רק ביום שבת האחרון חגג גיא לוי את יום הולדתו ה-52. בשנה האחרונה הוא התרחק מאור הזרקורים כשמשרתו האחרונה בקבוצת בוגרת, בהפועל רעננה, הסתיימה ממש עם תחילת השנה העברית החדשה אשתקד. כעת, כשנה לאחר מכן ולאחר שתיקה, הוא מדבר: על החיים הנוכחיים, על ההבנה כי כדורגל הוא לא כל העולם, יחסי מאמן-בעלים וכמובן על השכול בעקבות אובדן אביו גברי ז"ל בחודש שעבר.
כבר למעלה משנה שהבקרים של גיא לוי מתחילים בנסיעה מביתו שבהוד השרון השקטה אל מגרש האימונים של מכבי שעריים ברחובות. כבר למעלה משנה בה הוא אדון לעצמו. "קיבלנו זיכיון לחמש שנים לנהל את המחלקה ואנחנו עובדים באופן פרטי. זה מעין משק סגור בו אנחנו משלמים, נושאים בעלויות והכול. זה כאילו מיני בעלים. מיני אריק איזיקוביץ'? פחות. זה משהו משפחתי שבו אנחנו מנסים לתת מענה להורים וילדים. אנחנו רוצים לבנות שם מחדש את כל המחלקה שהייתה מרוסקת וזהו מבחינתי עתיד המועדון. לא אשאר שם אין סוף שנים, אבל אם אוכל לתרום משהו למועדון זה יהיה נחמד".
איך החיים מחוץ לאור הזרקורים?
"זה יותר עניין של ביזנס, גבייה, ביגוד וכו'. בשנה שעברה העברתי הרבה מאוד אימונים ויכול להיות שגם השנה זה יקרה. אני מוצא בביזנס הרבה דברים מעניינים. מבחוץ, כל אור הזרקורים וכו' כבר לא נראה לי כל כך אטרקטיבי. אם אני רואה משחקים? לא את כולם. רק מה שמעניין אותי. רק כדי לפתור פאזלים. אתה מכיר את הסדרה "האוס"? עם הרופא שהיה לוקח את המקרים הקשים כדי לפתור אותם ולהרגיש טוב עם עצמו? הרבה פעמים אני מסתכל על כדורגל ישראלי ומחפש קבוצה בעייתית כדי למצוא לה פתרונות מקצועיים. זה נורא מעניין אותי. אם הייתי בכיסא המאמן מה היה אפשר לעשות. ראיתי למשל את המשחק של קריית שמונה נגד רעננה. רציתי לאבחן. את מכבי תל אביב נגד הפועל באר שבע לא ראיתי, וגם את הנבחרת מול אלבניה ראיתי רק בלילה מאוחר כי הייתה ארוחת ערב. אני מכיר את זה, זה פחות או יותר אותו דבר. יכולתי להגיד לך לפני משחק הנבחרת איך זה ייראה. אותי מעניין דברים חדשים: מה לואיס אנריקה עושה חדש בנבחרת ספרד או איך גווארדיולה בונה מרכז שדה בסיטי לעומת מה שעשה בבאיירן. אותי מעניינת המהות המקצועית ופחות הרעש מסביב. לא בכל משחק אמצא את זה".
גווארדיולה. "מעניין אותי איך הוא בונה מרכז שדה בסיטי לעומת באיירן" (Gettyimages)
יבואו אנשים ויגידו שזו אמרה יהירה. מעניינות אותו ברצלונה וסיטי ולא הכדורגל פה.
"ברצלונה למשל פחות מעניינת אותי, כי זו שיטה דומה. יכול לעניין אותי משחק בין אשדוד להפועל ת"א לא פחות. המהות מעניינת אותי, התגובות והתפקוד של שחקנים. כל המסביב זה נלווה בעיניי".
