מכבי ת"א סיימה את העונה שעברה כאלופה הדומיננטית ביותר (כנראה) בתולדות ליגת העל ובניגוד לשש שנות ג'ורדי קרויף, שכל עונה החליף מאמן, היא גם הצליחה לשמור את הנכס הגדול ביותר שלה, ולדימיר איביץ' בקריית שלום. לכן, כולנו ציפינו (ובצדק) שהצהובים ירכבו על המומנטום האדיר שלהם מהמסגרת המקומית וידהרו כל הדרך להצלחה אירופית מסחררת.
אך ציפיות לחוד ומציאות לחוד. כבר בשלב ההכנות ראינו שהמכונה הצהובה חורקת, והשיא הגיע במשחקים במסגרת האירופית בהן מכבי הפסידה פעמיים לסודובה, יריבה ליטאית שחלשה ממנה משמעותית. גם את הליגה הצהובים פתחו עם יכולת בינונית ומטה, כשרק הגרלת המשחקים הנוחה למדי נגד שתי העולות החדשות בשלושת המחזורים הראשונים אפשרו לה לפתוח את העונה בצורה חיובית מבחינת קצת צבירת הנקודות. נגד בני יהודה ואבוקסיס זה פחות עבד.
מכבי ת"א לא בנתה טוב את הסגל. היא אמנם התכוננה לעזיבתו של פרדראג ראיקוביץ' מבעוד מועד, אבל המחליף שהגיע מיוון, אנדראס יאניוטיס, לא שיחק יותר מחצי שנה ואת המחיר מכבי שילמה במשחקים באירופה. כרגע מי שעומד בין הקורות הוא דניאל טננבאום, שלא מתקרב ברמתו לשוער שעזב.
שחקני מכבי ת"א מאוכזבים. קמפיין כושל באירופה (דני מרון)
העוגן השני שעזב, ואולי המשמעותי ביותר הוא אלי דסה, שהיה מאוד משמעותי לסגנון המשחק של איביץ'. המחליף שהובא, אנדרה ג'ראלדש, הוא אולי מגן טוב מבחינה הגנתית, אך לפחות כרגע נראה שהוא נופל מדסה משמעותית מבחינה התקפית וזה פוגע מאוד בסגנון שעבד בשנה שעברה: דומיננטיות עם הכדור ושבירת הגנות צפופות. גם הכישלון של מכבי להנחית חלוץ מוביל השאיר את איביץ' עם התקפה דלילה ולא מגוונת מספיק.
וכאן מגיעה התעלומה הגדולה ביותר בעיניי – ולדימיר איביץ'. המאמן הסרבי הנהדר עשה עבודה מופלאה בעונה שעברה. הוא העמיד קבוצה חזקה ועוצמתית, שלט ביד רמה בסגל, עשה התאמות טקטיות אדירות לפני המשחקים, אחרי המשחקים ותוך כדי. היה נראה שהשחקנים מאמינים לו והולכים אחריו בעיניים עצומות.
השנה הדברים נראים אחרת. נראה שמשבר הפציעות הגדול, שגרם להחלפת הצוות הרפואי ולפרשת 'דוקטור איביץ', פגע בדינמיקה שלו מול השחקנים. ההיעדרויות הלא נגמרות העלו הרבה סימני שאלה ושחקנים מאוד משמעותיים כמו ניקוליץ' וגולסה, פצועים יותר מחצי שנה ולא מצליחים לחזור.
ולדימיר איביץ'. קבוצתו לא מצליחה לשחזר את היכולת מהשנה שעברה (אודי צטיאט)
הקפטן שרן ייני, כבר חודשיים יושב בחוץ בגלל מתיחת שריר ועומר אצילי, שחזר ונפצע שוב צמצם את הסגל ופגע משמעותית באפשרויות של המאמן לשנות ולגוון. מבחינה טקטית, איביץ' מתעקש להכניס את שחקני הכנף למרכז ולרווח את המגרש בעזרת המגנים, מה שלא תואם את התכונות שלהם. המגנים של מכבי טובים הגנתית, אבל לא מצטיינים ביצירת מצבים.
העזיבה של דסה, שהיה אחד הכלים המשמעותיים בהתקפה והמטרה העיקרית לכדורים שוברי הקווים של מיכה, מסרסת את ההתקפה ומקשה על ריווח המגרש. אולי בגלל היעדר חלוץ דומיננטי, איביץ' מתעקש לשלוח את שחקני הכנף למרכז בתחילת הנעת הכדור, מה שמקטין להם את השטחים ומקל על היריבות לצופף את המרכז ולהקשות על הצהובים להגיע למצבים.
בליגה, בניגוד לאירופה, משחק ההגנה של מכבי מספיק טוב, כשז'איר וטיבי נראים מתואמים, סאבוריט וג'ראלדש עושים עבודה הגנתית טובה וגלזר שולט בקישור האחורי ולא מפסיק לחלץ כדורים, למכבי יש מספיק שקט לפחות בגזרה הזו ולכן היא הצליחה להגיע למשחק הגדול הראשון של העונה עם שבע נקודות וללא ספיגה.
אלי דסה במשחקו האחרון במכבי ת"א. חסרונו מורגש. (דני מרון)
משחק מול חיפה יהווה מבחן גדול לשני המאמנים. איביץ' שלמרות פתיחת העונה הצולעת והכישלון האירופי המהדהד, הוא לא איבד את הקסם בליגה. לעומת זאת, אם היכולת החלשה תימשך ומכבי תפסיד לנמסיס החיפאית אחרי שנים של דומיננטיות צהובה, זאת תהיה מכה גדולה בכנף של הצהובים, ובוודאי לאיביץ', שהתרגל להצלחות.
גם בצד השני, מרקו בלבול יעמוד לראשונה מאז הגיע לחיפה למשחק של דלתות מסתובבות, בידיעה שאם ממנו הוא יחזור עם שלוש נקודות, מכבי חיפה תודיע לליגה באופן רשמי שהשנים הרעות מאחוריה והיא כאן כדי להחזיר את הצלחת לכרמל. נוסיף את כל הפיקנטריה לאווירה המחשמלת שצפויה בבלומפילד המחודש ונקבל משחק עונה אמיתי עם כל המרכיבים שמייצרים סיפור גדול. נותרה לי רק בקשה אחת – שערים, וכמה שיותר.
מה דעתך על הכתבה?