ברכב, 8 ערים, תשעה אצטדיונים, מספר דו ספרתי של בתי מלון, 16 שידורים, 22 נבחרות, 34 שערים, שתי הארכות שהגיעו לדרמה בפנדלים ושני משחקים שנכנסו לדפי ההיסטוריה של הכדורגל העולמי (שניהם היו בקאזאן הנפלאה). ידעתי לפני שהגעתי לרוסיה שמונדיאל הוא משהו מיוחד. שאני לא הולך לפרשן רק משחקי כדורגל, אלא גם לספוג חוויה תרבותית וסוציולוגית. והמציאות התעלתה מעבר לכל דמיון. רוסיה קיבלה את פנינו בחביבות אין סופית. לכל מקום שהגענו, הרגשנו שכולם יוצאים מגידרם בכדי שיהיה לנו נעים ונגיע למחוז חפצנו. לכל עיר שהגענו היה את הייחוד שלה. סנקט פטרבורג יפהפיה והשמש בה לא שוקעת, הטיילת של סמרה שוקקת חיים, קאזאן עיר קוסמופוליטית יפה ומרתקת ומוסקבה מדהימה מכל בחינה אפשרית.
התערבבנו עם אוהדים מכל המדינות, כולל אוהדים מטהרן וקהיר והכל היה ברוח טובה. האווירה הייתה נפלאה בכל מקום שהגענו אליו. מבחינת הכדורגל והשידורים, מעולם לא חוויתי כזאת עוצמה והתרגשות. כשנדב יעקובי פנה אליי לראשונה, בשידור הראשון שלנו, מרוקו – איראן, הדמעות מילאו לי את העיניים. כך גם היה בשידור האחרון, כשניסיתי להיפרד מהצופים וידעתי שאם אמשיך לדבר אפרוץ בבכי. בכי שמח, בכי של התרגשות. ואין יותר טוב מלסיים את המונדיאל בהתרגשות והתלהבות כל כך גדולה. אני מקווה שגם הצופים בבית הרגישו כמה נהנתי ושהעברתי להם את החוויה בצורה הטובה ביותר. עשיתי את המקסימום כדי לעשות כן. תודה לכל מי שהקשיב לשידורים ולכל המפרגנים ברחוב וברשתות החברתיות, זה ממש לא היה מובן מאליו. ונתראה בליגה שלנו, שאליה אולי אני רגיל ומתרגש פחות, אבל אוהב אותה יותר מכל. כי אין כמו אהבת נעורים.
מוכנים לשידור האחרון שלנו במונדיאל 2018 @kan_israel
A post shared by Ori Uzan (@oriuzan) on
מה דעתך על הכתבה?