אולי כבר הספקתם לשכוח, אבל בתחילת העשור היה לישראל ג'ודוקא אחר בטופ העולמי: אריק זאבי. מדליסט הארד האולימפי מאתונה 2004 היה בדרכו למשחקים האולימפיים בפעם הרביעית, לונדון 2012, ועוד קודם בעשור הזה הוא הספיק לזכות בתואר אלוף אירופה בפעם הרביעית.
באותה תקופה, כשכל ההישגים של הג'ודו הישראלי נשענו על אדם אחד, אף אחד לא חשב שבעתיד הקרוב תופיע נבחרת גברים שתעלה על הפודיום בתחרויות החשובות. ויותר מכך: שחוד החנית שלה – שגיא מוקי – עתיד להתעלות על הישגיו של זאבי ולהפוך ככל הנראה להיות האלוף האולימפי הראשון של הענף הכי ישראלי שיש.
העשור הזה שייך למוקי. הספורטאי שהביא את הג'ודו לגבהים חדשים, כאלה שלא רק בישראל מתפעלים מהם. מ-2013, השנה הראשונה שלו בבוגרים, ועד 2016, הוא בכלל עשה את דרכו לטופ העולמי במשקל של עד 73 ק"ג. הזיכרון יוביל אתכם אל המשחקים האולימפיים בריו, שם פספס מוקי את מדליית הארד וסיים במקום החמישי, רק שעוד קודם לכן היו לו הישגים יוצאי דופן: אלוף אירופה לשנת 2015 במשחקים האירופיים בבאקו וארבע מדליות בגרנד סלאם (פעמיים בפריז, התחרות היוקרתית בסבב העולמי).
הביא את ענף הג'ודו לגבהים חדשים. שגיא מוקי (דני מרון)
בדרך לפסגה היו לו גם שש מדליות בגרנד פרי. אגב, מוקי היה לג'ודוקא הראשון שהגיע לשלב חצי הגמר במשחקים האולימפיים. מאמנו אורן סמדג'ה וזאבי, שזכו במדליות ארד, עשו זאת דרך בית הניחומים.
בדרך למעבר למשקל החדש, עד 81 ק"ג, בו גם התבסס (כיום מדורג ראשון), עבר הג'ודוקא המעוטר שיקום ארוך. לריו הוא הגיע אחרי שפרץ שתי חוליות בגבו, והתחזיות לגביו, בטח כשמתחריו הולכים וצוברים תאוצה עם הזמן, היו כי הוא לא ישוב אל המזרן. זה לקח למעלה משנה, אבל מ-2018 מוקי וסמדג'ה הוכיחו לכולם שההחלטה לעבור משקל הייתה נכונה.
אלוף אירופה לשנת 2015 עשה זאת שוב ב-2018 באליפות היבשתית שנערכה בתל אביב, ובכך הפך לישראלי הראשון שזוכה בתואר בשני משקלים שונים. חובבי הג'ודו כבר התוודעו לתרגיל החביב על מוקי, ה-Sode, ובאליפות העולם האחרונה הצליח הישראלי להפתיע את יריביו בתרגילים שונים ומגוונים ולסיים בראש הפודיום – ולהפוך לישראלי הראשון שעושה זאת בתחרות הגברים.
עם זאת, מוקי לא זנח את האיפונים החביבים עליו, ומקפיד להציג ג'ודו אטרקטיבי כמעט בכל קרב. כזה שמגיע לסיומו במהירות – רצוי כשהיריב מוטל על גבו – ולא נגרר לניקוד זהב ארוך או לסחיטת עונשים טקטית ומעייפת.
ג'ודו אטרקטיבי כמעט בכל קרב. שגיא מוקי (עדי אבישי)
הדומיננטיות של מוקי במשקל החדש הפכה בשנה האחרונה לאבסולוטית. הוא שלט בכל תחרות בה השתתף, ומדליית הזהב בגרנד פרי תל אביב הייתה רק הספתח. שאחריה הגיעו עוד שלוש, כולל החשובה מכולן בקיץ בטוקיו, וכמו כן הוסיף גם שתי מדליות כסף. במילים אחרות, יום עבודה שגרתי עבור שגיא מוקי הוא הגעה לגמר, לא פחות.
ההישגים שלו גורמים לכך שאת העשור החדש הוא פותח בתור התקווה הגדולה ביותר למדליה אולימפית בטוקיו, ולא סתם מדליה, אלא מדליית זהב. הוא בהחלט ראוי לה.
