אבל רגע לפני שנבקש סליחה מכל מי שזז כדי לקבל חתימה טובה, צריך לעמוד במשימה ולנסות לבחור את האירועים הבולטים בכדורגל הישראלי, לטוב ולרע, בשנת תשע"ט. הנה הם לפניכם.
הישג השנה
31 הפרש למכבי ת"א
בני סכנין ירדה השנה לליגה הלאומית לראשונה אחרי 12 שנה, כשהיא צוברת 27 נקודות בליגת העל. קרב ההישרדות שלה היה קשה יותר מהקרב של מכבי ת"א לזכייה בתואר אליפות ראשון אחרי שלוש שנות באר שבע, כיוון שהיא זכתה בפער של 31 נקודות.
אפשר לומר הרבה דברים על רמת הליגה, על רמת המתחרות, היעדר תחרות מצד הגדולות, אבל אי אפשר לקחת ממכבי ת"א ומהמאמן שלה, ולדימיר איביץ', זכייה מרשימה באליפות בפער ניכר, ממש ניכר, מהיריבות. זה שיא שספק אם יישבר אי פעם.
פריצת השנה
יובל אשכנזי
היה מתבקש לומר שון ויסמן, אלא שמדובר בתופעת פריצה מהחודשיים האחרונים. את הפריצה האינסופית של השנה עשה, עושה ועוד יעשה – עד שיפסיק לפרוץ ויתחיל ליהנות מהשלל – יובל אשכנזי, הקשר האנרגטי שלא מפסיק לרוץ גם בשעות שכולנו ישנים, מאז ימי הפועל אזור וכפר שלם עד, שהעביר את מכבי חיפה סיבוב בליגת האירופית, או סחף אותה (טוב, לא לבד) לפחות ליומיים, למקום הראשון בטבלת ליגת העל.
אשכנזי מוליך טור פורצים שכולם עברו תחת ידיו האמונות של יוסי אבוקסיס (עוד נגיע אליו) – מירדן שועה ועד דולב חזיזה. אשכנזי הוכיח שעבודה קשה, אמונה, נחישות ובעיקר בטחון עצמי, יכולים להפוך אותו לכוכב – לא סתם שחקן – לגיטימי בכדורגל הישראלי.
תגובת השחקן לבחירה: "תודה רבה לכל הבוחרים. אין מרגש יותר מלקבל בחירה שכזו מהקהל. נמשיך לעבוד קשה בתקווה ושאיפה להצלחות בעתיד. בהזדמנות זו שנה טובה לכל עם ישראל. רק בריאות ואושר לכולם".
אכזבת השנה
הפועל ת"א
זו בעצם אכזבת העשור. מישהו זוכר איפה הייתה הפועל ת"א ערב ראש השנה תש"ע? בפתח העונה הגדולה בתולדותיה: דאבל והעפלה לשלב 32 האחרונות בליגה האירופית, אחרי זכייה במקום הראשון בשלב הבתים, לפני המבורג וסלטיק. היום הפועל ת"א לא מסוגלת לנצח את הסקציה מנס ציונה, מתקשה להביא כוכב מוכח עכשווי בכדורגל הישראלי וצוברת מאז תחילת העשור משהו כמו חמישה בעלים שונים.
השנה האחרונה מגלמת בתוכה סיום בפלייאוף תחתון ופתיחת עונת בלהות חדשה. התבוסה בטרנר היא בעיקר מראה למה שהיו שתי הקבוצות האדומות לפני עשור ומה שהן הפכו היום.
מאמן השנה
יוסי אבוקסיס
חייבים להודות: ניסו אביטן והצמד סלובודאן דראפיץ' ושי ברדה לא הצליחו לסיים את השנה העברית כפי שהתחילו אותה, איביץ' והרצוג הם נוכרים – ושניהם גם פישלו השנה – ומי שלא פישל, ובעצם ציווה לכדורגל הישראלי פילוסופיית בניית קבוצה לשמה הוא האחד והיחיד.
אבוקסיס לא רק שניצח פעמיים השנה את מכבי ת"א – בפעם היחידה בעונה שעברה בליגה ובחצי גמר הגביע – אלא גם הביא את הגביע, והדיח מגביע אירופה קבוצה עדיפה בהרבה, תוך כדי שבאמצע כל הסאגה הזו, הוא איבד כמעט את כל הקבוצה. על אבוקסיס אומרים בחצי הערצה-חצי לעג, שהוא יכול לבחור רנדומלית 11 עוברי אורח ולהפוך אותם למאוויס צ'יבוטה, כולל קפיצת העקרב. אבל אם נהיה רציניים, המומחיות שלו היא ליצור משחקנים רעבים, שמחפשים במה, תלכיד שישחק את הכדורגל שלו. וזו מעלה ששמורה רק לגדולים ביותר.
המאמן הגיב לזכייה: "וואו, קודם כל תודה רבה לכל מי שבחר בי, לכל הגולשים, הקוראים והצופים של ספורט1. זה מאוד מאוד מחמיא, ונותן הרגשה טובה, במיוחד עם פתיחת השנה החדשה. אני מאחל לעצמי ולקבוצה, שנשחק יותר טוב מאתמול ושתהיה שנה טובה ומוצלחת. אני מאחל הצלחה לפחות כמו בשנה שעברה, שהיתה מדהימה לי ולבני יהודה. יהיה קשה מאוד לשחזר את זה, אבל אנחנו תמיד מצפים ורוצים. אז שוב תודה רבה ושתהיה שנה טובה לכולם וחג שמח".
רגע השנה
נאום ה"אני מצטער" של הרצוג
אנדי הרצוג נפל ברגע האחרון מכל הקטגוריות האחרות, בגלל שבסופו של דבר הוא הביא אולי שינוי, אבל לא בשורה. גם איתו, נבחרת ישראל מדשדשת בטבלה במקומות שהיו בהם גם קודמיו. השינוי המהותי הוא בפרסונה: לא עוד מאמן מתרץ, דיפלומטי, אופטימי, או מה שמאחד את כל שלוש התכונות הקודמות – גונב דעת. אתה מקבל את הרצוג בדיוק כמו שהוא: אמוציונלי.
הרגע שבו התפרץ מול המיקרופון של "כאן 11" שאותו אחז נדב יעקבי, לאחר ההפסד בדקת הסיום לסלובניה, היה רגע מכונן. הוא אמר את הכל, כמי שנכווה מכך בזה הרגע, כמי שהבין – מאוחר מדי – לאיזה בור נפל. הוא אמר פעמיים "אני מצטער", כי אחרי הכל הוא נולד באוסטריה, אבל אחר כך אמר בדיוק את מה שכולנו אומרים תוך כדי סינון קללות: "זה כבר לא מצחיק".
מה דעתך על הכתבה?