יום הכיפורים הוא הזדמנות ליישב סכסוכים, לבקש סליחה ומחילה בין אדם ל"חברו", ואולי לקבל המלצות אצל היושב במרומים, רק שלא בטוח שיום הכיפורים היה פותר את הדם הרע שזרם בין הזוגות שתכף נספר עליהם, שחלקם לא התפייסו מעולם, וחלקם כבר לא יוכלו להתפייס.
דוד שווייצר ויצחק שניאור
גם לקרובי משפחתם קשה להיזכר מה היה הטריגר, הרקע, או הסיבה המהותית ששני הענקים האלה לא שוחחו זה עם זה קרוב ל-30 שנה, עד מותו של שווייצר ב-1997, אבל זו הייתה עובדה: על אף שהתגוררו בית ליד בית, ברחוב אפטר, בשיכון ל' בצפון תל אביב, הם עברו זה ליד זה כאילו לא היו קיימים, על אף שהנשים, חוה שניאור מחד ומירה שווייצר מאידך, היו חברות טובות.
שניהם נולדו ב-1925, ושימשו כמגנים-בלמים בשתי הקבוצות התל אביביות הגדולות, שניאור במכבי, דוביד בהפועל. שניהם גם הפכו להיות מאמני שחקן בקבוצות אחרות: שוייצר בהפועל חיפה ושניאור במכבי יפו. אחר כך הם היו המטאורים של עולם האימון, יחד עם שאר בני דורם, ילידי שנות ה-20. דוביד היה הראשון שזכה באליפות ב-1964 עם הפועל ר"ג, שניאור עשה זאת עונה אחר כך עם הכח, דוביד שב וזכה באליפות ב-1966 עם הפועל ת"א.
נדמה כי יריבות ספורטיבית הפכה למאבק אישי. דוביד היה הראשון שחצה את הכביש כשמונה בקיץ 1969 למאמן מכבי ת"א, ושניאור אחריו, כשמונה למאמן הפועל ת"א שנה אחר כך; שניאור לא הסתדר עם בעייתיים – רוני קלדרון בתפקיד ירדן שועה – דוביד אימץ אותו לליבו; דוביד הגיע לנבחרת ראשון, שניאור חיכה 15 שנה. היריבויות של שווייצר עם המאמן הלאומי, עמנואל שפר ועם עוזרו אמציה לבקוביץ', התגמדו מול היריבות עם שניאור, יריבות שרק התעצמה כשדוביד זכה באליפות עם הפועל ת"א ב-1986, פוטר לראשונה בקריירה שלו משם ב-1987 ושניאור זכה שם אחריו באליפות ב-1988 בטרם הלך לנבחרת.
לא מוכרות התכתשויות פומביות, לא חילופי האשמות בתקשורת, פשוט התעלמות מוחלטת, כמעט צועקת, זה מקיומו של זה.
שלמה שרף ואברהם גרנט
שניאור-שווייצר עוד היה עימות שקט בין שני ענקים, העימות בין שלמה שרף לבין אברהם גרנט הצעיר ממנו ב-12 שנה, היה גדול בהרבה, ולווה בהרבה עימותי משנה, בין אנשים שהיו מקורבים לצד כזה או אחר לבין אחד מהשניים או מי ממקורביהם.
חשד כי גרנט מורה לשחקני מכבי ת"א להתחמק מאימונים בנבחרת. שרף (שלמה שפירא)
בתחילת הדרך עוד נועדו השניים. כותב שורות אלה הסיע את גרנט מבית הוריו ברחוב טרומפלדור בפתח תקווה למלון דן קיסריה, בו שהתה מכבי חיפה, כדי להפגיש בין שניהם ערב משחק העונה בין חיפה להפועל פ"ת של גרנט ב-1991. כאשר מונה שרף לאחר שנה למאמן הנבחרת, וגרנט למאמן מכבי ת"א, הידרדרו היחסים. שרף חשד כי גרנט מורה לשחקני מכבי ת"א להתחמק מאימונים בנבחרת – בתואנות של פציעה – כדי לא להעמיס על עצמם, ומסביבתו של גרנט נטען כי שרף מעדיף שחקנים ממכבי חיפה, על אף שמכבי ת"א הייתה הדומיננטית בכדורגל הישראלי. עימות המשנה היה בין שרף לפרשן שגיא כהן, מאנשי שלומו של גרנט, או בין שרף לאבי נמני, גם הוא מבני טיפוחיו של גרנט. אחרי שסיים דרכו בנבחרת, החל שרף לפרשן ואחד ממשפטיו הראשונים כפרשן היה: "לא יכול להיות שיבוא אברם וכל שנה יגיד שהוא בונה, מה הוא סולל בונה?"