קבוצת הבוגרים הקודמת שאימן לוי הייתה הפועל רעננה. פחות מחודש היה בתפקיד, עד אשר פוטר באחד הצעדים ההזויים של השנה בכדורגל הישראלי. "מבחינתי זה היה מיותר", הוא מודה. "כשאני מסתכל על זה אחורה יש שם אנשים טובים, אבל זה פחות התאים. זה לא עשה לי את זה ממש. הייתי בדיעבד מקבל החלטה אחרת ולא מגיע לשם. היו שם דברים שהיה צריך לעבוד עליהם והיה בלתי אפשרי להשיג משהו בטווח של חודש וחצי. זה היה ברמה של להתחיל לעשות מחנה אימונים, לנסות להבין מה לעשות עם צורת הבנייה ועם הצורה שהתאמנו שם. אחרי זה כבר לא הייתי שם. הקבוצה הזאת הייתה נשארת בכל מקרה וסתם הייתה פאניקה".
הפועל תל אביב הייתה עוד אחת מהטעויות?
"זו לא הייתה טעות. פשוט הייתי במקום לא יציב ועובדה שהוא קרס. היה שם חוסר בהירות מוחלט. אני לא מתחרט שהגעתי לשם או שהייתה בעיה בהחלטה להגיע. בחיים יש עניין של עיתוי. צריך להגיע למקום הנכון בזמן הנכון. להגיע להפועל בזמן כזה הייתה טעות, אבל באותו זמן לא יכולתי להעריך את זה".
אתה ידוע כאחד שלא מתפשר על דרכו המקצועית. בדור של היום, שבו למאמנים כבר יש פחות מילה, לגיא לוי יש מקום? יכול להיות שקצת מאסת באימון בוגרים במציאות הנוכחית?
"לא הייתי הולך למחלקת נוער שלא בבעלותי, כי אני לא מסוג האנשים שאוהב שייתנו להם הוראות וזאת האמת. אני מודע לעצמי. כשאני מנהל את זה, אני נותן הוראות לעצמי ולאחרי, וזה יותר קל. לגבי אימון בוגרים, במידה ויהיה פרויקט שמעניין אותי אני אלך על זה. במידה וזה משהו שייראה לי דרך של כמה חודשים בלי אופק, זה לא יעניין אותי. בשנה האחרונה לא היו ממש הצעות, כי אין התאמה מסוימת בין פרויקט כזה או אחר לביני. טוב שלא הגיע משהו שהוא לא מתאים, כמו ברעננה, שם התפתיתי לקחת. בסופו של דבר דומה מושך דומה. אם יהיה משהו מתאים הוא יגיע, ואם לא אז גם בסדר. לא נמאס לי מאימון, אבל אם זו לא הפלטפורמה המתאימה אין לזה טעם. האם אני רואה מועדון שבא לתת יד חופשית? לא איבדתי תקווה לגבי הכדורגל הישראלי ואני מניח שיש מקומות שכן נותנים רספקט לעבודה מקצועית ולדעה של מאמן. יש מקומות שפחות".
לוי. "הרבה פעמים אני מסתכל על כדורגל ישראלי ומחפש קבוצה בעייתית כדי למצוא לה פתרונות" (אודי ציטיאט)
אתה באמת רואה מקום כזה בכדורגל הישראלי של שנת 2018, עם כל מעמד המאמן הנמוך, שיתאים לגיא לוי?
"אני מתפשר על דברים שאפשר להתפשר. על דברים בסיסיים אי אפשר להתפשר ויש גבול לכל דבר. מאמן צריך לקחת אחריות מסוימת, ואם לא נותנים לו לקבל את ההחלטות אז למה שייקח אחריות? זה מאוד פשוט. אני אקח אחריות על דברים שאני מחליט, גם כשאני טועה. אבל אם לא נותנים לי את האפשרות להחליט, אז מה הטעם? אין טעם. להיות בתקשורת בלי סיבה לא עושה לי את זה. להיות מאמן כדורגל כדי להיות בתקשורת, אין לזה ערך".
יכול להיות שבגלל שאתה שונה מנוף המאמנים המתוקשרים, איבדת כמה משרות בדרך?
