אוהדי ארסנל ידעו יותר מדי אכזבות בשנים האחרונות, ולא קל להחדיר בהם אופטימיות. גם הרכש היקר ביותר בתולדות המועדון – הקיצוני המוכשר ניקולא פפה שהוחתם מליל תמורת 80 מיליון יורו – לא משנה את הגישה הכללית כלפי המועדון. התותחנים נמצאים במשבר מתמשך, ועדיין מחפשים את דרכם באפלה בהדרכתו של אונאי אמרי.
המנג'ר הבאסקי קיבל עונה של חסד כדי להתאקלם ולארגן את השורות מחדש בתום עידן ארסן ונגר, אך כעת יידרש ממנו הרבה יותר. כישלון להעפיל לליגת האלופות בפעם הרביעית ברציפות לא יתקבל בעין יפה ויעמיק עוד יותר את הצרות הכלכליות. ארסנל נלחמת בימים אלה על מעמדה כחברה לגיטימית בטופ 6 של הליגה האנגלית. במשך שנים, הדבר היה מובן מאליו, היא נתפסה כמועמדת לזכייה באליפות, לפחות בעיני עצמה. לא עוד. כיום גם קבוצות כמו לסטר, וולבס ואברטון מאיימות עליה, וסימני שאלה גדולים מאוד מרחפים מעל ההנהלה.
נכון לעכשיו, ארסנל נראית כמו מועדון חולה, ויש סימפטומים רבים לכך. זה לא בריא אם רוב האוהדים סבורים כי בעל השכר הגבוה ביותר, מסוט אוזיל, הוחתם על הארכת חוזה לשווא ולא מספק את הסחורה. זה לא בריא אם המו"מ על הארכת החוזה של הסמל הביתי החשוב ביותר, ארון ראמזי, עולה על שרטון וגורם לעזיבתו של הקשר ללא תמורה הישר ליובנטוס ששמחה מאוד לקלוט חינם כוכב ברמתו בגיל 28. זה לא בריא אם הקפטן הנערץ לורן קוסיילני דורש לנטוש שנה לפני תום חוזהו מאז תחילת העונה החולפת, נתקל בסירוב ומתחיל בסופו של דבר לפצוח בשביתה. נדמה כי הספינה איבדה את הדרך באפלה ושטה ללא ניווט.
פעם הייתה שם אסטרטגיה ברורה. אפילו בשלהי הקדנציה של ונגר במועדון, התגאה הצרפתי בעמידה על עקרונות – מיושנים ככל שיהיו. בתחילת העשור, כאשר הצטרף קוסיילני לסגל, הוא הצהיר כי ארסנל היא "המודל לכדורגל הנכון". איש לא יעז לומר זאת עכשיו, וגם הפרשנים שמלווים את הקבוצה על בסיס יומי מתקשים להבין את מטרותיה. גם סגנון המשחק של אמרי בעונתו הראשונה לא היה מוגדר, בלשון המעטה. גמישות זה חיובי, אך דרוש גם שלד מסוים, והאוהדים לא זיהו אותו. הם גם לא ראו התייחסות רצינית לפתרון הבעיות המרכזיות בסגל במהלך הקיץ.
גמישות זה חיובי, אך דרוש גם שלד מסוים (Gettyimages)
החור הגדול ביותר של ארסנל נמצא במרכז ההגנה, כי רק סוקראטיס עונה חלקית על הדרישות. הנטייה של שקודראן מוסטפי לבצע שגיאות מגוונות, החל מאיבודי כדור וכלה בעמידה טקטית לא נכונה באופן מחפיר, הפכה אותו לפלופ שלא ראוי להיות שחקן הרכב. נאצ'ו מונריאל הוא מגן שמאלי, ולא בלם טבעי בשום אופן. רוב הולדינג עדיין מחלים אחרי שקרע רצועות בברכו בדצמבר. קוסיילני נמכר סוף כל סוף לבורדו. התותחנים זקוקים נואשות לבלם חדש בעל כושר מנהיגות, אך ימים ספורים לפני סגירת חלון ההעברות הוא לא נמצא באופק, והמחדל עלול לגבות מחיר גבוה מאוד.
את הקישור המרכזי שיפצה ארסנל בקיץ שעבר כאשר החתימה שני כישרונות נהדרים – לוקאס טוריירה האורוגוואי ומתיאו גנזודי הצרפתי. הם הצטרפו לגרניט ג'אקה שאמור לשמש כמנהיג, אך השווייצרי לא תמיד הוכיח את עצמו בהיבט זה, והאיזון הנכון במרכז המגרש טרם נמצא בעונתו הראשונה של אמרי – גם אם המרכיבים נראים מעודדים. על מנת לחפות על עזיבת ראמזי, הובא כעת בהשאלה דני סבאיוס הספרדי – פליימייקר רב גוני נהדר שלא הסתדר עם זינדין זידאן בריאל מדריד ונדחק לשוליים. עכשיו צריך המאמן למצוא את המערך האופטימלי על מנת לסייע לו להפעיל את החוד אשר נראה על הנייר כחוליה החזקה של הקבוצה.
פייר-אמריק אובמיאנג ואלכסנדר לקאזט מצאו שפה משותפת מהרגע הראשון, והם חברים טובים מאוד גם מחוץ למגרש. כעת מצטרף אליהם פפה, שניחן במהירות מסחררת וכדרור נהדר, בעיקר באגף השמאלי. אם מעוניינים לשלב אותו ולהפוך את הצמד לשלישיה, הפתרון המתבקש הוא 3-3-4, עם לקאזט ושני קיצונים מהירים מאוד על הקווים, וסבאיוס מאחוריהם. עם זאת, להתקפה מסוג זה דרושים מרחבים, והיא תתפקד פחות טוב אם התותחנים יתעקשו להחזיק בכדור. ואולם, אם מנסים לתת את הכדור ליריבה, הקשרים עלולים לקרוס, ונקודות התורפה הבולטות בהגנה ייחשפו בתדירות גבוהה. המסקנה – הסגל לא מאוזן, ואת הכסף הרב שהועבר תמורת פפה היה עדיף להשקיע בבלם, לפני שמחפשים אלטרנטיבות בהתקפה.
את הכסף הרב שהועבר תמורת פפה היה עדיף להשקיע בבלם (ארסנל)
על הנייר, מדובר בפוטנציאל לכדורגל יצירתי, ובוגרי אקדמיה מוכשרים עשויים לקבל הזדמנויות, אך כל מערך יהיה פגיע מאוד. סף השבירה של התותחנים היה נמוך מאוד בשנים האחרונות, וייתכן שהקיץ האחרון רק החמיר את הבעיה. התותחנים עשויים להבריק לעתים תכופות ולהבקיע שערים קבוצתיים מרהיבים, אך יספגו גם תבוסות לא מעטות. אי אפשר לשאוף ברצינות לאליפות, והתחזית האופטימית תהיה העפלה לליגת האלופות, אך אוהד ריאלי יעריך כי ארסנל עלולה להתקשות לסיים אפילו בין שש הראשונות.
מה דעתך על הכתבה?