דייגו סימאונה היה קונצנזוס ענק. בשורה אחת עם פפ גווארדיולה וזינדין זידאן. האיש ששינה את הליגה הספרדית מליגה של "שתי הגדולות" והחזיר את אתלטיקו מדריד לימי התהילה, ומעבר לאליפות אף הגיע איתה פעמיים לגמר ליגת האלופות. אבל כמה סמלי שדווקא טורניר זניח כמו גביע המלך סימל את השינוי.
ב-21 בדצמבר 2011 הודחה אתלטיקו מהגביע על ידי אלבסטה הקטנה. כעבור יומיים, עידן חדש ומבטיח יצא לדרך. הסנונית הראשונה הגיעה בגמר הגביע בעונה שלאחר מכן, דווקא בסנטיאגו ברנבאו. אתלטיקו נקלעה לפיגור ואיש לא האמין בה. אלה היו ימים שלדרבי היה חוק אחד משלו – ריאל מנצחת. אך הקולצ'ונרוס לא ויתרו. דייגו קוסטה השווה ומירנדה ניצח את המשחק בהארכה. מאותו רגע, אתלטיקו הפכה לאחת הקבוצות הטובות באירופה ועשתה את המוות ליריבה העירונית שוב ושוב. מאז אותה עונה, אגב, היא לא הפסידה בברנבאו בליגה. מנטרת "פארטידו-א-פארטידו", משחק אחרי משחק – שוננה היטב. קבוצה שלא מרימה ידיים לעולם. קבוצה שמעצבן לשחק נגדה.
שמונה שנים לאחר מכן, אתלטיקו הודחה על ידי קולטורל לאונסה מהליגה השלישית. בושה שלא הייתה בעידן צ'ולו. הפסד שאינו מתקבל על הדעת, כזה שגרם לחומה להיסדק ולתחושה קשה שאתלטיקו חזרה שנים לאחור. מועדון שברשותו אמנם אצטדיון חדש, בסיס מנויים נרחב יותר ומשאבים כלכליים אחרים לגמרי (בעבר הייתה יכולה רק לחלום על החתמת כוכב עולה כמו ז'ואאו פליקס). אך באותה הנשימה – מועדון שמחפש את הדרך שלו ולא יכול להתמודד על אליפות. במשמרת של סימאונה המקום בליגת האלופות היה מובן מאליו. לא הפעם.
לראשונה בתקופתו, אתלטיקו לא מדורגת ברביעייה הראשונה בשלב הזה של העונה. באמתחתה 36 נקודות בלבד לעומת 44 בעונה שעברה ורק 22 שערי זכות. לוח המשחקים מזמן לה בהמשך ביקור בקאמפ נואו, במסטאייה של ולנסיה ואפילו בחטאפה, יריבה לגיטימית על הכרטיס למפעל היוקרתי בעולם. האם יש סיבה לדאגה?
בסקר ה"מארקה", 72% מהאוהדים הצביעו כי המאמן הכל-יכול מיצה את עצמו במועדון, המעגל נגמר. האיש שהיה זקוק רק לתואר אחד נוסף כדי להפוך למאמן המעוטר בהיסטוריה של אתלטיקו מדריד – פשוט צריך ללכת. כמובן שבהנהלה מיהרו לתת גיבוי לסימאונה והמנכ"ל חיל מרין הכריז: "צריך להאמין בצוות המקצועי שהוליך אותנו להצלחות כה גדולות". אותה רוח קרב נשמעה מסימאונה עצמו: "אתלטיקו היא החיים שלי, ההפסדים בגמר ליגת האלופות וגם אלה שהיו עכשיו לא פגעו בתשוקה שלי".
"צ'ולו" מיצה את עצמו? (PIERRE-PHILIPPE MARCOU/AFP/Getty Images)
בקיץ זה נראה שונה בתכלית. בדרבי הראשון שנערך על אדמת ארה"ב, אתלטיקו דרסה 3:7 את ריאל. דייגו קוסטה הפגיז רביעייה ופליקס רקד על המגרש. "השפלה היסטורית. הפרויקט של צ'ולו מזמין אתכם לחלום ובגדול", נכתב ב"מארקה". הארגנטינאי עצמו לא יצא מגדרו והוא ידע היטב גם למה. גם שלושת הניצחונות במחזורי הפתיחה לא סנוורו אותו. ". מועמדת לאליפות? בזמן שבארסה וריאל בכאוס? לא ולא.