"אם איבדתי כמה משרות בדרך, אני מוכן לקבל את זה. יש דברים שאני לא מוכן לשנות. אני חושב שבמקומות שאנחנו רוצים להיות כמוהם כמו באנגליה, איטליה וכו' שהכדורגל בהם טוב, המאמן מתוקשר. אבל יש לזה מסגרות מדויקות ואני בעד מסגרות מדויקות בין מאמן לבין תקשורת ואני מקבל ואוהב את זה וזה חלק מהעסק. אבל ברגע שזה הופך להיות מעין סלט, זה פחות מתאים לי. אני אוהב לשמור על לויאליות כלפי המערכת, לשמור את הדברים בפנים ולשמור על כבוד השחקנים גם אם אני חושב שמישהו לא בסדר. היום זה פחות מקובל. אני מבין מאמנים שרוצים לעבוד בכל מחיר. זה לא שאני לא מבין את הסיבות. אני מבין את ההתפשרות, אבל אני לא רואה בזה משהו נכון".
ומאיפה בא המקום של הויתור, מבחינת זה שהסתדרת כלכלית?
"תודה לאל, היום אני לא תלוי בגחמה של בוס או אחר שיכול להכתיב לי. עבדתי מספיק קשה כדי ליצור לעצמי איזושהי יציבות כלכלית. אני כמו כולם, הולך לבנק, לפעמים מכניסים כסף ולפעמים יש פחות, אבל אני לא תלוי בעבודתי כמאמן כדורגל".
אני מסתכל על ענף הכדורסל. יש את דיוויד בלאט באולימפיאקוס, את ננו גינזבורג בצ'כיה. למה בכדורגל זה לא קורה?
"כי אין הערכה לכדורגל הישראלי בעולם. ברגע שאין הערכה לכדורגל, גם המאמנים מוערכים פחות. מה הסיבה? אנחנו לא טובים. בכדורסל יש קבוצות עם היסטוריה באירופה, נבחרת ישראל הגיעה לאליפויות אירופה . הכדורגל זה ספורט לאומי יותר נרחב בכמויות, אבל הכדורסל הישראלי הגיע להישגים גדולים יותר, ואומר לך את זה איש כדורגל. בגלל זה ההערכה הגדולה היא לאנשי מקצוע מהכדורסל. אין לנו השנה אף קבוצה בשלב הבתים. אנחנו לא צועדים קדימה, אבל אני לא עד כדי כך פסימי לגבי הכדורגל הישראלי. יש בו עניין מקומי, רק לגבי האיכות אנחנו קצת בבעיה".
דיוויד בלאט. "הכדורסל הישראלי הגיע להישגים" (טוויטר)
"באופן עקרוני, אלי טביב הצליח בכדורגל הישראלי"
אחת התקופות הטובות בקריירה של לוי כמאמן הייתה בבית"ר ירושלים, במהלך עונת 2014-2015. הוא הגיע לבירה באמצע העונה במקומו של מנחם קורצקי, והיה האיש על הקווים באחת הקבוצות היותר התקפיות ושמחות של בית"ר שהורכבה מעומר אצילי, לידור כהן, שלומי אזולאי, אלי דסה ואחרים. עד היום, לוי עדיין לא שוכח את אותה הקבוצה ומתעכב על שניים מהשחקנים היותר בולטים של אותה עונה: "אם מסתכלים על סטטיסטיקה, מאני טיים וכדור ברשת, כשלידור כהן משחק בקבוצה רצוף בכל המשחקים הוא יבקיע בין 10-15 שערים בכל עונה. יגידו רדום וכו'? מה זה משנה. תביא לי היום חלוץ זר שעושה סטטיסטיקה כזאת קבועה. אתה לא תמצא, אתה יודע כמה זה עולה? אני חושב שבית"ר פספסה אותו בענק ואמרתי את זה לאלי טביב, אבל אולי האווירה שם לא הייתה מספיק טובה בשבילו. כשהייתי בבית"ר, הייתי גומר עם כהן ואצילי אימונים ואומר: אלה שתי מפלצות. הם אפילו לא מבינים היום מה הרמה שלהם. יכול להיות שהם לא מוערכים מספיק, לידור בטח. גם אצילי בטווח התקדמות גבוה, כולל אירופה".
אלי טביב זה בן אדם שעבדת איתו וחווית את אחת התקופות הטובות שלך יחד איתו. מדברים הרבה עזיבתו את בית"ר ואת הכדורגל. הושמעה הרבה ביקורת כלפיו וכלפי המאמנים שעבדו תחתיו על התערבות מקצועית. תעשה לנו סדר.
