אסור לשחות: מדוע השחיינים הישראלים לא יצאו לאליפות העולם לבריכות קצרות?

בשבוע הבא ימלאו שנתיים להגעתו של דיוויד מארש, היועץ המקצועי של איגוד השחייה, לישראל. מארש הגיע בקול תרועה, עם רקורד אולימפי מוכח באימון בארה"ב, ובמסיבת העיתונאים בה הוצג נשאל מה תהיה תוכנית הפעולה שלו בטווח הקצר והארוך כדי להביא את התוצאות מהתחרויות שמתקיימות בווינגייט גם לתחרויות המטרה המתקיימות ברחבי העולם.

מארש השיב אז שיכולתם וביטוחנם העצמי של השחיינים בכחול-לבן יעלו ככל שיתחרו יותר מול טובי השחיינים בעולם. המאמן אף הודיע שיעשה ככל שביכולותיו כדי ששחייני עילית יגיעו להתחרות בישראל. כמו כן הבטיח שישלח שחיינים ישראלים לסן דייגו, להתחרות עם קבוצת השחייה אותה הוא מאמן. אז איך אומרים אצלנו? החלק השני כן נכון, החלק הראשון לא קרה.

אז נכון, כמה שחיינים ישראלים אכן מתאמנים ושוהים בחו"ל. מירון חירותי ומרקוס שלזינגר אף העתיקו את חייהם לארה"ב. אבל מה קורה עם אלה שנשארו בארץ ומתאמנים תחת לוקה גברילו, שהגיע בשנה שעברה וחווה עם הנבחרת אליפות אירופה חלשה במיוחד? והאם מישהו באיגוד השחייה מוכן לחתום היום על אותה הצהרה ששחררו, לפיה המטרה היא מדליה אולימפית ב-2024 והגעה לכמה גמרים בטוקיו 2020? קשה להאמין.

לאחרונה אישר איגוד השחייה לספורט1 שהנבחרת הלאומית לא תיקח חלק באליפות העולם בבריכות קצרות שתיערך בעוד פחות מחודש בסין. "מקצועית, אין שחיינים שנמצאים ביכולת המתאימה נכון להיום, פרט ליעקב טומרקין," נמסר. ומדוע לפחות השחיין הבכיר של ישראל לא ישתתף? "הוחלט כי התחרות אינה מתאימה לתוכנית המקצועית השנתית שלו", הייתה התגובה. איך זה מסתדר עם אותה הצהרה של מארש על ריבוי תחרויות ושיפור היכולת והביטחון העצמי? ובכן, זה לא.

"התחרות אינה מתאימה לתוכנית המקצועית השנתית שלו". יעקב טומרקין (AFP) 

ענף השחייה מתחלק לשתי עונות בשנה: עונת הבריכות הקצרות (25 מטר), שנערכת מאוגוסט עד דצמבר ואירוע השיא שלה, אליפות אירופה או עולם לסירוגין, מתקיים בחודש האחרון. יצוין כי בשונה מהבריכות הארוכות (50 מ') והאולימפיות, מדליה או גמר בבריכות הקצרות לא מתגמלים את השחיין במלגה חודשית ו/או במענק מהוועד האולימפי והטוטו.

בחלק השני של השנה עוברים להתחרות בבריכות הארוכות, כשהשיא של העונה מגיע בקיץ – גם כן באליפות יבשתית או עולמית. לעומת הבריכות הקצרות, מדליה או דירוג מסוים כן מזכים בדרך כלל את השחיין במלגה או במענק. ההשתתפות בתחרויות ה"קצרות" משמשות בעיקר כהתנסות ראשונית עבור השחיינים הצעירים, רגע לפני שהם קופצים ראש לבריכות הארוכות, שם נמצאים השחיינים הטובים בעולם, וזוכים בחוויה תחרותית בעלת ערך מוסף לעומת בריכת האימונים השגרתית.