השיא הגיע במוקדמות מונדיאל 2006. גרנט סיים את המוקדמות ללא הפסד ובהפרש שערים אחרי שווייץ שהמשיכה הלאה. שרף לא פרגן, וטען כי "גרנט הוא מלך האיים", רמז לכך שגרנט ניצח בבית הזה רק את קפריסין ואיי פארו ואף הוסיף: "גרנט הוא שחקן שש-בש וגונב דעת" או "גרנט לא מאמן ואף פעם לא היה מאמן. לא אתפלא אם הוא יחליף את פוטין כנשיא רוסיה". עד היום אין סיכוי שתראו מחווה בין השניים (חוץ ממאולצת, כמו בסביליה ב-2006, שם לחצו שניהם יד), בוודאי שלא ישיבה משותפת. גרנט מזלזל בשרף, ופשוט לא סופר אותו. שרף לא סולח לו על כך. צופית גרנט, גרושתו של אברם, אמרה לפני מספר שנים: "שרף דגנרט, בחיים הוא לא יגיע למה שאברם הגיע".
אלי אוחנה – אייל ברקוביץ'
מדובר באחד הקרבות המותחים בתולדות הסכסוכים, משהו כמו משחק עונה. אחרי הכל, אלה שניים שאפילו מתכתשים בתודעת ההמונים על תואר "הכדורגלן הישראלי הטוב בהיסטוריה". והאמת? נדמה כי זה בסיס המשטמה שהיוותה קרקע פוריה להטחת עלבונות זה בזה בסוף שנות ה-90.
לפני כן, זכה אוחנה למעמד מיתי בנבחרת, מעמד לו שאף ברקוביץ', שכיכב בנבחרת במהלך שנות ה-90 ושיחק בפרמיירליג, בעוד אוחנה הלך וחזר ממנה, עם הילה סביב ראשו.
זה הרתיח את ברקו. ב-1999 פרסם ספר אוטוביוגרפי בשם 'הקוסם' ובו כינה את אוחנה "עבד כי ימלוך", ואף הוסיף: "אומרים שהוא רוצה להיות שר החינוך, מבחינתי זה יהיה סיוט גדול. לא ארצה לשלוח את הילדים שלי למערכת חינוך שבראשה עומד אדם כמו אלי אוחנה".
אלי אוחנה. משהו כמו משחק עונה (דני מרון)
אוחנה חיכה בסבלנות אופיינית לתורו, וכאשר אמר ברקו ערב משחק 'האולד פירם' לעיתונות הסקוטית כי לא בושה להפסיד לריינג'רס, דבר שעורר את חמת אוהדי סלטיק, בה שיחק, רצה העיתונות הסקוטית לחפש מתחת לאדמה סיפורי ברקוביץ', ואחד העיתונאים הגיע לאלי אוחנה שאמר: "את אייל ברקוביץ' מעניינים בעיקר שלושה אנשים: אייל, ברקוביץ' ואייל ברקוביץ'".
אוחנה המשיך להצליף בברקוביץ' על כך שהוא חצה את כל הקווים האדומים מבחינתו. כשכינס אייל ברקוביץ' מסיבת עיתונאים בה הביע רצון לאמן את נבחרת ישראל, הוא בחר להטיח באוחנה:" אני אהיה מאמן נבחרת, על אפך וחמתך אדון אוחנה". אוחנה הגיב: "אני לא רופא ולא פסיכיאטר, אבל כנראה שיש לו איזו פרנויה" וליהונתן כהן בערוץ הספורט אמר: "ביום שאייל ברקוביץ' ימונה כמאמן באחת הנבחרות, גם נבחרת נערים, זה יהיה היום הכי שחור לכדורגל מבחינה חינוכית וערכית".
בסופו של דבר ההדורים יושרו – זה לא שהם מבלים יחד או משוחחים בשעות הפנאי – באולפן התכנית 'יציע העיתונות' בערוץ הספורט, שם ישבו שניהם באותו פאנל.
אלי טביב – מוני הראל
כשמוני הראל החזיק בהפועל ת"א הוא נזקק לשותפות כלכלית כדי לשמור על הפועל גבוה בצמרת, בוודאי אחרי הסטנדרט שהעמידה קבוצת הניהול בראשות סמי סגול, שקדמה לו. חברים שידכו לו את אלי טביב, שחיפש דרך מילוט מהפועל כפ"ס, בה החזיק, ואשר ירדה ב-2008 ליגה לאומית. טביב נכנס כשותף סמוי, הביא עימו מכפר סבא נדוניה של ארבעה כדורגלנים, והתחיל לנגוס בסמכויותיו של הראל, אותו ראה כבעלים שנותן קרדיט גדול מדי לרגש, (ולקהל של הפועל) ופחות לכסף. נדמה כי הטריגר היה סביב משחק האליפות בטדי במאי 2010. הראל נשאר בבית, טביב חגג על הדשא כאילו הוא הבעלים היחיד בקבוצה.