"אצלי לא הייתה מעורבות. כשהגעתי לבית"ר ירושלים היה לי ברור שיש שחקנים מסוימים שאני רוצה לקדם, כמו לידור כהן, אצילי ואזולאי. שיחקתי עם סכנין מול בית"ר בתחילת העונה והרגשתי אותם מהצד השני. בפגישה הראשונה שלי עם אלי התברר שאלו השחקנים שגם הוא רוצה לקדם והיה לו גם את האינטרס הזה. הבסיס של ההתקשרות בינינו היה נכון, עם הבנה. לא היו לנו מחלוקות. היה רגע אחד שהיה רגע מכונן, לפני המשחק מול הפועל פתח תקווה שבו דיברתי עם אלי ואמרתי לו שאני רוצה לשחק בשיטה התקפית מסוימת. הוא הקשיב וקיבל והעסק מאז רץ כמו מכונה. שחקן אחד לפה או לפה זה פחות היה רלוונטי. ברגע שהבוס האמין באותם שחקנים, לא היה מקום להתערבות. זה לא היה כבר משנה אם משחק משה או יצחק".
אז ישמעו אותך אנשים ויגידו: הוא משדר מצג ורוד. יסתכלו על בני בן זקן ועל קודמיו ויגידו "זה לא ככה".
"אני לא יודע מה היה אצל בן זקן וקודמיו. אני חושב שבסופו של דבר באופן כללי, מאמן צריך לשים את הגבולות שלו. אם מאמן מראה חוסר ביטחון ושואל יותר מדי שאלות, או מבקש עזרה, אחר כך גם עוזרים לו כשהוא לא רוצה. מה הייתי עושה אם אלי היה אומר לי משהו מנוגד לדעתי? זה לא קרה לי, אז אין לי מה להיכנס לזה".
איך אתה מסכם את התקופה שלו בכדורגל הישראלי?
"אני חייב להגיד שבחודשים האחרונים ודווקא אחרי שהוא עזב, אני מדבר איתו הרבה. האם הוא נפגע? אני לא הדובר שלו. אלי טביב הוא בן אדם שבאופן עקרוני הצליח בכדורגל: גם עסקית וגם מקצועית. לגבי דרך העבודה שלו, זוהי דרך העבודה שלו. אני לא יודע למה אתם רוצים שהוא יהיה יעקב שחר או אלונה ברקת. הוא אלי טביב, יכולים לאהוב את זה ויכולים שלא אבל בגלל זה הוא אלי טביב. אם טוב לכדורגל שהוא עוזב? אני לא יודע. אני לא רואה את בית"ר עכשיו עם החלטות מקצועיות מרהיבות".
טביב. "יכולים לאהוב אותו ויכולים שלא" (דני מרון)
בהמשך לכך, משה חוגג הגיע עכשיו למועדון. אתה מאלו שכן הצליחו בתקופה קצרה במועדון להתחבר למקום ולאוהדים. מה הטיפים שתיתן לו?
"האמת? קודם כל להחליף את היועצים שלו. בניון, ערן לוי ובוזגלו באותו ההרכב? בעיה. זה לא נראה לי. השאלה גם כמה כסף הוא יבזבז. צריך להציג כדורגל טוב, אבל בצורה שהם נבנים כרגע, קשה לי לראות אותם מציגים כדורגל כזה. דעתי בלבד היא שהקבוצה לא נבנית בצורה מאוזנת. בוא נשים את הדברים על השולחן: בשנה שעברה לבית"ר הייתה קבוצה טובה מאוד שפספסה אליפות והייתה צריכה לזכות באליפות. זה היה בידיים שלה. אי אפשר לזלזל בכל השחקנים האלה עכשיו ולהביא להם שחקנים מבחוץ. אתה מפרק אותם. מה חושבים עכשיו סילבסטר או וארן? לא תפיק מהם כלום אם יביאו להם שחקנים על הראש. בנוסף, יש משמעות לגיל השחקן ולתפקידו, לכמה קילומטראז' הוא עשה. יש הרבה משמעויות. בניון, לוי ובוזגלו הם שמות גדולים שאני מעריך מאוד, אבל שלושתם ביחד? באיזו סיטואציה זה יקרה? אני לא יודע מי מייעץ לחוגג, מי המנהל המקצועי וכו', אבל בינתיים מבזבזים הרבה כסף ולא מקדמים את הקבוצה. אולי אני טועה, ימים יגידו".
