האופוריה מהזכייה של נבחרת העתודה באליפות אירופה בפעם השנייה ברציפות לא נגמרת גם ביום שאחרי. התגובות ממשיכות להגיע, והאנשים שחתומים על ההישג מתקשים לעכל. המאמן אריאל בית הלחמי התראיין היום (שני) לתוכנית הספורט של רדיו 103FM ודיבר על ההרגשה ביום שאחרי. "זו היתה חוייה שאני לא יודע להגדיר, מרגשת ומדהימה", אמר, "האהבה שקיבלנו, השחקנים שאתה רואה גדלים לנגד עיניך. זה היה משהו מאוד מיוחד".
הוריד ציפיות לפני התחרות: "חלק ממה שנעשה היה כדי להוריד את הלחץ, כי הוא היה גדול מדי על השחקנים, אבל בתוך תוכי אני לא באמת חשבתי שנגיע רחוק אחרי השנה שעברה. בפעם האחרונה שנבחרת העתודה היתה בגמר אליפות אירופה, עם עודד קטש, לקח 17 שנה עד שזה קרה שוב. לבוא ולהגיד שאנחנו שוב נעשה את זה זה קצת שאפתני, אבל היינו צריכים את זה מבחינת יחסי ציבור כי זה בארץ".
"אתה לא יודע נגד מי תשחק, השיטה של האליפות היא מאוד מסוכנת, ואם אתה לא מתכונן מנטלית, זה מאוד מסוכן עבורך והכל יכול להיות. אבל ראינו שתוך כדי ההכנות אנחנו משתפרים, עשינו הכנה נהדרת והשתפרנו בכל טורניר ששיחקנו. ההתחלה היתה לא טובה, הסרבים נתנו את המשחק של החיים שלהם נגדנו, אבל אחר כך השתחררנו ביחד עם הקהל ומשם זה המשיך".
הנפת הגביע. "בתחילת ההכנה, מי חשב שנעשה את זה" (דני מרון)
ההבדלים בין הזכייה בשנה שעברה לזו של השנה: "אי אפשר להשוות בין שתי הנבחרות, הנבחרת של השנה שעברה היתה מיוחדת בצורה שלה ובשחקנים שהיו בה. הדבר שהכי איפיין אותנו זה שלמרות שהחזקנו בכוכב ברמה הכי גבוהה שיש, הכי חשוב בשבילנו היה שהנבחרת תהפוך להיות קבוצה שתשחק ביחד. מצאנו איזשהו איזון בין הגבוהים וראיתם שבכל פעם עלה שחקן אחר ונתן כוח. בסוף הנבחרת היתה מלוכדת וכל אחד נתן לשני, כך שבכל יום נתון יכולנו למצוא שחקן שיביא את האקס פקטור לצד ים ודני".
מה היה שונה בטורניר: "השנה הגיעו מוכנים אלינו, הצרפתים במחצית הראשונה פירקו אותנו בצורה מאוד אגרסיבית. אבל אם אתה הולך בדרך ולא סוטה ממנה גם כשאתה חוטף, אתה ממשיך ומשדר שאתה לא יורד מזה, בסוף עם הצרפתים היינו צריכים שתי דקות. וגם נגד מונטנגרו, המנטליות שלנו היתה שונה, השחקנים שלנו רצו את זה הכי הרבה. מאוד קשה לשחק יום אחרי יום באינטנסיביות הזאת".
מתי הבינו שהם יכולים לזכות שוב: "בתחילת ההכנה, מי חשב בכלל שנעשה את זה. ברגע שהפסדנו את המשחק הראשון ועברנו את בריטניה במשחק השני, אני אמרתי שאנחנו צריכים רק משחק אחד שבו נעשה את הסוויץ', שם הכל השתנה".
"מה שהיה יפה זה ששיחקנו מול סגנונות שונים והתאמנו את עצמנו כל פעם למה שהיה צריך".
עם אבדיה. "לא היה הסקורר הראשי בכל משחק (דני מרון)
הכוכבים של הנבחרת: "צריך לתת לכל השחקנים את הכבוד שמגיע להם. מה שניסינו מהיום הראשון זה שהנבחרת תדע לשחק קבוצתי ביחד, ולמרות שדני היה פה ושם מעל כולם, היו גם הרבה משחקים שהוא לא היה הסקורר הראשי וההתקפה היתה על כולם, כמו ההגנה. קרביץ ואלבר וחנוכי ואדם ופורת ולוינסון וכולם, כולם שחקנים שעברו את כל ההכנה איתנו ובדקנו אותם ממש בציציות, גילינו את האופי האמיתי שלהם. בהכנה שהיתה לנו היה בלתי אפשרי להחביא את עצמך, גילינו בדיוק מה כל אחד יכול לעשות".
התרומה של הזכייה לכדורסל בארץ: "אני אישית נשארתי אותו דבר, אני מאמן ולא מנהל. הליגה והכדורסל בכלל בנויים מכל מיני סוגים של קבוצות. יש קבוצות כמו מכבי ת"א ואולי חולון שהשאיפות שלהן זה אירופה והן לא מעוניינות בלקדם שחקנים ישראלים, אבל יש קבוצות כמו גלבוע שיכולות לעשות את זה. בלי מכבי והפועל ירושלים וחולון, שאר הקבוצות צריכות לקחת דוגמה ולהחליט שהן מקדמות שחקנים. מי שלא יקבל דקות משחק לא יהיה טוב. אני לא מנהל את הכדורסל, אבל איפה שאני יכול לתרום לכדורסל הישראלי אני עושה את זה".
העתיד שלו כמאמן: "אני לא חושב כל כך קדימה, מה שצריך לקרות יקרה. עכשיו סיימתי קיץ מאוד אינטנסיבי, עד השנה הבאה יש הרבה זמן. רק עכשיו סיימנו את הקמפיין, אני אשב קצת לנוח ולחשוב, אתייעץ עם האנשים באיגוד ואקבל את ההחלטה הכי טובה".
ים מדר. "הנבחרת היתה מלוכדת ולשם כיוונו" (דני מרון)
החלק שלו בהישג: "אני המאמן, אבל בכל מערכת ובקבוצת כדורסל במיוחד אתה חייב עוזרים טובים והנהלה טובה, אני לא יכול לקחת את כל העסק עליי כי בסוף אני גם חלק מתוך המערכת עצמה, אני הכתבתי את הסגנון אבל בסוף זה על כולם ולא רק עליי".
"אני לא מרגיש שמסתכלים עליי אחרת, האירופאים מטבעם הם קצת שומרים על דיסטנס. אני עצמי לא השתניתי, הגעתי הביתה והייתי צריך להוריד את הזבל, החיים המשיכו".
על הדמעות אחרי ההנפה: "בשנה שעברה זכינו באליפות אירופה ומוטי אמסלם היה על ערש דוויי, ודיברתי איתו ואמרתי שאני אביא לו לארץ את המדליה. יומיים אחר כך הוא נפטר. אחרי הניצחון הפעם נזכרתי בסיפור הזה ואני לעולם לא אשכח אותו ואת כל מה שהוא עשה בשבילי".
מה דעתך על הכתבה?