"למנוע את התחרות הזו מדניס לוקטב, תומר פרנקל והשחיינים הצעירים נראה לי ממש פשע", קובע בנחרצות גיא ברנע, מהשחיינים המעוטרים בישראל שפרש השנה משחייה תחרותית, "אליפות העולם הראשונה שלי הייתה אליפות עולם בבריכות קצרות. אני זוכר אותה עד היום, כי היא התחילה את הקריירה הבוגרת שלי בצורה מדהימה. נהניתי ופרחתי בסביבה הזו. באמצעות הבריכות הקצרות השחיין לומד ונהנה בו זמנית. הוא עדיין מתחרה באליפות עולם, אבל היא קובעת פחות, כי אין בה קריטריונים אולימפיים, אז יש לו הזדמנות להיכנס למים ולהתחרות. זו הזדמנות מדהימה להיות חלק מחגיגה ענקית של הענף ולתרגל תחרות בבמה כל כך גדולה.

"למה שדניס ותומר לא יתחרו?" ממשיך ברנע בכעס, "בשביל מה הם מתאמנים כל השנה? נראה לי הזוי שאירוע השיא של דצמבר הוא אליפות ישראל. שחייני הנבחרת שלנו צריכים 'לקבל בראש' ממתחרים יפנים, או לשחות כתף אל כתף מול מתחרה מאוסטרליה. אחרי המשחה הם יצפו בסרטונים וכך ילמדו, יראו את התנועות, יבינו מה עובד ומה לא. אני לא חושב שהשחיינים שלנו צריכים לשבת בבית".

גיא ברנע: "למנוע משחיינים צעירים להתחרות זה פשע" (Gettyimages)

אתה מסכים עם מארש שהשחיין הישראלי יקבל יותר ביטחון ככל שיתחרה יותר וכך יצליח בתחרות המטרה השנתית?
"ככל שמתחרים יותר, לומדים להתמודד עם הלחץ בצורה טובה יותר. אתה לומד איך להביא את עצמך לשיא בסביבה תחרותית, וכשאתה מגיע לתחרות המרכזית, אתה מרגיש יותר בנוח ויודע מה מה עובד ומה לא. כששוחים בתחרויות בארץ מול אותם שחיינים ובאווירה שלא מוציאה ממך יותר מדי, זה מגביל. השחיין מרגיש בנוח, אין לו את האדרנלין של "אני הולך לכבוש את העולם". יש רק מטרה אחת: השחיין נגד השעון, במטרה לעשות את הקריטריון בשקט ובאווירה רגועה – במקום להתחרות בשחיינים הטובים בעולם. זה מה שבונה את השחיין".

לפני כשבועיים שבה הנבחרת מתחרות בגנואה עטורת מדליות והישגים. רק טומרקין, שעל פי גורם באיגוד השחייה "התעקש מאוד", טס לבדו לסבב גביע העולם. החלק הזה של הסבב כולל שלוש תחרויות מחוברות שמתקיימות ביפן, בסינגפור ובסין ומקדימות את אליפות העולם. בתחרויות אלו משתתפים טובי השחיינים בעולם, ועדיין הצליח טומרקין לסיים שלישי במשחה 200 מ' גב ורביעי בחצי המרחק. בין השאר עמד טומרקין על הפודיום עם מדליסט הכסף מריו 2016, מיץ' לארקין האוסטרלי. אז מדוע הוא לא ייצג את ישראל באליפות העולם?

בימים אלה נמצאים יו"ר איגוד השחייה סימון דוידסון והמנכ"ל החדש אמיר טיטו בסן דייגו, שם חברו למארש. על פי עמוד הפייסבוק של איגוד השחייה, נסעו השניים "במטרה לחזק את מרכז האימונים הישראלי, לבחון אפשרויות נוספות לשיתופי פעולה מקצועיים וחברתיים וללמוד איך עושים שחייה מעבר לים, בהיבט המקצועי והניהולי". אולי הבשורה בעתיד הענף, שמדשדש בינתיים במים הרדודים, תגיע משם.

בינתיים, ניצן ראשון להשפעה האמריקנית על השחייה הישראלית יגיע בקיץ הקרוב, בו לראשונה יתנסו השחיינים הישראלים בגרסה האמריקאית של תחרות הקריטריון לאליפות העולם 2019. בשונה מישראל, בה מתקיימת תחרות הקריטריון בין שלושה לארבעה חודשים לפני האליפות, בארה"ב נקבעת המשלחת כשלושה שבועות בלבד קודם לכן, באמצעות תחרות אחת בלבד. עד אז השחיינים הישראלים ימשיכו להתאמן, ואולי אחד מהשחיינים הצעירים יצליח לחזור מפריז 2024 עם חתיכת מתכת שאינה רק מזכרת של מגדל אייפל.