קוסטה פתח את העונה באיחור אופנתי בשל השעייה, נפצע והוכיח שוב שאי אפשר לסמוך עליו. זו הייתה הטעות הראשונה של צ'ולו, שהתעלם מבעיות הברכיים של החלוץ וזכר לו חסד נעורים מעונת האליפות. פליקס התקשה לסחוב קבוצה שלמה וראה כמה הנעליים של אנטואן גריזמן גדולות. באתלטיקו התנחמו בכך שגם הצרפתי היה זקוק למספר חודשי התאקלמות עד שהתפוצץ – אך פליקס נתקע. הכישרון ניכר אך הוא לא מספיק מעורב והמספרים דלים: ארבעה שערים ושני בישולים. ועם תג מחיר של 126 מיליון יורו, אין זמן לחימום. תומא למאר, שהיה הרכש היקר בהיסטוריה של האדומים-לבנים עד שהגיע הפורטוגלי הצעיר – הפך לעול, והניסיונות לצרף את אדינסון קבאני עלו בתוהו.
במשך שנים אפשר היה רק לקנא בסוללת החלוצים של אתלטיקו. היא הפכה את עורה עם צ'ולו והתאפיינה בהגנת ברזל, זה נכון, אך תמיד היה מי שיבקיע. רדאמל פלקאו (70 שערים ב-91 משחקים), קוסטה, גריזמן. סימאונה טעה בשחקני הרכש והמנהיגות של שחקנים כמו דייגו גודין, חואנפראן ופיליפה לואיס חסרה מאוד. "הסגל הטוב בהיסטוריה של המועדון", כפי שהעריך אז הנשיא אנריקה סרסו, הוביל את הקבוצה לזכייה רק בליגה האירופית.
דייגו קוסטה. הוכיח שוב שאי אפשר לסמוך עליו (Gonzalo Arroyo Moreno/Getty Images)
כעת, כשהפער מריאל עומד כבר על עשר נקודות ובשמינית גמר האלופות מחכה ליברפול, האלופה המכהנת והקבוצה הטובה באירופה – נראה שהנחמה היחידה של סימאונה תהיה שוב לקלקל לריאל. המאמן, שמחזיק ברקורד מעולה נגד הבלאנקוס – מגיע לדרבי כאנדרדוג מובהק, כמו שהוא אוהב. הוא לא יספוג שריקות בוז מהאוהדים כמו בתיקו נגד לגאנס אם יבחר להחנות את האוטובוס. מצד שני, הקפטן קוקה בספק למשחק ופליקס הפצוע ייעדר. אלברו מוראטה, היחיד ששומר על מספר כיבושים סביר – יצטרך להיות בשיאו.
לכו תדעו, אולי למשחק הזה יהיו השלכות מרחיקות לכת. לא רק לעונה הנוכחית אלא גם לעתיד. סימאונה רוצה להרגיש שוב שיש לו קבוצה. שהטירוף על הקווים ושיחות המוטיבציה משפיעים. שמדובר אולי רק בעונת מעבר והצעירים יבשילו. שהוא כן ימצא את "שומרי הסף" כפי שנכתב בספרד.
הוא היה קרוב לוותר לאחר ההפסד בפנדלים בגמר ליגת האלופות (2016) אך התעשת. מנגד, קיצר בעבר את חוזהו. מה היעד הבא? זה לא סוד שאינטר ונבחרת ארגנטינה הן שתי אהבותיו הגדולות הנוספות. יעדים אלה נראים לא ריאליים בטווח הקצר. אבל בכדורגל המודרני, קדנציה של קרוב לתשע שנים (בתום העונה הנוכחית) מרגישה כמו נצח. בסיקור לו זוכה אתלטיקו בספרד תמיד השתמשו במילה Gasolina – דלק/אנרגיה בהקשרו של פליקס. האם לסימאונה נגמר הדלק? קשה לדמיין את אתלטיקו בלי סימאונה, אבל אולי מחשבה שאיש לא היה מעז להעלות בדעתו, צריכה להיאמר בקול רם – אולי אתלטיקו מדריד ודייגו סימאונה צריכים להיפרד.
מה דעתך על הכתבה?