"זו רק תחילת הקריירה שלי, יש לי עוד הרבה חלומות להגשים"

רוכב האופניים גיא ניב (25), שקרוב לנעול עונה נוספת בענף הסיזיפי וחובק העולם, מציין כנראה את השנה הטובה בקריירה שלו. אחרי מפח הנפש שמנע ממנו לסיים את הג'ירו דה איטליה שהתחיל בארץ ישראל במאי אשתקד בגלל מחלה, הצליח הישראלי לעשות זאת השנה וסיים בהצלחה לראשונה בחייו את הגרנד טור השני בחשיבתו בעולם (אחרי הטור דה פראנס).

"אני מסיים עונה סופר עמוסה" ניב מספר וממשיך: "עברתי הרבה מאוד מירוצים. נכון להיום, היו לי 79 ימים של מירוצים ואגיע לאזור ה-90, אני בהחלט זקוק למנוחה. אם אעשה מיני סיכום, ברמה האישית זאת הייתה עונה מאוד מוצלחת, בטח עם 'סגירת החשבון' עם הג'ירו. בנוסף, הייתי פעמיים מדורג בטופ 10 של ה-UCI (דירוג הרוכבים של איגוד האופניים הבינלאומי). זה משהו שאף רוכב ישראלי עדיין לא עשה. אני גאה בשני ההישגים שלי השנה ויודע שהם חשובים לקראת ההמשך".

את הראיון עם אתר 'ספורט1' הוא מקיים מג'ירונה, ספרד. ניב שוכן שם בדירה יחד עם יתר חברי קבוצת הרכיבה "ישראל סייקלינג אקדמי" שקמה בשנת 2014 וצוברת הכרה בזירה העולמית. הקבוצה יוצאת מספרד לתחרויות ברחבי העולם וחוזרת אליה בסיומן, כאשר המטרה השנה היתה לאסוף נקודות על מנת להתברג באחד משני המקומות הראשונים בדרג השני של קבוצות הרכיבה (קונטיננטל פרו), ובכך לקבל כרטיס אוטומטי לגרנד טורים של השנה הבאה, כולל הטור דה פראנס.

לדבריו של ניב, זאת לא הייתה משימה קלה וכעת הקבוצה ממוקמת במקום הרביעי. למרות הניצחונות, הם לא יעמדו במטרה כרגע. "הנהלת הקבוצה עובדת שעות נוספות וכבר החתימו רוכבים גדולים ובכירים כאשר השם הבכיר הוא דן מרטין האירי. הקבוצה הזו עוד לא הספיקה לגדול ולצמוח. אני מאמין שבשנה הבאה הקבוצה תגיע לאן שהיא רוצה להגיע. קיימת התקדמות גם אצל הישראלים האחרים ובנוסף יש קבוצת הפיתוח המורכבת רק מישראלים צעירים. אני מקווה שנראה אותם עולים שלב ובכך הם יגיעו לקבוצה המקצוענית. הרוכבים האלה הם הלב של הקבוצה".

גיא ניב. מסיים עונה עמוסה ומוצלחת (נועה ארנון)

על בעלי הקבוצה ולוח הזמנים: "כולנו מרגיש סיפוק כשבעלי הקבוצה סילבן אדאמס ורון בר און גאים בנו. הם משקיעים בקבוצה הרבה כסף והמטרה מבחינתם היא לקחת כפרויקט את הרוכב הישראלי. ההצלחה שלנו חשובה להם. אנחנו רוצים להחזיר להם וניתן הכל כדי לעשות זאת. השבוע ניקח חלק במספר מירוצים באיטליה ומשם אמשיך ישירות לארץ. כאמור, אנחנו נמצאים בחודש האחרון של העונה. אצלנו פותחים בחודש פברואר וממשיכים עד אוקטובר. בשאר החודשים יש פגרה".

סיימת את הג'ירו דה איטליה השנה, זו הגשמת חלום עבורך?
"לא הגעתי עדיין לפסגת שאיפותיי. זה היה חלום ילדות שלי לעשות גרנד טור (בענף הרכיבה שיש שלושה כאלה: טור דה פראנס, ג'ירו דה איטליה ו-הוואלטה אספניה). אבל כעת, זאת רק אבן דרך. אני בתחילת הקריירה שלי, ואפילו לא לקרוב להגשמת כל החלומות שלי. גרנד טור זה חשוב, אבל אצטרך לחזור לשם בעתיד עוד מספר פעמים ולהיות הרבה יותר תחרותי".

