חגי תשרי מסמלים בין היתר גם התחלות חדשות, ועבור גל נבו, מדובר במשמעות כפולה: לקראת סיום השנה העברית שהסתיימה הוא עבר מהתואר "שחיין אולימפי" ל"שחיין עבר" כשהודיע רשמית על תליית בגד הים, ובמקביל שוקד נבו (שלוש אולימפיאדות, שמונה אליפויות עולם ו-15 אליפויות אירופה) על מיזם טכנולוגי שגוזל את רוב זמנו.
"למחרת מסיבת העיתונאים שבה הודעתי על פרישתי הרגשתי הקלה", מודה נבו בראיון מיוחד לספורט1. "הייתה גם הכרת תודה. האמת הופתעתי מכמות החום שקיבלתי. פתאום גיליתי כמה עקבו אחריי ואחרי הקריירה שלי. שהיא הייתה חשובה לאנשים ושהיה להם אכפת". התהליך, מספר נבו, לא היה פשוט. "התלבטתי כמה חודשים. לא חשבתי שאעשה את זה רשמי כל כך, אבל דוברת הוועד האולימפי ברוריה ביגמן וגם גיא ברנע, שפרש לפניי, שכנעו אותי שזה חשוב. הם צדקו. ברנע סיפר לי איך מסיבת הפרישה השפיעה עליו אחרי שאמר לכולם שזה נגמר. כנראה יש בכך הרגשה טובה יותר מאשר להיעלם. ואם כבר הרגשה, לא הכי נעים לחיות עם משהו שאתה כבר יודע שלא אמיתי. מסביבי כולם חשבו שאני עדיין שוחה".
הפעם האחרונה שהתקשורת שמעה מנבו הייתה במאבק שלו נגד אגודת הפועל ירושלים אותה ייצג. הוא כינס מסיבת עיתונאים דחופה בה הודיעה שהמשך הקריירה שלו בסכנה. "הסיפור הזה בטוח האיץ את תהליך הפרישה. השנה בה לא שוחררתי לא עזרה לקריירה שלי. אם זאת הייתה שנה רגילה והייתי מתוכנן לאליפות העולם (2017) ושוחה שם, אולי דברים היו מתפתחים אחרת. ניסיתי להשיג במהירות את הקריטריון לאליפות העולם בכמה תחרויות, אבל באופן די צפוי אפילו לא הייתי קרוב. אני לא אוהב לומר שהכל לטובה, אבל דברים היו צריכים לקרות בדרך מסוימת".
"הרגשתי הקלה אחרי מסיבת העיתונאים". גל נבו (דני מרון)
"לא הרבה זכו להתחרות עם פלפס ולוכטה"
הפעם האחרונה בה נבו התחרה באירוע משמעותי הייתה במוקדמות 200 מעורב אישי במשחקים האולימפיים בריו 2016, שם סיים במקום ה-17, כשרק שלוש מאיות מפרידות בינו לבין המקום שמוביל על חצי הגמר.
"היה לי מאוד קשה כשהודיעו לי בשידור חי שלא עליתי שלב", הוא נזכר, "ידעתי שאני גבולי לחצי הגמר וחשבתי שאני בפנים. לפני שהתוצאות הופיעו על המסך נאמר לי בשידור שלא עליתי והאירוע הזה הצטלם עצוב יותר ממה שזה היה באמת".
אחרי החזרה מריו, נבו לא מיהר לשחרר הצהרות בנוגע להמשך הקריירה. "גם אחרי לונדון 2012 לא רציתי ישר לחשוב על המחזור הבא. גם שם היו לי מחשבות שאולי זהו, מספיק", הוא מסביר, "חוזרים הביתה, נותנים לדברים לשקוע, נרגעים ואז עושים את ההחלטות הנבונות. אולי העובדה שבלונדון עשיתי את התוצאות הטובות ביותר שלי בלי חליפה והייתי קרוב לגמר נתנה לי את הדלק להמשיך לעוד מחזור אולימפי".
יכולת להיות השחיין הישראלי הראשון ששחה בארבע אולימפיאדות. לא קרץ לך?
"יש בזה משהו, אבל זה נכנס לתחום השיאים האזוטריים. רק לעשות ארבע אולימפיאדות זה שום דבר. אף פעם המטרה שלי לא הייתה רק להגיע לאולימפיאדה. השאלה איך מגיעים לשם, כי צריך שיהיה גם הישג. ידעתי שאם אני רוצה לעשות משהו בטוקיו 2020, אני צריך להיכנס עוד פעם למשטר אימונים שכנראה לא הייתי מוכן אליו. פיזית כן, נפשית לא".
