לפני שניגע בסיפור הלוהט של היממה האחרונה, הנה סיפור שמעולם לא פורסם ורואה אור כאן לראשונה: לפני קצת יותר מ-20 שנה, במהלך אחת הנסיעות של הנבחרות לחו"ל, סיימה הנבחרת הצעירה את משימתה, יממה לפני משחק הנבחרת הבוגרת. מאמן הנבחרת אפשר לשחקנים ערב חופשי ואלה ניצלו את הערב בדרכים שונות, שרובן היו בילויים סוערים עם הצעירות המקומיות. כמה מהם – חלקם שחקנים בולטים בכדורגל הישראלי שגם הספיקו לכהן מאז בתפקידים שונים – החליטו להזמין חלק מהצעירות לחדריהם במלון. הנהירה למלון, מלווה צחקוקים ומשפטים מחפיצים בעברית, הייתה בולטת. פתאום נכנסו למלון שתי נערות צעירות, בנות 14 לכל היותר, שהחלו עולות במדרגות לחדרו של אחד השחקנים. כשפקיד הקבלה החליט לעשות מעשה ולהתערב סוף סוף בנעשה, הוא פנה לאותו שחקן ואמר לו כי מדיניות המלון אינה מאפשרת כניסה של קטינות לחדריהם של בגירים. השחקן לא התבלבל, ובחיוך רחב אמר בתגובה: "גם אני בן 17, לי מותר"…
פעם שאלו למה שחקני כדורגל מתחברים עם דוגמניות, והתשובה היתה כי "להם מותר", והמותר הזה, מלווה אותנו לא רק 20 שנה לאחור, אלא גם 50 שנה. לשחקני כדורגל, לזמרים, או לכל סלב יש תחושה ש"מותר". גם לנשים שרצות בחפץ לב למיטותיהם יש תחושה שאם לסלבס מותר, אז להן בוודאי שמותר, לא משנה מה אומר החוק, ואיך זה נראה לא רק ברמה הפלילית אלא בעיקר ברמה המוסרית והחינוכית. העובדה כי השמות שמתפרסמים – באופן לא רשמי – הם של שני שחקנים שרוב ציבור חובבי הכדורגל היה מהמר שיהיו אחרונים להכניס את עצמם לסיטואציה כזו, רק מעידה על כך שהתופעה רחבה הרבה יותר. להם היה את פשוט את המזל הרע להיקלע לזירת הלשנה ולהיחשף.
מדובר בתופעה שיש לה שני צדדים. נערות צעירות רואות ב"השכבת" סלבס משימת התבגרות. עידן הרשתות החברתיות גם הופך את אירועי הסקס האלה למצולמים, לפעמים ללא ידיעת חלק מהמשתתפים. הסלבס, לעומת זאת, מכניסים את עצמם לסיטואציה בקלות דעת, כי מין מזדמן ושכל ישר מעולם לא צעדו יד ביד. זו סיטואציה מכוערת ולא רק מהיבט העבירה הפלילית, האישה הנבגדת, השיימינג האכזרי, והגוועלד המוצדק, אך הדביק, של ארגוני הנשים. אחרי הכל, אף אחד מהגברים המשתתפים בחגיגות המין האלה לא היה רוצה שבתו תשתתף בבוא היום באירוע דומה – בגיל 15 וגם לא בגיל 20 – ועדיין הוא מוצא את עצמו בסיטואציה המיותרת הזו.
(אלבום פרטי)
מעבר לעובדה שצריך לחכות ולראות אם המשטרה תגיע למיצוי האמת בפרשה הזו – בין אם מדובר בעלילת דם או באירוע שאכן התרחש – מועדוני הכדורגל צריכים להבין שטמינת ראש בחול תהיה בניגוד לאחד מתפקידיהם המוסווים: להוות מודל לקהילה הסובבת אותם. אחרי הכל, הסיטואציה הזו לא הייתה מתאפשרת אלמלא היה מדובר בשחקני כדורגל, המוכרים בקהילה. שחקני כדורגל עובדים במועדוני כדורגל, שמשרתים וניזונים מקהילות ענפות, ויש להם מעמד ציבורי מעבר למעמד הסקטוריאלי.
מי יודע איך מיטש גולדהאר ינהג בשחקניו – ועד למיצוי החקירה אפשר להניח שלא יתבצעו סנקציות – אבל מועדוני הכדורגל, לא רק מכבי ת"א, צריכים להתגייס באופן עצמאי לפעולות הסברה וחינוך רחבות גם בקרב השחקנים וגם בקרב הקהילה, כדי להימנע ממצב שבו כדורגלנים מנצלים את מעמדם כדי להשיג מין מזדמן, ונשים צעירות מנצלות שחקני כדורגל כדי להשיג מעמד משלהן.
פעולות עונשין נרחבות, או התערבות של פוליטיקאים טורפי נבלות, או ניצול ציני מצד גורמים אינטרסנטים לא יביאו ליתר תודעה, אלא ימשיכו את מה שהתרחש בסיפור שפורסם למעלה, או מה שקרה (על פי הפרסומים) לפני מספר שבועות. אנחנו חיים בחברה מתירנית, שבה הרשתות החברתיות שולטות בחיינו ומעצימות את המתירנות, אבל זה לא אומר שנורמה כזו היא דרך חיים שצריך לאמץ. אפשר וצריך אחרת, ותפקידנו כחברה לדאוג שהמושג "מלח הארץ" לא יהיה רק סעיף בבחינת הבגרות באזרחות.
מה דעתך על הכתבה?