ציפית לקבל כל כך הרבה תגובות?
"זה היה מאוד נחמד לקבל פידבקים חיוביים כאלה. היום הכל נגיש, שולחים לי הודעות בכל הרשתות החברתיות. אני מקבל הודעות מאנשים שאוהבים לרכב, בוגרים וילדים ששמחים לראות שיש רוכבים ישראלים מקצוענים. גם המשפחה שלי מקבלת אינסוף תגובות מאנשים שבחיים לא הנחנו שהם צופים באופניים בכלל".

למרות זאת, הוא מביע ביקורת על היחס שמקבל הענף: "מצד שני, קצת חבל לי שיש יחס לקבוצה רק חודש בשנה, כשמגיעים לג'ירו ולא באופן יותר רציף. הקבוצה שלנו מאוד פעילה ואנחנו עושים דברים יפים. בסוף מקבלים את תשומת הלב רק כשמגיעים לבמה הגדולה דוגמת הג'ירו, בשאיפה שבשנה הבאה נהיה בטור דה פראנס ואז החשיפה גדולה יותר".

למה לדעתך אין התעניינות מעבר לתחרויות הגדולות?
"הענף נמצא עכשיו בשלבי התפתחות,  אנחנו עדיין לא במקום שאנחנו רוצים להיות בו. הקהל הישראלי עוד לא מספיק מחובר לאופניים ברמה התחרותית. מדובר בספורט הכי גדול ברמה העממית שיש, אבל כשזה מגיע לרמה תחרותית ייקחו עוד כמה שנים עד שניצור תרבות אמיתית. באיטליה ובספרד לדוגמא זה הענף השני בחשיבותו, אחרי הכדורגל. אני מאמין שאנחנו בדרך לשם. הקבוצה שלנו היא הגורם הכי גדול להתפתחות, להתקדמות ובטח שלקירוב הקהל הישראלי לספורט הזה. ברגע שנביא יותר הישגים יהיה יותר עניין סביב הענף".

"לא הגעתי עדיין לפסגת שאיפותיי" (סייקלינג אקדמי)

ביום רביעי ועד שבת הבאים (25-28/9) ניב ייקח חלק יחד עם רוכבים מכל העולם, במירוץ "מגדל אפיק" בגליל המערבי שיתקיים בפעם השביעית. "זה מירוץ חשוב וגדול ברמה הבינלאומית. מדובר במירוץ שטח, שהוא שונה לגמרי ברמת התנהלות. זאת הזדמנות טובה לראות רוכבים מהטופ העולמי בארץ. אני שמח שיש אירוע גדול כזה סביב אופניים ומאושר להיות חלק מהחגיגה הזו בצפון". המירוץ הוא מפעל הנצחה לזכרו של גיורא צחור ז"ל, מפקד ובכיר במוסד, שנהרג בתאונת דרכים בעת שרכב על אופניו. בנו גל צחור, יזם את התחרות ומנהל אותה עד היום.

בנוסף, ניב התייחס לתנאי הרכיבה בארץ: "רכיבה על כבישי ישראל כאימון היא לא תמיד חוויה נעימה. באזור הצפון אני בוחר את הכבישים השקטים יותר וסבא שלי מגיע עם רכב ליווי ליתר ביטחון. הוא פנסיונר ומאוד שמח להצטרף אלי לאימונים ארוכים. תרבות הנהיגה בארץ היא לא במצב טוב, עם או בלי האופניים. אם הנהג הישראלי יבין שרוכב האופניים הוא גם חלק מהכביש, זאת תהיה התחלה".

מאיפה הגיע החיבור שלך לעולם האופניים?
"הייתי רוכב עם אבא שלי בסופי שבוע ביער שמתחת לבית בעצמון, יישוב במועצה אזורית משגב בצפון. בכיתה ד' נרשמתי לחוג אופניים במתנ"ס ונשאבתי לתוך זה. האהבה לענף התפתחה אצלי עם השנים. היה לי חלום להיות שחקן כדורגל. את יודעת איך זה, אתה גדל בארץ בה לאהוב ספורט זה לאהוב כדורגל. שיחקתי בשביל כיף,אף פעם לא רציתי לקחת את זה הלאה. היה לי מורה בבית ספר ששימש כמאמן כדורגל והוא אמר לי לעזוב את האופניים ולהצטרף אליו. רק כשגיליתי את האופניים, באמת התאהבתי בענף אחר. אבא שלי לקח אותי לראות את הטור דה פראנס ומגיל 13 זה הפך להיות החלום הגדול".