מסך הברזל: תאהבו את זה או לא, העולם החדש כבר כאן

לא לקח הרבה זמן עד שזה קרה. VAR, טכנולוגיה שעוזרת לפענח מקרי ספק, מחלוקת, בלבול, קוצר ראייה של השופט, חוסר החלטיות של הקוון – ובעיקר באה לעשות צדק.

נדמה שהשבועיים האחרונים לימדו אותנו, אוהדי כדורגל ניטרליים (אבל בעיקר את אוהדי בית"ר ואייאקס) דבר אחד: העולם החדש כבר כאן, תאהבו את זה או לא.

ההתחלה, אי שם בליגה ההולנדית, הייתה פיקנטית. ההמשך בבונדסליגה ובאיטליה הפך את נוכחות שיפוט הטלוויזיה למובנת מאליה, חיונית כל כך, כאילו הייתה כאן תמיד. במונדיאל הורמו כמה גבות לעתים, כולל בגמר, אבל לא שמענו אף אחד שטען שהטכנולוגיה מזיקה למשחק. שמענו תלונות על עיכוב, על עצירת המשחק באופן שפוגע בהנאה. היו תלונות, אבל כולם הבינו שהעתיד מצוי ב-VAR.

השינוי כבר כאן (Gettyimages)

עד יום רביעי שעבר, הטכנולוגיה הזו גם לא היוותה גורם מציק במיוחד, אבל אוהדי אייאקס חוו את עוצמת הצדק ברמות מוגזמות. כששיפוט הטלוויזיה נכנס במלוא הדרו ועוצמתו לליגת האלופות, פתאום משהו השתנה. כמעט בכל שער – עצירה. הייתה או לא הייתה עבירה? ויש גם מקרי קיצון כמו האירוע ההוא באמסטרדם ארנה, שבו אתה באמת שואל, גם אחרי אלף הילוכים חוזרים: האם מישהו משחקני ריאל באמת חשב על האופציה ששחקן אייאקס הפריע לשוער כשהוא בנבדל? אבל בסוף, זה מה שמיוחד בעזרה השיפוטית החדשה: יש צדק, גם אם הוא גורם לשופט להיראות מתווך על כר הדשא.

במשחק השבוע בין אתלטיקו מדריד ליובנטוס, שופטי הווידאו קיבלו החלטות שלא בטוח שהשופט במגרש היה מקבל. השער של אלברו מוראטה, שדחף כביכול את הבלם ששמר עליו, קיבל הילוכים חוזרים משש ושבע זוויות עד שבסופו של דבר אותרה היד שדחפה קלות את קייליני. האם על דחיפה כזו עפים ככה לקרקע? לא ברור, לא בטוח. אבל בסוף, בקצה, נגמרו הוויכוחים והטענות אחרי משחק. פפ גווארדיולה חטף שני פנדלים מול שאלקה ושיבח את ה-VAR אחרי המשחק, כי גם הוא יודע שהגיעו ליריבה שלו שני פנדלים. אי אפשר לחמוק מזה.

אפרופו פפ, בדיוק לפני עשור, בחצי גמר ליגת האלופות בין צ'לסי לברצלונה, נחצו כל גבולות הטעם הטוב ביחס שבין שופט לעשיית צדק. השופט הנורווגי טום אוברבו קיבל החלטה שלא לשרוק לפנדל לטובת צ'לסי בשלושה מקרים שונים וברורים לפחות. שחקני צ'לסי השתגעו, ובצדק. אני נזכר בדוגמה הזו כי משחק כזה, שיפוט כזה, משנה היסטוריה. צ'לסי עפה, בארסה עלתה לגמר ולקחה את הגביע האירופי הראשון המשמעותי בעידן ליאו מסי.
לפני שנתיים קרלו אנצ'לוטי ובאיירן מינכן הגיעו לרבע גמר ליגת האלופות מול ריאל מדריד. ראינו את אנצ'לוטי מתפלץ על הקווים, הטעויות שהיו שם נתנו לריאל את האפשרות להמשיך קדימה. אותו כישלון של אלופת גרמניה חרץ גם את גורל אנצ'לוטי במועדון.

חטף שני פנדלים ושיבח. פפ גווארדיולה (Gettyimages)

לא עוד. גם המאמנים יודעים שהחל מהעונה, אין יותר קיפוח. יש שבעה זוגות עיניים שבוחנות כל מהלך, ועוד 70 מיליון בבתים שיודעים שלשופט יש את אותו ההילוך החוזר שלהם. נגמרו התירוצים.

מה שטוב לליגת האלופות ולרמות הגבוהות של אירופה עדיין לא נכנס בישראל. הפלייאוף יתחיל בעוד שלושה שבועות, ורק שם תגיע הטכנולוגיה גם לליגת העל. עצוב היה השבוע לראות את אוהדי בית"ר ירושלים מוחים על טעויות שיפוט לא אופייניות של מי שנחשב לבכיר השופטים אצלנו. לא טוב ולא בריא שטעויות כאלו מכריעות קריירות ועונות. בית"ר, בעונה בינונית מינוס, הייתה יכולה לצאת מאצטדיון טרנר עם שלוש נקודות ולהיאחז בתקווה של פלייאוף עליון. העובדה שגורלה של עונה שלמה הוכרע כנראה על בסיס טעויות אנוש היא מתסכלת, והעובדה שאפשר היה אחרת מאכזבת עוד יותר.

אבל לא רק אצלנו, הבינו שבלי VAR זה כבר לא זה. אפילו בפרמיירליג אין שיפוט טלוויזיה. כמות הטעויות שהיו העונה באנגליה הביאו כבר להחלטה להכניס את השימוש בטכנולוגיה החל מהעונה הבאה. בקרב אליפות כל כך צמוד, טעויות שיפוט עשויות להכריע את העונה.

עונת 2018/19 היא עונת מפנה. אם עד כה ה-VAR נחשב לעזרה לשופט, החל מהעונה הזו הוא הפך למכשיר חובה בכל אצטדיון. אלמנט שבלעדיו אתה לא יכול להתחיל משחק גדול. זהו מפנה נכון, וכמו הרבה דברים אחרים בחיינו, בעוד שנתיים-שלוש נביט לאחור ונגיד: "זוכרים את התקופה שבה זה לא היה? איך הסכמנו לחיות ככה?"

קלינגר ויפת. עונת המשנה (דני מרון)