ההיבט המרשים ביותר בזכייתה האחרונה של מנצ'סטר סיטי באליפות נעוץ בכך שעשתה זאת כמעט ללא השחקן הטוב ביותר שלה. קווין דה בריינה הוגבל בעונה שעברה ל-19 משחקי פרמיירליג בלבד, מתוכם רק 11 בהרכב הפותח. פציעות מגוונות, ובעיקר הפגיעה בברכו ממנה סבל מאז אוגוסט 2018, הגבילה מאוד את המאסטרו הבלגי, וגם כאשר היה על הדשא הוא לא בדיוק הצליח להפיק את המיטב. התכולים שרדו ללא עזרתו את המירוץ הדרמטי מול ליברפול אשר חייב אותם לנצח בכל המשחקים בישורת האחרונה, וזה לא דבר של מה בכך בהתחשב בתלות שפיתחה החבורה של פפ גווארדיולה בכישוריו הייחודיים של דה בריינה.
כי הרי בעונת 2017/18 הוא היה הרוח החיה מאחורי כל מהלך. לא פחות מארבעה שחקני סיטי דורגו אז בצמרת טבלת המבשלים בעוד הקבוצה דהרה ל-100 נקודות, אבל דה בריינה היה מעל כולם. הוא הקדים את לירוי סאנה, דויד סילבה וראחים סטרלינג עם 16 אסיסטים, ובפועל המספר הזה צריך להיות גבוה בהרבה. ראשית, מבשלים לא תלויים רק בעצמם – כי אם מסירות הזהב שלהם לא מתורגמות לשערים, הפעולה לא נרשמת בסטטיסטיקה. שנית, דה בריינה מבשל מעשית את הכיבושים עליהם לא מגיע לו קרדיט "יבש" בספירה המקובלת, מפני שמסירות המפתח שלו בדרך כלל אינן האחרונות. ברוב המקרים, הוא מבשל למבשל. הוא מעמיד שחקן בעמדה נוחה כדי לשלוח את הכדור האחרון לחלוץ שישים את הכדור ברשת. הוא המהנדס והמוח שמניע את המערכת כולה. מעורבותו חיונית לחלוטין למערך. הוא משתלט על מרכז המגרש במו רגליו.
לכן, סיטי אולי מסוגלת להסתדר ולהשיג ניצחונות בלעדיו, אבל אין לו תחליף אמיתי. לדויד סילבה ראיית משחק מרהיבה וטכניקה עילאית, ברנרדו סילבה הוא אמן, סטרלינג רק הולך ומשתבח בדרכו למעמד כוכב על של ממש, סאנה הוא קיצוני ברמה הגבוהה ביותר וגם ריאד מחרז תורם את שלו כאשר מקבל את ההזדמנויות, אבל איש מהם לא מתקרב לשלמות של דה בריינה. ההנאה האסתטית ממשחקים בניצוחו של הבלגי היא חוויה יוצאת דופן. אפשר להקביל אותה למשחקים של ברצלונה עם אנדרס אינייסטה. גם בלעדיו יש לבארסה כלים לנצח, אבל היא אף פעם לא תהיה מרהיבה כמו בעידן אנדרס הקדוש.
דה בריינה. חזר קטלני מתמיד (OLI SCARFF/AFP/Getty Images)
אז עכשיו דה בריינה חזר. ולא סתם חזר – הוא אפילו יותר קטלני ואיכותי בהשוואה לגרסה הקודמת. הוא רעב מתמיד, וגם רענן מתמיד בזכות המנוחה הנדרשת בקיץ. זו לא עונה אחרי המונדיאל, מחנה האימונים היה מסודר ופורה, והבלגי בריא ונוצץ. ב-10 משחקי ליגה הוא כבר הספיק להשיג תשעה בישולים, בעוד שלמתחרים הטובים ביותר יש רק ארבעה. גם הפעם הסטטיסטיקה לא מספרת את התמונה המלאה, כי דה בריינה יצר 29 מצבי הבקעה. ב-0:8 על ווטפורד, למשל, הוא לא רק כבש את השער היפה ביותר ובישל פעמיים, אלא גם סידר שתי הזדמנויות נהדרות נוספות סרחיו אגוארו. זו לא אשמתו שהארגטיני פגע בקורות בשני המקרים. הפליימייקר בלתי ניתן לעצירה, וגווארדיולה משבח אותו ללא הרף. המאמן הקטלאני הגדיר את הבלגי כבר מזמן כ"אחד השחקנים הכי טובים שאימן". כעת השאלה המתבקשת היא אם אחרי הפציעה מסוגל דה בריינה מסוגל ללכת רחוק אפילו יותר. האם, בגיל 28, הוא מגיע לשיא ויכול להיות השחקן הטוב ביותר בעולם?
