"אפשר לסכם את התקופה של רן בן שמעון בקפריסין בסיפור אחד. כשהוא הגיע, הוא אמר שהנבחרת מוכנה להיאבק על עלייה לטורניר גדול. לפני שעזב, במסיבת העיתונאים, אמר שהיא עדיין לא מוכנה. זה בן שמעון. הוא מדבר הרבה ולא אומר כלום. אם מסתכלים על התוצאות, הוא ניצח בקמפיין האחרון את סן מרינו וקזחסטן, אבל לא הפסיק לדבר על כמה היינו קרובים למקום שלישי. הוא כבר חתם באשדוד? זה טוב בעיקר בשבילו". הדובר: איש תקשורת קפריסאי בכיר.
בן שמעון נפרד בשבוע שעבר מההתאחדות הקפריסאית. החוזה שהסתיים לא הוארך ובמקומו מונה יוהאן ואלם, מאמן נבחרת בלגיה הצעירה. בקפריסין, היה השבוע מי שטען שההחלטה התקבלה לפני זמן רב ולא מסיבות כלכליות. לבן שמעון היו לא מעט מתנגדים. בשורה התחתונה, התוצאות שלו לא היו מספיק טובות. גם הוא ידע את זה: "אני מבקש מכם העיתונאים לא לשפוט לפי התוצאות אלא לפי התהליך", אמר במסיבת העיתונאים האחרונה שלו.
תזכורת: בן שמעון עזב את אשדוד לטובת אימון נבחרת קפריסין באוגוסט 2017 והוא חוזר אליה בינואר 2020 אחרי שסיים את חוזהו. מה קרה בדרך? כמה התהליך תרם לחיזוק מעמדו של בן שמעון בזירת המאמנים המקומית? ובכן, אפשר רק להגיד שהוא זקוק להצלחה באשדוד אפילו יותר מכשהגיע אליה לפני שנתיים וחצי אחרי הפיטורים מבית"ר ירושלים.
רן בן שמעון במסיבת עיתונאים: "מבקש לשפוט לפי התהליך" (BRUNO FAHY/BELGA MAG/AFP via Getty Images)
בן שמעון הדריך את קפריסין בארבעת המשחקים האחרונים של קמפיין מוקדמות המונדיאל ופתח עם מהפך בלתי נשכח ב-2:3 הביתי על בוסניה. אחר כך הגיעו הפסדים לאסטוניה, יוון ובלגיה. קמפיין סביר בליגת האומות שכלל ניצחון על סלובניה וכמעט מקום שלישי בקמפיין מוקדמות היורו. אז לפי התוצאות, תקופת בן שמעון לא הביאה כמעט שום בשורה יוצאת דופן. קפריסין עשתה מה שמצופה ממנה. קצת כמו נבחרת אחרת שכולנו מכירים.
לקפריסין בעיות מוכרות: הליגה מלאה בזרים והשחקנים המקומיים מקבלים מעט דקות בקבוצות הגדולות, מה שכמובן מונע מהם להתבלט ולצאת לליגות בכירות יותר. בן שמעון שילב לא מעט צעירים ופתח את הנבחרת לשחקנים מקבוצות קטנות. לזכותו ייאמר, שגרף מחמאות על הגישה והרוח שהביא, אבל זה לא שינה את השורה התחתונה. הדעה הרווחת סביבו היא שלא השאיר אחריו חותם יוצא דופן.
מספרים שבן שמעון הבין שלא ימשיך. על פי דיווחים שונים, הוא הוצע לאפואל ניקוסיה ולא.א.ק לרנקה אותה אימן בעבר וזאת לצד מסרים שונים שהועברו אליו מכיוון הפועל באר שבע שבועיים לפני הפרידה מברק בכר. אפואל החתימה בסוף דצמבר מאמן נורבגי, בלרנקה החליטו לקדם מישהו מתוך המערכת ואלונה ברקת הלכה על יוסי אבוקסיס. בהקשר הזה, ג'קי בן זקן בא לבן שמעון בול בזמן.
