רטרו טוב להפועל ת"א: השילוב המחודש בין סיני לקלינגר נותן תקווה

משה סיני היה סיוט עבור מכביסטים. בסופו של דבר ניר קלינגר סילק אותו מחייהם, אבל עד שסילק, הם אכלו מסיני הרבה מרור. מכביסטים רעדו מסיני, הם רעדו כך רק מגדעון טיש, הרבה שנים לפניו, ולא מאף אחד אחר אחריו. זהבי, למזלם, רק עבר שם. מכביסטים לא רעדו משייע פייגנבוים, אף על פי שהוא משוכנע שכן. הם לא ספרו אותו כי הוא מזוהה בעיניהם עם הפועל של שנות ה־70, שבהן היא הראתה בפעם הראשונה כמה רע היא יכולה להיראות כשהיא רעה, וכמה נמוך היא יכולה לרדת כשהיא במצוקה.

עד שנות ה־70 האומללות שלה, שקדמו לעידן של סיני, הפועל תמיד נראתה כפי שספינת הדגל של מרכז הפועל אמורה להיראות – גדולה, שתלטנית, דורסת, קבוצה שנותנת גם שמיניות, באר שבע בטח זוכרת. הגיעו שנות ה־70, מכביסטים ניגבו בהפועל את הרגליים, שייע פייגנבוים – שעשה דברים בכדורגל הישראלי ובהפועל ובדרבי – מזוהה בעיניהם עם התקופה הזאת. לסיני יש בעיניהם מעמד אחר. מכביסטים סופרים את אלה שמנצחים אותם. סיני ניצח אותם, כל הזמן ולאורך שנים.

בסוף שנות ה־70 הגיעה שעתה של מכבי להיבעט. היא הייתה בטופ של הכדורגל הישראלי קרוב ל־15 שנים, הקבוצה הגדולה של שנות ה־70 התחילה להתפורר. אבי כהן נמכר לליברפול. בשנים הקשות שלה הפועל גיבשה קבוצה שהקשיים רק חישלו. ג'ימי טורק הוביל אותה, כל היתר נובאדיס. טורק היה היהלום אבל בעיקר הוא היה הצהרה: ערבי־ישראלי מעג'מי, כוכבה הבלתי מעורער של ספינת הדגל של מרכז הפועל. מכביסטים ראו את הקבוצה הזאת והבינו שהבעיטה כאן זה רק עניין של זמן. ואז הם קיבלו את סיני. סיני נפל עליהם.

האחים ניסנוב. מעניין איך יעבוד השילוב בין סיני לקלינגר (עדי אבישי)

דוביד שוויצר החזיר אותו מיפו בן 19, סיני לקח את הפועל לידיו. רק שבתאי לוי ואלי כהן היו בני גילו, מבוגרים ממנו בשנה. היתר: לנדאו, לסרי, אקהויז וכל האחרים, מבוגרים ממנו בשלוש עד חמש שנים. טורק בשבע שנים – בן 26 במיטב שנותיו, טורק היה בשל להנהיג את הפועל לעידן החדש שלה, אבל דוביד נתן למי שלקח, סיני זהר מעל טורק, כמו מעל כולם, שעבדו קשה, עם סכין בין השיניים, כפי שהוא הכתיב. רק שבתאי לוי נצץ לצדו. את הכדורגל הגדול לקבוצה הזאת סיפק סיני. רק בן 19, עונה ראשונה שלו, אף אחד לא ידע מיהו.

מכבי קיבלה את הבעיטה בדרבי של נובמבר 1980. ישירות מהשמאלית שלו. השלישי של שבתאי לוי, סיני חתך את ההגנה של מכבי בכדור עומק והשאיר את שבתאי לוי לבד, לא מופרע, 20 אלף אדומים וצהובים מלווים אותו, רק מוישל'ה מרכוס מולו, מעולם מרכוס לא נראה כל כך מוישל'ה כפי שהוא נראה כשהתכופף לקושש את השלישי מאחוריו. לוי שם את הגול, אבל סיני הביא את הדקירה שחיסלה. 0-3 בדרבי, סטירת לחי מצלצלת שמסיימת תקופה ופותחת חדשה. מאותו משחק כך הפועל מכריזה על חזרתה – 0-3 בדרבי, אז המכביסט יודע שהוא הולך לשנים קשות. זה הנוהל – הפועל מגיעה מאיפה שמגיעה ודופקת שלישייה בדרבי – נפתח עידן. מכבי חוזרת מתי שחוזרת עם רביעייה – נפתח עידן חדש. שמתי לב שזה הדפוס. סיני התחיל אותו. לא היו הרבה חילופי הגמוניה מאז אבל כשהיו – כך הם הוכרזו.

