1. לירן רוטמן כבש אתמול שער למכבי פתח תקווה. רוטמן מחזיק בשיא: השער הראשון שלו בליגה, לפני כמה שנים, היה השער הכי מהיר לשחקן בהופעת בכורה, משהו כמו שתי דקות. הוא שבר שיא של דני פרדה, גם הוא ממכבי פתח תקווה, 4 דקות נגד סכנין. ליאל עבדה בישל לרוטמן, הוא בן 17 ורבע. מנור סולומון גם שבר שיא, גם הוא ממכבי פתח תקווה. גם גיא לוזון שבר שיא ב-2001, היה המאמן הכי צעיר אי פעם. נדמה שמרוב שהקבוצה ממלאבס עפה על עצמה בעניין מחלקת הנוער וכישרונות האימון במשפחה – והם באמת מוכשרים – הם שוכחים שהם תכף יורדים ליגה, בלי רוח קרב אבל עם שש מיליון יורו בחשבון. שמעתי שאברם גרנט באבו דאבי. הוא מכיר את פתח תקווה מצוין, אפילו את מכבי. אפשר לדחות את השיפוץ במתחם לפני שתצטרכו לעשות שיפוץ במועדון. תפטרו את מגמאדוב מהעונש, תנו לתמיר ונאור לוזון לעשות סטאז' אצל מאמן עם קצת יותר קילומטרז'. תלמדו מברק בכר אתמול: אל האבדון הוא היישיר מבט, והאבדון השפיל את עיניו.
עובדה, חנן ממן.
2. הדבר הכי טוב שקרה למכבי חיפה במסע ההתעוררות האחרון, בחסות הגעתו של מרקו בלבול, הוא התיקו אתמול. תיקו שלא שיקף במאומה את היכולת, אלא בעיקר משחק מצוין של אסף צור, שוערה של הפועל רעננה, וסגנון משחק דוחה שהוא חלק מהווייתה של הפועל רעננה במציאות הקשה של ליגה בת 14 קבוצות (בקרוב שוב 12).
התיקו הזה הבהיר כי אין שום מסע קסם ומכבי חיפה לא תשחזר את ימי 1984. כי בניגוד לאז, אין פה רוח נעורים של מועדון גדול בהתהוות, אלא ניסיון להתניע מחדש את הדרך. והדרך הותנעה. זה לא ייגמר באליפות, אבל אולי זה ייגמר במקום באירופה, ובעיקר בהזרמת דם חדש לסגל שבנוי משחקני רכש שהם מעבר לשיא. החוכמה היא להציב את השלד תוך כדי תנועה, ומשחקים מהסוג המבאס של אתמול מחשלים את הילדים ומזרזים את ההכרה כי גם משחקים כאלה צריך לנצח. בפרט אם רוצים להיות מכבי חיפה.
זאת לא מכבי חיפה של 84'. (צילום: מאור אלקסלסי)
3. הדבר המדהים בשלושער של מתן חוזז אתמול, שמציב אותו במאזן מטורף של ארבעה שערים בשתי הופעות בהפועל חיפה, היא שחוזז הוא שחקן של מכבי תל אביב. ובכל השנים שהוא נמצא במכבי תל אביב, יש לו במצטבר 34 דקות במשחקי ליגה, במשחק אחד, נגד הפועל חדרה, עמוק בתוך אוקטובר 2018.
עכשיו, עם כל הלחץ ומפגן הכח של מכבי – שכנראה הביא להתפטרותו של שינו זוארץ מראשות ההתאחדות – אולי כדאי שמכבי תשאל את עצמה: האם כל מפעל קבוצות הבת והזר "ההכרחי" בנוער, וכמות ההשאלות המטורפת, הם כדי ששחקן בסופו של דבר יצטרך לזעוק לעזרה כדי שתתנו לו לבטא את עצמו? מתן חוזז שחקן ליגת על ליגיטימי פלוס. אם אתם לא צריכים אותו, למה הקריירה שלו צריכה תמיד לפזז סביבכם? לא כל דבר צריך ללמוד משמעון מזרחי.
מתן חוזז לוהט. (צילום: מאור אלקסלסי)
4. ה-0:0 השני ברציפות של בני יהודה מאז שירדן שועה הלך. הוא ההוכחה שלא רק נקודתית הלך לבני יהודה שחקן מטרה, אלא שכל המהלך משדר הרמת ידיים בכל הנוגע להשגת מטרות בליגה. הנה, מכרנו שחקן, תודה ושלום. וזה מהלך שמביא רוח רעה. השחקנים מבינים שנגמרה העונה והאוהדים מבינים שהקבוצה לא נבנתה עבורם.
5. ברגעים שהשורות האלה נכתבות עמיר תורג'מן הוא עדיין מאמן בני סכנין, אבל יתכן שעד שהן יתפרסמו הוא יהיה לשעבר. תורג'מן הוא גאון כדורגל, עם עין מצוינת לשחקנים ויכולת לעבוד בארגון. הכישלון שלו באשדוד והכישלון הזה בסכנין נותנים את התחושה כי בתנאי חממה – נוער מכבי תל אביב, מחלקת סקאוט וקבוצת בת כמו בית"ר ת"א/רמלה – הוא באמת אחלה, אבל כדג זהב שגדל במים מתוקים, המים המלוחים ושורצי הכשירים לא יתנו לו סיכוי. המבט המבוהל, חוסר האונים, התחושה כי השחקנים עושים בכוונה, נותנים את התחושה כי הכי טוב בשבילו שיחפש מקום חדש. לא כל אחד מתאים לסכנין ולא כל אחד סכנין מתאימה לו.
עמיר תורג'מן – בדרך החוצה? (צילום: אודי צטיאט)
מה דעתך על הכתבה?