בשיחות שלו עם ראשי ארגון האוהדים ה"לה פמיליה" עלה נושא הבאת שחקן ערבי לבית"ר. מה דעתך?
"אני חושב שחייבים להביא שחקן ערבי. חייבים לעשות את זה כבר. זה לא יהרוס את המועדון. צריך להביא שחקן מהמגזר שהוא גם איכותי ויש כאלה. צריך לתת לו את הקרדיט לשחק, ואי אפשר למתוח את זה יותר מדי".
במעבר חד: איך אתה רואה את הבאת הצוות הזר לנבחרת ישראל?
"אני לא איש בשורות בנושא הזה. זה לא יצליח לצערי. האנשים הם טובים, גם הרצוג וגם רוטנשטיינר. יש להם כוונות טובות. אבל קראתי ראיון של רוטנשטיינר לעיתונות האוסטרית, בו הוא אומר שהוא לא יגמור פה את הפרויקט הזה, שהוא לא יישאר לעד. הבעיה היא לא בו, כי כדי ליצור משהו שנפיק ממנו איכות וכדורגל יותר טוב צריכים לאסוף את האנשים ממשרד התרבות והספורט, את ראשי ההתאחדות, את מנהלי הקבוצות וגם יועצים מבחוץ. צריך לבנות תוכנית ולהריץ אותה לטווח ארוך. לאף אחד פה אין זמן לעשות את התהליך הזה, לבנות תוכנית, לשלם עליה ולאף אחד אין סבלנות. לכן נישאר תמיד ככה. יכול להיות שפעם יהיה "פספוס" ונגיע לטורניר גדול. במקרה נקבל הגרלה נוחה, שפיץ של הנעל יכניס את הכדור לרשת ויהיה מאמן עם קצת מזל. זה יכול לקרות, אבל זה לא ישנה ברמה משמעותית. אני הייתי בונה נבחרת מתחת לגיל 25. למה לבזבז את הזמן? לא הייתי חושב לא על הטורניר הזה ולא על הבא. הייתי בונה נבחרת ליורו הבא. אולי הייתי מביא פה ושם שחקן מבוגר לתת תמיכה. אני יודע שאני אפסיד בדרך הרבה משחקים אבל מה זה משנה? מה עדיף, להפסיד עם שחקנים שבעוד שש שנים לא יהיו פה? אני לא מזלזל באף אחד, וגם השחקנים המבוגרים הם שחקנים טובים, אבל צריך לצאת לאיזושהי דרך".
הרבה התחבטו בשאלה אם למנות מאמן זר או ישראלי. מה דעתך?
"בסיטואציה הבסיסית, ששינוי משמעותי לא יתבצע כאן וצריך מישהו שיחזיק את המערכת בצורה הכי טובה, אני חשבתי שקלינגר הכי מתאים. הוא הכי מחובר למנטליות של השחקנים, הוא יכול להחדיר מוטיבציה ואי אפשר לעבוד עליו כבר. הוא ראה את העסק הזה מכל הכיוונים, מליגה א' ועד מכבי תל אביב. אני לא פוסל את החבר'ה שנמצאים היום, שהם חבר'ה בסדר. זה בסדר להביא את הרצוג שמתאים לרוטנשטיינר, הם דוברים את אותה השפה וכו', אבל באותה המידה אני חושב שקלינגר יכול היה לעשות את העבודה לא פחות טוב ואולי יותר טוב. זה לא כזה משמעותי".