"אי אפשר לנצח את פלפס ולוכטה וזה הפך הכל להרבה יותר קשה" (דני מרון)
היית מחליף חלק מההישגים באליפויות העולם והמדליות באליפויות אירופה בשביל גמר אולימפי?
"כן, הייתי נותן כמה מדליות בשביל זה. מדובר יותר בתחום ציוני הדרך הישראליים. אם היה מדובר בשחיין בריטי או אמריקאי, לאף אחד לא היה אכפת אם הוא ממוקם שמיני או עשירי. אם זה היה ההבדל בין מדליית ארד למקום רביעי, זה היה יושב יותר על הלב. אגב, אם באמת הייתי רוצה משהו, זו עוד מדליה באליפות אירופה כדי שיהיו לי עשר. זה מציק לי יותר מהמיקום באולימפיאדה".
נבו אומנם לא נולד 1.90 מ' עם מוטת ידיים מושלמת לשחייה, אבל ניחן בכישרון יוצא דופן שמיקם אותו במשך שנים בטופ העולמי. "תמיד ידעתי שאני יכול להגיע לרמות טכניקה שאחרים לא מצליחים להגיע. הרבה מאמנים ראו את זה. זה שילוב של הרבה דברים, וחוץ ממייקל פלפס, לאף אחד אין את החבילה של כישרון, טכניקה, מוסר עבודה ותנאים מושלמים", הוא אומר.
איך היה לשחות עם פלפס ועם ראיין לוכטה?
"זה משהו שאקח איתי לכל החיים. זה יותר מקרי מכל דבר אחר, ואולי הייתי מעדיף שהם לא יהיו בעידן שלי, כי הם באמת לקחו את כל השחייה כמה רמות למעלה. אי אפשר היה לנצח אותם וזה הפך הכל ליותר קשה. ועדיין, לא הרבה אנשים יכולים לומר שהם התחרו עם פלפס ולוכטה, שעוד יהיו חקוקים בהיסטוריה של הספורט העולמי להרבה זמן".
"ההישג של טומרקין איכותי יותר משלי"
באוגוסט האחרון רשמה נבחרת השחייה תוצאות מאכזבות באליפות אירופה. "אני חושב שבשורה התחתונה אין מספיק שחיינים", מנתח נבו, "מספיק שיעקב טומרקין, אנדי מורז ועמית עברי לא יגיעו בשיא הכושר, ופתאום זה נראה ממש גרוע. הבסיס צר, ולכן גם הצמרת בהתאם. זה נראה לא טוב, וזו הבעיה של השחייה הישראלית".
"יגיע להישגים שאף אחד לא הגיע". נבו על טומרקין (AFP)
דיוויד מארש הצהיר על מדליה אולימפית במשחקי 2024.
"לדעתי זה יותר דיבורים. אפשר להחדיר את האמונה, אבל אני לא רואה התארגנות מערכתית לאיך גורמים לזה לקרות חוץ מלומר שזה אפשרי. כדי שתהיה אחת כזו, לא צריך כאן אלף שחיינים בגילאים הצעירים, אלא עשרת אלפים, ואז אפשר יהיה לדבר. כרגע מדליה אולימפית תהיה נס יותר מכל דבר אחר. נשמח, ברור, אבל יהיה מובן לכולם שזה במקרה ולא בגלל תכנון ארוך טווח שהצליח".
נבו עבר כמעט כל אירוע אפשרי בקריירה שלו. מלהיות קרוב למדליית זהב באליפות אירופה בבריכות קצרות ב2013 ("שמחתי ששברתי את השיא האישי שלי אחרי שנתיים שלא הצלחתי, ובכלל לא הבנתי שהייתי קרוב לזהב. בדיעבד זה היה מבאס") ועד ללידה של בתו, גוני, שבועיים לפני אליפות אירופה שאירחה ישראל ב-2015. "מדובר במשהו טריקי ולא קל, לידה של תינוקת לפני תחרות חשובה. זה כמובן לא תירוץ לשחות רחוק מעבר לשיא שלך. צריך לאזן בין המשפחה והדרישות שיש מהשחייה. יצא מצב שלא התאמנתי באמת בתקופה הזו. השבועות האלו היו מאוד הפכפכים. כנראה שכל העבודה שעשינו לפני הייתה בסיס מספיק טוב כדי שאזכה במדליה. אני בטוח שגם האדרנלין והאופוריה מהלידה עזרו לכך שזכיתי בארד. זה היה הרגע הכי עוצמתי בקריירה שלי".