משה סיני ושרון ניסנוב. הרבה תקוות לעתיד (מאור אלקסלסי)

לאבי כהן ז"ל היה מעמד של מלך כשנמכר לליברפול, עם הגול ההוא בדרבי הגשום של דצמבר 1978. הוא לא שיחק כאן בעונת 80/81 כשסיני הוכתר. כהן חזר למכבי בעונת 81/82. מלכותו של סיני עוד הייתה טרייה. היא נמשכה ונמשכה על אף נוכחותו של אבי כהן. בשנים שלו, סיני הכפיף תחתיו את מכבי ואת הסמל הגדול שלה. מכבי שפכה כסף בלי הכרה בשנים ההן, וסיני המשיך לשלוט, עוד תואר ועוד הישג ועוד דקירה בדרבי, תמיד זה הוא, תמיד מהרגליים שלו, תמיד זו נוכחותו שהופכת אותם לכל כך קשים, הדרבי תלוי רק בו.

סיני הוביל והנהיג חבורת רחוב, קבוצה קשוחה, רעה, מינימליסטית, שלא דמתה בכלום לקבוצות המסורתיות הגדולות של הפועל שקדמו לה, אבל הייתה גדולה מהן, לפחות דרך עיניים של מכביסט, כי עם הגדולות של הפועל לאורך השנים מכביסטים הסתדרו, מזאת הם פחדו. זאת הבריחה אותם מהמגרש, חבורה של בת ימים שאתה לא רוצה עניינים איתם, וכולה בצלמו. ה־0-1 הקטן נולד בשנים האלה, לא היה צריך יותר, סיני היה מינימליסט. ה־0-1 הקטן מזוהה איתו ועם תקופתו ומאז הפך לאתוס שלה. הפועל של סיני נתנה למועדון זהות וסגנון שבידל אותו מהאחרים. הפועל לא סקסית אבל היא מנצחת, כי היא משחקת על חייה. היא אספה וגידלה שחקנים שהתאימו לאתוס הזה, יוסי אבוקסיס גדל עליו – מנצחים בכל דרך אפשרית. זו גישה ששלטה בדרבי במשך 11 שנים, סיני פיתח אותה, הכתיב אותה, אם לא בהפועל אז בבני יהודה. עד שקלינגר הגיע.

קלינגר בשבת שעברה בק"ש. ללב יש משמעות עודפת (מאור אלקסלסי)

סיני היה בשל לבעיטה שקיבל בדרבי של נובמבר 91', בדיוק 11 שנים אחרי הדרבי שפתח את העידן שלו. הוא היה אז מאמן־שחקן־ג'נרל מנג'ר, הפועל הופקדה בידיו, וכל החבילה הזאת הובילה את הטבלה. ובעוד הוא משתלט על הפועל, בצד השני התבשלה קבוצה שקלינגר, קודם כל הוא, היה הלב שלה. מכבי חזרה בשנות ה־90 בגלל הלב שלה, לא בזכות כישרונם העודף של כוכביה, זוהר ונמני.

קלינגר מצביע על לבו, משיב לשאלה שנשאל אחרי המשחק של הפועל נגד קריית שמונה. אצלו יש ללב משמעות עודפת – לב זה מה שהוא. דני לאופר, יו"ר מכבי בזמנו, שילם עבורו למכבי חיפה סכום שיא במונחים ישראליים. קלינגר היה שחקן העונה, הוא לקח את האליפות השנייה שלו עם חיפה אבל לאופר לא קנה שחקן עונה שלקח אליפות, הוא קנה לב, לא את "הלב של מכבי חיפה", אלא איבר, פשוט לב, תשתול אותו והוא מזרים חיים. בחיפה, בתל אביב, בכל מקום.

קלינגר ובוזגלו. 0:1 קטן בק"ש (מאור אלקסלסי)

נראה שענייני לב אצל מאמני כדורגל זוכים להתייחסות יותר פרטנית מאשר אצל מרבית בני האדם. זה קשור לתובענות של המקצוע ולעוגמת הנפש שכרוכה בו רוב הזמן. אתה נעשה קצת חשדן לגבי מאמנים שעברו איזושהי פרוצדורה בלבם, ואני חושב שקלינגר מודע לכך. ענייני לב יושבים טוב על גוטמן, לא עליו.

"עכשיו, הם אומרים; חזרנו לבית ברנר. ניסנוב, סיני, בשבילם זה בית ברנר. הלוואי, אני אומר, תנו לי את הקבוצה של בית ברנר, תביאו ערסים, תביאו ילדים חרא שאין להם סיכוי, תביאו רוצחים, אתם שומעים אותי, רוצחים, מניאקים שיתאבדו עבורכם, כמו בשנות ה־80, שינשכו ויצבטו וישרטו ויתלכלכו, אין לנו כסף, גולדהאר לא יבוא, הפועל מוכתמת, דחויה, הם צודקים – אנחנו כאלה, 0-1 קטן, מכוער. בית ברנר, ניסנוב, סיני, זה רטרו. קלינגר יושב שם טוב. רטרו טוב להפועל. זה העתיד שלה".