כשעלתה הקבוצה לליגת האלופות בקיץ 2010, דרש טביב להעביר את המשחקים לאצטדיון ר"ג כדי לעשות הכנסה, והראל סגר על בלומפילד, שם אכן גם נערכו המשחקים. במשחק החוץ הראשון, בליסבון נגד בנפיקה, התעמתו השניים בצעקות, על סף עימות פיזי, סביב רצונו של הראל למנות את אחיו למנכ"ל הקבוצה במקומו של גבי קצרה, מקורבו של טביב. השניים עברו למצב של נתק, כשהם מנהלים את הקבוצה בנפרד, וסוכם בין שניהם על תהליך buy me, buy you שנקרא בקיצור "במבי", שבו אם צד אחד מציע סכום כסף לקניית חלקו של האחר, הצד האחר יכול להשוות ולקבל בעצם את חלקו של המציע הראשון. אחרי סדרת עימותים אינסופיים – הראל עשה זאת מאחרי הקלעים, טביב עשה זאת פומבית – ולאחר שטביב האשים את הראל בהסתת הקהל נגדו, הפתיע טביב כשהשווה את הצעתו של הראל, ורכש את חלקו בשישה מיליון שקלים.
השניים לא משוחחים עד היום, ואין סיכוי שישוחחו אי פעם. אוהדי הפועל תפסו צד והפגינו נגד טביב, עד שזה עזב את המועדון לאחר שנתיים.
נתק מוחלט. אלי טביב (דני מרון)
ניר קלינגר – טל בנין
לא ברור מתי החל הסכסוך בין השניים, שנחשב לאחד הסכסוכים נוטפי הרעל ההדדי הגדולים ביותר. יש הטוענים כי בנין הביא להסטתו של ניר קלינגר מתפקיד הקשר האחורי בנבחרת לתפקיד הבלם – תפקיד אותו כמעט ולא מילא בקבוצתו מכבי ת"א – כדי לפנות לעצמו מקום. העימות התחדד כאשר קלינגר פרש מהנבחרת בעקבות "פרשיית הסרט" ערב משחק הנבחרת מול קפריסין ב-1997, ובנין קיבל במקומו את סרט הקפטן. נדמה היה כי העימות המתוקשר קלינגר-נמני, כשקלינגר אימן את מכבי ת"א והדיח את נמני מההרכב, ואחר כך מהמועדון, גדול יותר, אבל בפועל קלינגר החזיר את נמני לסגל, את בנין מעולם לא. שנה וחצי לאחר ששחרר את השניים בטענה למחנאות, התראיין בנין וטען כי ל"קלינגר יש יצר שתלטנות". קלינגר לא נשאר חייב וענה בראיון משלו: "טל בנין צריך ללמוד להתנהג לאשתו ורק אחר כך לדבר על אנשים אחרים".
כשעבר גם בנין לגזרת האימון, אימן את הפועל חיפה, ואיבד את משרתו לטובת קלינגר, טען באזני מקורבים כי קלינגר חתר תחתיו. כשהוזמן קלינגר, כמאמן הפועל חיפה, לתכנית 'יציע העיתונות', בה ישב בנין, התיישבו השניים כשרק אבי נמני – צחוק הגורל – מפריד ביניהם, ודנו על תפקידו של קלינגר כמנג'ר בהפועל חיפה. בנין היקשה בשידור על קלינגר, וזה עצר אותו: "כשאתה יושב בכסא הזה, אסור לך ללכת למקומות אישיים. הכסא הזה גדול עליך, עוד מעט אתה תיפול מהכורסא הזו". אחר כך, כשדיבר קלינגר על היותו שחקן, שאל אותו בנין: "איפה שיחקת". קלינגר ענה: "בחיפה ובמכבי", ובנין החזיר: "אבל לא כמוני, לא באיטליה", וקלינגר המשיך: "בוא נשתחווה לך כולנו. אל תעוף על עצמך".
שני הצדדים טענו וטוענים היום כי הם לא מסוכסכים, אבל חברים מעידים ששוררת שם איבה גדולה.
סכסוכים גדולים שהתמודדו בצמרת ולא נכנסו לרשימה: קלינגר ויואב כץ סביב מעברו של קלינגר לבית"ר ירושלים בתחילת העונה שעברה; משה סיני וג'ימי טורק בהפועל ת"א; גיל לנדאו ויוסי אבוקסיס סביב הדחתו של לנדאו מתפקידו כמאמן הפועל ת"א ב-2004; זאב זלצר והלוזונים, תחילה במכבי פ"ת ואחר כך בנבחרת הנוער; ערן זהבי והקהל של הפועל ת"א שהגיע לשיא בכניסה של 'פואד' לדשא ופיצוץ הדרבי.
מה דעתך על הכתבה?