הנבחרת ספגה הפסד אכזרי, הכדורסל הישראלי דווקא ניצח

לאחר ההפסד לגרמניה 2-1 בחצי גמר מונדיאל 1990, הגה החלוץ האנגלי גארי ליניקר את המשפט שחקוק בזיכרון של כל חובב ספורט: "כדורגל משחקים 90 דקות – ובסוף גרמניה מנצחת".

ארבע שנים לאחר אותה אמירה מפורסמת, נולד בקיבוץ גשר הזיו בגליל המערבי תומר לבית משפחת גינת. מעניין אם בסיום משחק ההפסד האכזרי אתמול לגרמניה, חשב גינת על הגיג משלו שקשור לנבחרת גרמניה, רק בכדורסל. משהו בסגנון: "כדורסל משחקים 40 דקות, לפעמים 45 – ובסוף גרמניה מנצחת". נכון שגם אחרי ההחטאה שלו מהקו 0.4 שניות לסיום הצליחו הגרמנים לנצל חוסר תיאום מוחלט בהגנה ולהשוות, אבל ההפסד ייזכר עוד שנים רבות הודות לקרש של שחקן הפועל ת"א, שרק היה צריך לשפשף את הטבעת בדרך לניצחון. אולי צריך להתאמן לא רק על קליעות, אלא גם על החטאות.

"כזה משחק עוד לא היה לי", אמר עודד קטש אחרי שכבר הובלנו ב-23, פיגרנו ב-6 וחזרנו ליתרון עד אותם רגעים ביזאריים בדרך להארכה, שם הגיעה ההתפרקות והפסד 112:98. אבל למרות שירדו מהפרקט המומים, אנשי הנבחרת, ובעצם כולנו, יכולים לצאת מעודדים מהערב הבלתי נשכח בלייפציג. הרי אף אחד לא באמת נתן סיכוי לזוסמן, בלאט, שגב ונמרוד לוי מול דניס שרודר האדיר (30 נקודות) ועוזריו, בוודאי לא אחרי ההפסד הביתי המתסכל לגאורגיה. אם מסתכלים על שני המשחקים, אפשר לומר שלנבחרת הכדורסל, בניגוד למקבילה מהכדורגל, לפחות יש עתיד.

המשחקים מול גאורגיה וגרמניה הראו שיש כאן חילופי דורות. אפשר לייחס את זה גם לפציעות ולמי שכן רצה ופחות רצה להגיע, אבל בשורה התחתונה, אחרי שכולנו התרגלנו לכספי, אליהו, הלפרין ואוחיון, אפשר לשנן שמות חדשים. צעירים, רעבים, מוכשרים, מחויבים (ג'ייק כהן תענוג). ולכל השמות החדשים, כדאי מאוד להוסיף למשימה הבאה את איגור קולשוב המוכשר.

נכון, יש עוד הרבה על מה לעבוד. אפשר ללחוץ יותר בהגנה ולשפר את המשחק העומד בהתקפה. בלאט לעולם לא יהיה שומר גדול ושגב לא יהיה זה שנרצה לראות על הקו ברגעי ההכרעה, אבל החיבור מצוין ואפשר להסתכל קדימה עם הרבה תקווה, גם אם במונדובאסקט 2019 כבר לא נהיה. וכדי שיובל זוסמן יוביל בשנים הבאות את הנבחרת, הוא חייב לעשות את זה גם במכבי ת"א. רק צריך להאמין בו ובחבריו, שעושים את זה מצוין בנבחרות הצעירות. אין סיבה שזה לא יקרה בקביעות גם בנבחרת הבוגרת. וכדי שזה יקרה, הם יצטרכו לקבל דקות משמעותיות גם בליגה המקומית, ואז אולי לא נצטרך להתעסק ב"פורום להצלת הכדורסלן הישראלי".

סיכום השלב הראשון במוקדמות המונדובאסקט מעלה שוב לדיון את מעמד הכדורסלן הישראלי. בהקשר הזה, אפשר להיזכר בהפועל ירושלים, שאוהדיה נהנו להקניט את מכבי ת"א בשירי "אל אל ישראל" כשזו עלתה לפרקט עם חמישיית זרים ומתאזרחים. אבל, כשהתאפשר להם, האדומים שיחקו עם חמישיית זרים באירופה והעבירו ברגעי השיא של העונה את ריצ'רד האוול מהפועל ת"א, במהלך שובר שוויון שהביא להם אליפות. הפועל חולון, שבמשך שנים הייתה ידועה במחלקת הנוער הנפלאה שלה ובקידום שחקני בית, החתימה לקראת העונה הקרובה שישה זרים. ואלה רק שתי דוגמאות מיני רבות.

אז נכון, רבים יאמרו שהרומנטיקה מתה ושזה ככה בכל אירופה; שזו מקצוענות ומי שטוב – משחק. אבל, לא כולם נולדו מיקי ברקוביץ', עודד קטש, דורון שפר או עדי גורדון. רובנו מעדיפים לראות ישראלים מצליחים. ודווקא בגלל זה, קצת תמוה שמול גאורגיה, יותר מחצי היכל היה ריק. צריך לבדוק למה זה קורה, כי מלבד ההפסדים בשני המשחקים, הכדורסל הישראלי ניצח. כמובן, עד השביתה הבאה.