שגיא מוקי מסר בתגובה: "איזו בשורה משמחת. הבחירה בי מאוד מרגשת אותי. כבוד עצום בשבילי להיות ספורטאי העשור. תודה רבה ואני כבר לא יכול לחכות לעשור הבא".
לינוי אשרם. הספורטאית הטובה ביותר בתולדות ההתעמלות האומנותית בישראל הגיחה לחיינו רק לפני שלוש שנים, ועד אז בכלל הייתה מדורגת במקום השלישי בארץ. שנה בלבד לאחר המשחקים בריו החלה אשרם להראות מאילו חומרים היא עשויה, כשזכתה במדליית הארד בקרב-רב באליפות העולם והייתה הישראלית הראשונה לעשות זאת. אשרם, שסומנה תחילה כיורשת של נטע ריבקין, האפילה עליה במהירות והביאה את הישגיה בענף לרמה חסרת תקדים. השנה זכתה אשרם שוב במקום השלישי בקרב-רב (בשנה שעברה זכתה במדליית הכסף). בענף שבו הבעיה העיקרית היא השיפוט, וכשאת מדליית הזהב קוטפת באופן מסורתי מתחרה מרוסיה, ייתכן כי המשחקים האולימפיים בטוקיו – מהם הושעו הספורטאים הרוסים – יביאו איתם בשורה מוזהבת של ממש.
לינוי אשרם. הספורטאית הטובה ביותר בתולדות ההתעמלות האומנותית בישראל (דני מרון)
אורי ששון. מדליסט הארד מריו וסגן אלוף אירופה פעמיים ברציפות (2015-2016) הפך להפתעה של הקמפיין, כשפרץ כשנה לפני המשחקים האולימפיים. בניגוד למוקי ולגולן פולק, הוא הצטרף אל ההימורים להיות מדליסט אולימפי רק לקראת המשחקים עצמם. לעומת ג'רבי, ששון החליט לשוב אל המזרן, רק שמאז ריו הוא לא מצליח להגיע לשלבים הגבוהים, במיוחד באליפויות העולם ובאליפויות אירופה. היתרון שהציג ששון (+100 ק"ג) לפני כמעט ארבע שנים, הזריזות שלו, נראה היום זניח יותר, והישראלי מתקשה לשחזר את ימיו הגדולים.
יעקב טומרקין. הישג השיא של השחיין, מקום שביעי במשחקים האולימפיים בלונדון 2012, בלט בעיקר כי אף ישראלי אחר לא עלה על הפודיום בתחרות שאותה ככל הנראה יעדיפו לשכוח בוועד האולימפי. כמו כן אפשר לומר שגמר אולימפי לשחיין ישראלי הוא לא משהו שרואים כל יום. טומרקין, אז בן 20, שיפר במקום אחד את הישגו של איתן אורבך מתחילת העשור הקודם, ועוד קודם הפך לישראלי הראשון שזוכה באליפות אירופה בשתי מדליות. מאז אותה שנה טומרקין לא מצליח לשחזר את הישגיו, ובגיל 27 עדיין לא רשם ולו העפלה אחת לגמר אליפות העולם. בקמפיין לטוקיו, רק אליפות העולם ב-2017 נחשבת טובה עבורו, כשהגיע לשני חצאי גמר.
אלכס שטילוב. בדיוק כמו טומרקין, גם הישג השיא של שטילוב (מקום שישי בלונדון 2012, הטוב ביותר של מתעמל ישראלי) בלט משום שלישראל לא היו מדליות אולימפיות. שטילוב היה בצמרת העולמית בתחילת העשור כשזכה ב-2011 במדליית ארד באליפות העולם, ולכן הציפייה ממנו הייתה להפוך למתעמל הישראלי הראשון שזוכה במדליה אולימפית, מה שלא קרה. הוא לא ויתר אחרי לונדון, זכה במדליית זהב שנה לאחר מכן באליפות אירופה והמשיך את מסורת הפודיום בתחרות היבשתית גם בשנים הבאות, עד 2017.
ארטיום דולגופיאט. סגן אלוף העולם וסגן אלוף אירופה הנוכחי מוכיח שאפשר לפרוץ את הגבולות שקבע שטילוב לפניו ולהעמיד בישראל רף חדש להתעמלות המכשירים – אחד משלושת ענפי הליבה במשחקים האולימפיים. לעומת ספורטאים רבים, דולגופיאט נחבא אל הכלים ולא מרבה לדבר, אך יחד עם זאת הבין לאחרונה שגם על כתפיו הצנומות יש ציפיות לשנה הקרובה.
נחבא אל הכלים ולא מרבה לדבר. ארטיום דולגופיאט (Gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?