לוי. "אני הייתי מביא את קלינגר לנבחרת" (אודי ציטיאט)
הישג גדול נוסף של לוי בקריירה, ואולי אחד המדוברים שבהישגיו, היה ההעפלה עם הנבחרת הצעירה ליורו 2007 שנערך בהולנד. לוי הוא אולי אחד המתאימים ביותר לדבר על תהליכים, על הבנייה העתידית ומדוע הכדורגל הישראלי לא מצליח ברמות הגבוהות. "מה שאנחנו הצלחנו להשיג אז היה חד פעמי ולשמחתי אני הייתי שם. אבל כדי שדברים יקרו צריך גם לעבוד נכון. אי אפשר להסתמך על משהו פעם ב-40 או 50 שנה שיקרה. מה שקרה בנבחרת ההיא הוא שהנבחרת ההיא הייתה סוג של משפחה ולכן החיבור של השחקנים עם הצוות הוליד אפילו דברים מוזרים. מה זה מוזר? שאתה מנצח את נבחרת צרפת, שאתה מגיע לצרפת ובעשרה שחקנים מוציא תיקו, שקשטן לוקח לנבחרת הבוגרת את כל החלוצים של הנבחרת הצעירה ואתה מביא חלוץ בן 16 (בן שהר) והוא מבקיע את השער. דברים מוזרים קורים כשאתה עושה את הדברים הנכונים, אבל כדי שיהיה משהו מובנה, צריך לעשות תוכנית שהבנתי שלרוטנשטיינר יש, אבל אני לא רואה את זה קורה. דיבורים תמיד היו פה, שצריך ככה וככה אבל בפועל שום דבר לא ייעשה. אבל זה בסדר, כי אם רוצים ככה זה בסדר".
"המורשת של אבא שלי היא לתת לאחרים מה שאפשר"
בחודש שעבר תקפה את משפחת לוי טרגדיה גדולה: גברי לוי, מי שהיה אחד מיושבי הראש הדומיננטיים בכדורגל הישראלי ואחד מאנשי המחול הבולטים ביותר, הלך לעולמו כשהוא נושק לגיל 81 בתום מחלה קשה. לראשונה מאז אותו מקרה, לוי מסכים לדבר על הנושא. "יש עליות ויש ירידות. הוא היה אדם דומיננטי. הייתה התדרדרות במצב וזה לא קל. מי שחווה שכול מתחבר לזה ומבין. אני לא חוויתי את זה וזה היה דבר חדש בשבילי. גם עצם האירוע עצמו שהבן אדם הולך מהעולם וגם השבעה אלו ימים שלא הכרתי. אי אפשר לתאר את זה במילים. כולם בשלב כזה או אחר חווים את זה. יש פה טלטלה".
מה הדבר האחרון שהוא אמר לך?
"הוא אמר לי שאני אסתדר, שאני אהיה בסדר, בחיים. הוא כבר לא ראה כדורגל בחודשים האחרונים. לפני זה לא ידענו שזה הולך למקום הזה. מה הוא היה אומר היום על מינוי זר? בסיטואציה הזאת לדעתי הוא היה לוקח מאמן ישראלי".
מה הזיכרון שלך מאבא?
"אנחנו בתוך ה-30 והדבר שמהדהד לי בראש הוא הקרבה שלנו בימים האחרונים. כשהיינו בכדורגל, יצא לי לדבר איתו יותר על ספורט ועל דברים יומיומיים: ההוא עשה ככה וההוא ככה. לא התפנינו לנושאים אישיים או להסתכל אחד לשני בעיניים. עולים לי הימים האחרונים, זו הייתה תקופת ההתקרבות הגדולה ביותר שלנו ב-52 השנים בהן אני חי. אלו הרגעים הכי מרגשים. אני נזכר בדברים האחרונים. בשבעה גיליתי את הצד הכי גדול שלו לדעתי, שלא ידענו כמה הוא גדול: הוא עזר להרבה מאוד אנשים בסתר ולא בתקשורת. לאנשים פשוטים, שאיבדו את הפרנסה שלהם או שהיו צריכים עזרה ממישהו ולא קיבלו. לשבעה הגיעו אותם אנשים. זאת הסיבה שהוא זכה לאהדה גדולה כל כך בציבור. אדם שנותן בסתר לאנשים מהיישוב, בסופו של דבר הוא זוכה למה שהוא זוכה בשבועות האחרונים. כשהוא נפטר זכינו ליחס מדהים. הוא זכה לכבוד גדול".
