1. בואו נצא מתוך הנחה שהביקורת שמצוטטת על ידי גורמים בהתאחדות, שלא לייחוס, אכן הושמעה, ולפיה זמנו של אנדי הרצוג – שהפסיד משחק מתוך חמישה במוקדמות היורו – קצוב. קצוב עד כדי שמקום חמישי בבית המוקדם ישלח אותו כבר במרץ חזרה לאוסטריה ומקום שלישי יציל לו את הג'וב.
מעניין מי בהתאחדות שולט בכזו בהירות ברזי אימון נבחרת. האם אלה נציגי הקבוצות שלא הגיעו שנתיים לשלב הבתים בגביעי אירופה? או שאולי נציגי הקבוצה ששחקניה לא זומנו? או שמא אולי חברי ההנהלה שכבר שמונה חודשים לא מוצאים מישהו מקרבם שישמש כיושב ראש?
פעם אחת תעבירו את המיקרופון לקהל. נדמה לי שלמרות התוצאות הלא מרטיטות – אם כי הלא כושלות – הקהל די מרוצה מאיך שהנבחרת משחקת. היא לא מרשימה כמו הנבחרת של שלמה שרף (שכידוע זכתה בשני מונדיאלים ושחטה את אירופה בלי רחם), אבל גם אין לה את השחקנים של שרף. נבחרת ישראל משחקת, לראשונה זה תקופה ארוכה, כדורגל שרוצה לנצח. היא לא מסוגלת לפעמים, אבל מאוד רוצה.
נכון, זו נבחרת שרק שחקן אחד כובש בה, ויש בה יותר מדי שחקנים שלא נמצאים בכושר, אבל זה הכדורגל הישראלי. אם חלוץ שהוחתם בסביליה ב־15 מיליון יורו לא מצליח לכבוש במאני טיים, אז מה אנחנו מצפים משחקנים של הפועל ת"א או לוקרן, או כאלה שאפילו קבוצה אין להם. מתי בעצם נהניתם יותר בקיץ הזה, בסודובה או ברוטרדם, בקלוז' או שאולי במאלמו?
ערן זהבי. השחקן היחיד שכובש בנבחרת (דני מרון)
אם הנבחרת נמצאת במרחק של נקודה מהמקום שמוביל ליורו, אחרי חצי הדרך, בלי שחקנים פעילים, בלי שחקן כנף שמאל טבעי, עם מלך שערים מהליגה הסינית ושוער שלא שיחק כמעט שנה – אז אנדי הרצוג עושה פה עבודת קודש, מוציא מים מהסלע, וצריך לקבל פה ג'וב לעוד ארבע שנים.
2. פעם, כשריצ'רד נילסן נשאל על מעמדה של נבחרת ישראל, דימה המאמן הלאומי המנוח את ישראל לסלובניה. "זאת נבחרת של דור. לפעמים יש אותו, ולפעמים מחכים לו 20 שנה. זו נבחרת שתעשה פעם בקמפיין תוצאה גדולה במקרה הטוב. כמוהם וכמונו יש הרבה". אז לסלובניה ולישראל יש את התוצאה הזו, במשחק בית. אוסטריה עוד לא עשתה את התוצאה הזו והיא נמצאת נקודה מעל סלובניה וישראל, כי היא ניצחה את מה שהיא צריכה לנצח. זה ההבדל בין נבחרת שהייתה בחצי גמר המונדיאל כבר ב־1934 ובין שתי נבחרות שיחד היו שלוש פעמים במונדיאל.
לכן, כל תוצאה הערב לא תפתיע – גם לא ניצחון ישראלי, שכרגע נראה קצת דמיוני. קראתי באיזשהו מקום ש־26 שנה לא ניצחה ישראל נבחרת גדולה בחוץ. יש לי חדשות: גם קודם לכן היא לא ניצחה אחת כזו. הניצחון ביוגוסלביה ב־1960 היה נגד הנבחרת האולימפית של היוגוסלבים, שהנבחרת הבכירה שלה שיחקה במקביל ביורו 1960. הניצחון בפארק דה פרנס, כמו המונדיאל ב־1970, עושים עוול גדול לפרופורציות. אלה הבלחות. ההשוואה הנכונה היא לניצחונות על אלבניה או צפון אירלנד בחוץ, שהושגו בשנים האחרונות, כי אלה שתי נבחרות ששיחקו ביורו הקודם, יורו 2016.
אנדי הרצוג. עבודת קודש (דני מרון)
3. אני לא חושב שישראל מסוגלת בכושרה הנוכחי לנצח בלובליאנה הערב. יש יותר מדי פרמטרים שעובדים לרעתה. אני גם חושב שסלובניה לא תיראה הערב, 72 שעות אחרי, כמו שנראתה נגד פולין. לפעמים, טיב היריבה משפיע על הגישה שלך למשחק. סלובניה לא ערוכה לישראל כפי שהייתה ערוכה לפולין. זו לא אופוריה, זו מציאות.
ולכן משחק הגנה משופר, ובעיקר תחושה של משחק שקול – הנעת כדור, הפעלת אגפים, הגעה למצבים – יהפכו את המשחק למאוזן ויאפשרו לישראל להשיג תיקו. זה לא יקדם אותה ליורו, אבל זה ישמור על איכותה בטורניר הזה: נבחרת שכדאי מאוד לקחת בחשבון.
ישראל לא שווה מונדיאל או יורו, היא לא ברמה הזו. היא לא בין 24 הנבחרות הטובות ביבשת, אבל זה לא אומר שבאופן חד־פעמי היא לא תוכל להגיע לשם. כדי שמשהו ישתנה, סדר העדיפויות הלאומי צריך להשתנות, וזה לא יקרה. לא בדור הנוכחי, לא בדור הבא, וכנראה שלא בזה אחריו.
נבחרת ישראל. לא שווה יורו או מונדיאל (דני מרון)
4. הניצחון 1-4 על פורטוגל ברמת גן ב־1981, ה־0-3 על ניו זילנד בסוף הקמפיין ב־1985, הניצחון על רוסיה ב־2007 ואפילו הפארק דה פרנס, הם משחקים טובים שנבעו מכך שלא היה שום לחץ שמונח על כתפי השחקנים או המאמן, שנתן דרור לכדורגל שהוא מאמין בו.
הייתי שמח אם יונתן כהן כן היה עולה כשחקן כנף שמאל, מנור סולומון היה עולה בקישור ההתקפי, דיא סבע בהתקפה ושון וייסמן בהמשך. אלה לא שחקנים שלא מכירים את השיטה, אבל אלה בעיקר שחקנים שרוצים את ההזדמנות האחת הזו ליהנות מהנבחרת. מצד שני, הייתי שמח יותר אילו אנדי הרצוג לא היה מקשיב למה שאני, אתה או זה ביציע רוצים, אלא למה שהוא רוצה. מאמן עם קו ודרך זה לא משהו שמובן מאליו.
מה דעתך על הכתבה?