כאן המקום להזכיר כי שיא הבישולים בפרמיירליג עומד על 20. הוא נקבע על ידי תיירי הנרי ב-2002/03, ובקצב הנוכחי דה בריינה מסוגל לשבור אותו כבר באמצע העונה. עם קצת מזל, זה יקרה אפילו לפני תום השנה האזרחית. אצל דה בריינה לא מדובר בחריגה סטטיסטית שתתאזן עם הזמן. בדיוק להיפך – היא עוד עשויה להשתפר. אין עוד שחקן בעולם עם ראיית המשחק שלו, ומעטים מאוד השחקנים שמסוגלים לבצע מבחינה טכנית את המסירה המושלמת לשטח המת כדי להעמיד את השחקן במצב אידיאלי. לעתים, נדמה כי דה בריינה יודע לאן ינועו חבריו להתקפה הרבה לפניהם.
זה לא חדש, כמובן. כשרונו של דה בריינה ידוע מזמן, ויורגן קלופ ידע עליו הכל בקיץ 2013, אחרי שהבלגי סיים עונת השאלה מצוינת מצ'לסי בברמן. אז הוא רצה להחתימו בבורוסיה דורטמונד, ואף יצר קשר עם השחקן, אבל ז'וזה מוריניו נכנס לתמונה והבטיח לקשר דקות משחק רבות כמנג'ר החדש בסטמפורד ברידג'. ההבטחה לא מומשה, ובחלוף חצי שנה נדד דה בריינה להשאלה נוספת בוולפסבורג. כך לא יצא לפועל שיתוף פעולה אפשרי עם קלופו, וזה פספוס, כי הבלגי מתאים נהדר לסגנון המעבר המהיר של המאמן הגרמני הכריזמטי. מאידך, הוא מתאים אפילו יותר לגישה של גווארדיולה. זה סוד הקסם של שחקנים ברמה הזו – הם ישתלבו בקלות במערך אצל כל מאמן.
במדי וולפסבורג, מתחבק עם קלופ כשזה אימן את דורטמונד (TOBIAS SCHWARZ/AFP via Getty Images)
אז עכשיו מוכן דה בריינה למשחק העונה באנפילד ביום ראשון (18:10, שידור ישיר בספורט1), ובכושרו הנוכחי קל לשחרר הצהרות לוחמניות. "לא אכפת לי שסיטי ניצחה בליברפול רק פעם אחת מאז 1981", הוא טוען. מצד שני, הסטטיסטיקה האישית שלו מול האדומים לא מזהירה בינתיים. ליברפול היא היריבה היחידה מולה טרם הבקיע, ויש לו רק ניצחון אחד על קלופ. זה קרה ב-0:5 המפורסם בספטמבר 2017, כאשר דה בריינה הצטיין עם צמד בישולים, בעוד סאדיו מאנה ספג כרטיס אדום בגלל כניסה מסוכנת בשוער אדרסון. מעבר לכך, יש תיקו אחד נוסף בפרמיירליג, 1:1 במרץ 2017, במהלכו בישל דה בריינה את שער השיוויון של אגוארו – ועוד 5 הפסדים, כולל שניים ברבע-גמר ליגת האלופות ב-2018 אשר מנעו דאבל חלומי. גם בתחילת העונה הנוכחית אמנם זכתה סיטי במגן הקהילה, אך רק בפנדלים אחרי תיקו 1:1. ניצחונות על קלופ לא באים בקלות.
על מנת לשנות את המגמה ואת המאזן האישי, חייב דה בריינה להתעלות הפעם. הוא בהחלט מסוגל לכך – וזה העיתוי האידיאלי מבחינתו. למעשה, אפילו תיקו יהווה תוצאה סבירה מול המכונה האדומה המשומנת, כי פער 6 נקודות בצמרת בשלב כה מוקדם של העונה מרגיש נסבל. מנגד, הפסד יהווה מכה פסיכולוגית אנושה ויהפוך את ליברפול לפייבוריטית ברורה לסיים את הבצורת ולזכות באליפות ראשונה מזה 30 שנה. דה בריינה נולד ב-1991, כלומר ליברפול לא היתה אלופת אנגליה בכל ימי חייו. כעת, מוטלת עליו המשימה להרוס את החלום הזה.
מה דעתך על הכתבה?