הפועל פתח תקווה הוא מועדון יקר למשפחת לוי. איך אתה רואה את המצב הקשה שלו?
"זה לא מפתיע. זה הולך לכיוון הזה שנים. איך משקמים אותו? רק בעלים חדש. אם לא יהיה לקבוצה הזאת בעלים זה יישאר מועדון שיילך מדחי אל דחי. אין להם מתקני אימון משלהם והם מתאמנים בסירקין שזה מגרש עירוני. למכבי פ"ת יש הגמוניה כמעט מלאה בעיר. הם השקיעו בזה הרבה כסף. הם בונים את עצמם משנה לשנה ואפילו מפסידים קצת כסף, עד שהם מוכרים שחקן ומחזירים את ההשקעה. הם למדו מאיתנו (צוחק). בזמנו להפועל הייתה מחלקת נוער גדולה יותר. הם לקחו מה שעשינו ושכללו את זה והיום הם מחזיקים הרבה ילדים".
גברי לוי. "בן אדם שנתן מעצמו מכל הלב" (דני מרון)
איך יזכרו את אבא שלך ז"ל?
"כבן אדם שנתן מעצמו מכל הלב. כבן אדם שידע להזיז דברים ואהב את הספורט ואת הכדורגל כספורט. אני חושב גם שכיוצר, ככוריאוגרף ואחד האנשים החשובים ביותר במחול הישראלי מאז ומעולם".
חשבתם על דרך הנצחה? פנו אליכם?
"לא פנו אלינו. אני יודע שדברים כאלה בדרך כלל צריך לדחוף. כשבן אדם נפטר כולם מתנדבים להנציח, אבל כשהזמן עובר כל אחד מתפנה לעיסוקיו. אני לא מסוג האנשים שירדפו אחרי ההתאחדות או מדינת ישראל. יכול להיות שאנהל שיחה או שתיים בנושא הזה. אם זה יילך בכיף אז אני אשמח מאוד ואם אני אראה שיש קשיים ומאבקים או פרוצדורות, אז אני לא אתחיל במלחמות סביב זה. עצם כל הדברים שהוא נתן עומדים בפני עצמם. אני חושב שהיצירות שלו בנושא ריקוד, חבל שיירדו לטמיון. יש יצירות שראיתי כילד איך הן נוצרו וזה היה קסם".
גיא לוי של היום, נהנה מהחיים יותר?
"כן. כשאתה בכדורגל אתה כל הזמן מחפש לנצח וכשאתה מנצח אתה חושב שאתה מלך העולם. וזה הבלבול הגדול. כדורגל בסוף זה לא כל החיים ויש דברים הרבה יותר חשובים. כשאתה יוצא מהכדורגל, יש לך ריק גדול. אתה מכור לאדרנלין ופתאום מרגיש בודד. זה כמו להפסיק עם ניקוטין. אתה צריך את הריגוש ולוקח לך זמן להיגמל. זה לא קל. כל אחד יעבור את זה. ואז אתה מגלה את הילדים שלך, את החיים האמיתיים של האנשים ברחוב, את האוהדים, את ההורים ואתה מגלה שבחיים יש דברים משמחים אדירים. זה מוריד לך את הצורך באדרנלין ונותן לך להריח את הריחות האמיתיים של החיים, שם אני נמצא היום. אם יום אחד אאמן כדורגל זה יהיה רק מהמקום שאני נמצא בו. אני לא רוצה לתת לכדורגל למשוך אותי לאותו מקום ישן כאילו זה עולם ומלואו כי זה לא. לשם לא אחזור. מה שקרה עם אבא שלי לימד אותי שחלק נכבד בחיים שלנו הוא לתת לאחרים מה שאפשר. זו המורשת הכי גדולה שהוא נתן לי".
איפה נראה את גיא לוי בעתיד?
"עוד אין לי מושג. אני רואה מצב שלא אחזור לאמן קבוצת בוגרים. זה אפשרי".
נהנה מהחיים. גיא לוי (אודי ציטיאט)
מה דעתך על הכתבה?