הרזומה שלך מראה שאתה השחיין הכי טוב שהיה בישראל. אתה גם חושב ככה?
"כן, אבל גם צריך לשים ליד זה כמה כוכביות. על פניו, יש לי את התוצאה הכי איכותית וטובה בשחייה הישראלית (מקום שישי באליפות העולם, ס"א), אבל אפשר לומר שזה היה בעידן החליפות. התוצאה שאחרי, בלי החליפות, היא המקום השביעי של טומרקין במשחקים האולימפיים, ולכן התוצאה שלו יותר איכותית. התארים האלה לא נותנים שום דבר לאף אחד. כל עוד יעקב שוחה, אני בטוח שאם הוא יסדר את הדברים המקצועיים כמו שצריך, הוא יגיע להישגים שאף אחד לא הגיע אליהם. אני מאוד רוצה שהוא יעשה את זה. אני חושב שמתישהו הוא יצליח לשבור את השיא שלי ב-200 מעורב אישי. אני גם מקווה שהוא יצליח לשבור את המיקום שלו במשחקים אולימפיים ואת שלי באליפויות עולם. יש לו את זה, והוא עובד מאוד קשה, אבל לא תמיד התכנון המקצועי יוצא כמו שצריך ברגע האמת. הדור שבא אחריו עם עוד יותר פוטנציאל, ואני רוצה לראות את החבר'ה הצעירים מאפילים על ההישגים של שנינו. בכלל, אם אנחנו רוצים מדליה אולימפית, זו הדרך היחידה".
"השחייה עדיין חסרה לי"
במרץ האחרון התבשר נבו שהסטרטאפ עליו הוא עובד עם אבינועם ברק זכה לקבל את ההשקעה הראשונית. מכאן ואילך היה לו ברור שהפרישה בדרך. "אנחנו עדיין בעולם השחייה מאוד חזק, פשוט מנסים לתרום לו בקטע הטכנולוגי ולא רק מתוך הבריכה. הסטרטאפ הוא מערכת מדידה של שחיינים על ידי מצלמה בלבד. מדידה של שחיינים כל יום גם במהלך האימונים עם הפרמטרים הכי חשובים, בהם זמן, תנועות, צלילה – וכל זה על ידי מצלמה בלבד, והשחיין לא צריך לשים על עצמו שוב דבר. אצל רוכבי אופניים כל צעד נשמר ונמדד ואפשר לנתח אותו. אנחנו רוצים שאותו הדבר יהיה גם בשביל השחיינים".
מתגעגע לסיפוק שאחרי אימונים. גל נבו (דני מרון)
אז סדר היום שלך התמלא ישירות לאחר הפרישה?
"אני לא אוהב לומר שאני עובד בסטרטאפ, זה לא נוצץ כמו שזה נשמע. אני קורע את התחת במשהו שאולי יהיה סטרטאפ. כרגע זה עולם ביניים. בהקבלה לשחייה, הוא ממלא יותר משני אימונים ביום. אני כמעט כל היום מתעסק בזה. אין לי גם את הפריווילגיה של חברה גדולה, כך שאוכל לעבוד מתשע עד חמש. אם רוצים שהדברים יתקדמו, צריך להשקיע בזה את כל היום".
הלחץ זהה לזה שהיה בשחייה?
"הלחץ בשחייה הוא אחד לכמה חודשים, לפני תחרויות. בסטראטפ הלחץ יומיומי. צריך משמעת מסוג אחר. ההתלהבות היא כמו בשחייה: נדירה יחסית. והבאסה, כמו בשחייה, היא ששוכחים ממנה די מהר וצריך להתמקד במטרה הבאה. ההצלחות קצרות, וכל הדרך לטופ מלוות בתסכול, עבודה קשה ועייפות. קיבלתי בשחייה הרבה כלים: משמעת עבודה והסתכלות קדימה, יחד עם חתירה למטרה".
נשמע שעברת לשלב הבא בהצלחה. לא היית בהלם בהתחלה, שמשהו שהכרת כל כך טוב הסתיים?
"היה שוק בהתחלה. מצד אחד, אפשר לקום בבוקר בלי שיש אימון ואפשר לעשות מה שרוצים, אבל מהר מאוד נכנסים למשהו אחר. השחייה עדיין חסרה לי. להרגיש את המים, לעשות את האימונים, להרגיש את הסיפוק אחריהם. חסר לי להרגיש בכושר, חזק, מהיר במים. זה משהו שנעלם די מהר. יכול להיות שאחזור לאליפויות ישראל אם ארגיש שאני מספיק בכושר".
מה דעתך על הכתבה?