מי אם לא הרצוג? אל תתחילו עכשיו בבחישות ובלחישות המסורתיות

שמתם לב שאין בכדורגל שלנו כבר סתם 'כועס', או 'מתוסכל'? יש 'זועם', או יותר גרוע: 'יצא במתקפה חריפה כנגד'. במקרה של אנדי הרצוג בהחלט מותר לו.

אם הייתי בסלובניה במקום מאמן הנבחרת, הייתי בועט במישהו בדרך לחדר ההלבשה בלובליאנה. כמה פעמים הוא בטח דיבר ביום שלפני על אחריות מאחור, סגירות נכונות, סכנה במצבים נייחים? אבל זה לא עזר. לכן ספק אם נולד המאמן שיפתור את בעיית הריכוז של הכדורגלן הישראלי.

אני עוקב כבר עשרות שנים אחרי הנבחרת ולא משנה אם זה כיאל שטועה, או כל טאלנט אחר. הם יכולים לשחק בפרמיירליג ולקצור מחמאות ואז בנבחרת, בזמן פציעות, הם יחפשו דוכיפת נדירה במעלה היציע.

שניים סוגרים הרמטית את הקיצוני השמאלי, כשברחבה החלוץ המרכזי קורא עיתון. זה בטח משהו בגנטיקה. בזמנו אני זוכר שלעגנו לריצ'רד מולר נילסן, הדני המנוח, שקשר באימון הנבחרת את ידי השחקנים. 'אנחנו פרימיטיביים?', שאלנו בכעס את המאמן החייכן.

לא משנה אם זה כיאל שטועה, או כל טאלנט אחר (אודי ציטיאט)

נילסן הסביר בסבלנות דנית טיפוסית שלצערו אנחנו משחקים יותר עם הידיים מאשר עם הרגליים ולכן הוא נאלץ לחזור ליסודות.

מה קרה כתוצאה מכך? במשחק שסיים את הקריירה של הדני בישראל נתן שמעון גרשון דחיפה מיותרת ואנדי הרצוג, המאמן הלאומי הנוכחי, עמוק בתוך זמן פציעות, השחיל בעיטת עונשין מדויקת. זה היה שער ששלח את אוסטריה לפלייאוף לקראת המונדיאל ואותנו בדיכאון הביתה.

אנחנו מדברים על משהו כמו 18 שנה לאחור ומאז כמה קרנות כושלות עברנו, כמה סגירות מטופשות וטעויות קריטיות? וזה חוזר קמפיין אחרי קמפיין ולא משנה מי משחק. בסוף איזה בלם יתפוס את הראש וימלמל "איך?".

לכן תנו להרצוג להמשיך. אל תתחילו עכשיו בבחישות ובלחישות המסורתיות. תנו לאוסטרי לעבוד רק בגלל שהוא לא משלנו ואולי הצליח להימנע מהידבקות במחלת הריכוז. אולי רק גוי מחו"ל ימצא את הפתרון לבעיה הכרונית במשחק ההגנה.

הרצוג הרגיש את זה כשחקן מאושר ב-27 באוקטובר 2001 והוא למד את זה על בשרו כמאמן מתוסכל ב-9 בספטמבר 2019. אם לא הוא, ייתכן ובאמת מדובר במקרה ספורטיבי אבוד.

אם לא הוא, ייתכן כי מדובר במקרה ספורטיבי אבוד (אודי ציטיאט)