יש לבן שמעון בעיה מסוימת. הוא לעד ייזכר כאיש שאחראי על האליפות הכי מדהימה שהייתה פה – עם לסטר הישראלית, עירוני קריית שמונה. אלא שמאז הוא לא מוצא את עצמו. הייתה לו עונה טובה בלרנקה, הוא האחרון שלקח את הפועל ת"א לפלייאוף העליון, עם מכבי פ"ת סיים במקום השישי, אבל שום דבר לא נדבק לאורך זמן. היו נסיבות מקלות, כמו המצב הכלכלי בהפועל ת"א או החיבור עם אלי טביב, אבל במילים שלו, גם כשהתוצאות היו סבירות לא הסתכלו על התהליך. הוא הצליח קצת יותר ממה שזוכרים לו.
רן בן שמעון בהפועל תל אביב. הצליח קצת יותר ממה שזכוכרים (דני מרון)
ככל שעברו השנים, בן שמעון הזכיר יותר ויותר את ראניירי של אחרי לסטר – מחליף הקבוצות הסדרתי – מאשר את ראניירי של לסטר. הוא לא הצליח להתבסס כאחד ממאמני העילית של הכדורגל הישראלי. הוא ליד. לבד במעין דרגת ביניים שבין "המימרים" (שמדלגים בין קבוצה לקבוצה) לבין ה"רוני לוים". יש לפניו אחד, שניים או שלושה בתור (ובראשם תלמידו ברק בכר) וכידוע, המשרות הבכירות הפנויות עבור מאמן ישראלי מצומצמות ביותר. הבעיה של בן שמעון היא שגם שנתיים וחצי כמאמן נבחרת קפריסין לא שמו אותו במקום גבוה יותר. לכן, הוא חייב איזשהו הישג יוצא דופן. הישג כמו לקחת את אשדוד המוכשרת לפלייאוף העליון כמה עונות ברציפות. הוא צריך אפקט אבוקסיס.
כלומר, סיפור הצלחה מתמשך בקבוצה קטנה. פרויקט שיהיה חתום על שמו. בארץ (אם לא נקלעת לסיטואציה) זו הדרך היחידה לטפס למעלה. זה מה שמפריד המאמנים המצליחים לבין אלה ש… ובכן, יעשו סיבוב של כמה עונות בכמה קבוצות עד שהשם שלהם ידעך סופית. בן שמעון לא בסכנת דעיכה, אבל קריית שמונה מתחילה להרגיש פתאום כמו זיכרון רחוק. אשדוד זה פרויקט שיש לו בעיקר מה להרוויח ממנו. צעירים, בלי הרבה לחץ. קבוצה במצב טוב. כל דבר שמעל מאבקי תחתית ייחשב עבורו כהצלחה גם העונה. בואו נגיד שכדי שאשדוד תהיה קריית שמונה עבור בן שמעון, הוא יצטרך הרבה פחות מאליפות. זה תסריט לגמרי אפשרי.
אלא שיש עוד נקודה שבן שמעון יצטרך לחשוב עליה. בשנים שעברו מאז קריית שמונה, הוא איבד בהדרגתיות את אמון האוהד האובייקטיבי. קל לו להשתמש בלשון החלקלקה ובשפה העשירה כדי הלתחמק בחיוך אלגנטי משאלות קשות. על הדרך, הוא חיזק את מעמדו כטרחן, חופר. אוהדי כדורגל לא אוהבים שמערבבים אותם. הם מעדיפים את המאמן שמדבר דוגרי ובלי קלישאות. בן שמעון הפך ממותחכם למתחכם וזה הוריד בהערכה אליו. גם את הקפריסאים, אגב, זה מאוד עצבן. בן שמעון הפך מסינדרלה לטיפוס שקשה מאוד להזדהות איתו. הגישה הגרנטית-גוטמנית שלו לא עובדת יותר.
רן בן שמעון חוגג את האליפות ההיסטורית. מתחיל להרגיש כמו זיכרון רחוק (אלן שיבר)
בשורה התחתונה: בן שמעון שוב איתנו וזה נחמד. יחד עם אלישע לוי וניר קלינגר, טוב לראות בליגת העל פחות מאמני אינסטנט ויותר שמות עם רזומה. זה מוסיף עניין בליגה שבה מהמקום החמישי ומטה נלחמים על פלייאוף עליון ונגד הירידה במקביל. בן שמעון בא להיות פנים של מועדון שהבעיה העיקרית בו היא שאין בו זהות. רק שבדיוק בגלל זה, הוא צריך להפנים את הפאנצ' הידוע מתכנית הקאלט "לילה בכיף": פחות דיבורים ויותר פחות דיבורים.
מה דעתך על הכתבה?