קבוצה מפוספסת? ליברפול הנוכחית החלה את דרכה כאנדרדוג

יש לי כבר כמה שעות של יורגן קלופ בטלוויזיה, הן הצטברו לאורך השנים, לא זכור לי שתפסתי אותו במצב כזה. זו הבעת פניו וזה תוכן דבריו. פנים של אדם שכרגע טוב לשמור ממנו מרחק, להניח לו לאסוף את עצמו ורק אז להתקרב ולנסות להתדיין איתו. קלופ נראה נסער, ניכר כי איבד קצת שליטה.

הוא התייחס לסגנון המשחק של אתלטיקו מדריד שהדיחה זה עתה את ליברפול בשמינית גמר ליגת האלופות באנפילד. קלופ תהה איך אתלטיקו, עם השחקנים שיש לה, משחקת כדורגל מתבצר ומנטרל. כאילו קבוצתו נתקלת בפעם הראשונה בסגנון משחק כזה, ומבין השורות עולה ביקורת כלפי האדם שגורם לה לשחק כך, דייגו סימאונה, המאמן שלה והקולגה שלו, ולרגע נדמה שאתה צופה במהדורה חוזרת של פפ – מוריניו.

יש לסימאונה שחקנים גדולים, אומר קלופ ומונה את שמותיהם, שהוא מעמיד כמו חיילים, בשתי שורות צפופות של ארבעה שחקנים בכל שורה. קלופ לא מבין לצורך מה המגננה הזאת, כשיש לך כאלה שחקנים ובמעמד כזה. אבל סימאונה ואתלטיקו רק משחקים את הכדורגל שלהם, הם נשבעו בו, אין צפוי ועקבי ממנו, אתלטיקו לא מכירה בכדורגל אחר, ולא משנה מי משחק בשורותיה. קלופ נמצא מספיק זמן בסביבה כדי לדעת זאת, ולמען האמת הוא יודע את זה וגם הקבוצה שלו. גם במשחק הזה ליברפול הוכיחה למה היא כל כך גדולה והפסידה משום אופייה והמבנה שלה. היא אנושית ומועדת לנפילות.

כמו מהדורה חוזרת של פפ – מוריניו (PAUL ELLIS/AFP via Getty Images)

ליברפול נכנסה לפגרת הקורונה מלווה בסימני שאלה. עד החודש האחרון היא שרטטה מודל של קבוצה היסטורית שלוקחת את כל התארים ומנפצת את כל השיאים. בתוך תקופה קצרה היא קלקלה מאזן נקי מהפסדים בליגה וכבר לא תשווה את ההישג של ארסנל מעונת 2003/4 – ולא תסיים עונה בלתי מנוצחת. את האפשרות הזאת ווטפורד נטלה ממנה. מיד אחר כך היא עפה בגביע, הלך לה הטרבל. ואז אתלטיקו הגיעה לאנפילד. ליגת האלופות נלקחה ממנה. בקצב כזה של מעידות (בואו נתעלם לרגע מפגרת הקורונה) הפסדים לאברטון ולמנצ'סטר סיטי במשחקים הקרובים שלה ימנעו ממנה לסיים עונת פרמיירליג עם יותר מ־100 נקודות ולנפץ את השיא של סיטי מלפני שנתיים. גם את זה היא עוד יכולה לאבד, ואז מה נותר לה – אלופת הפרמיירליג, בלי קישוטים ובלי תוספות, רק אלופת הפרמיירליג. וגם שם קיים תסריט אפוקליפטי, שלפיו פער של 25 נקודות מסיטי יצטמצם עד למפגש בין השתיים באיתיחאד. זה הלך הרוח שמלווה את ליברפול כשהיא יוצאת לפגרה. קבוצה מפוספסת.

ליברפול משלמת מחיר על רף ציפיות שהוצב בפניה. היא לא הציבה אותו לעצמה, היא לא כיוונה אליו ולא הצהירה עליו. רף הציפיות נבנה בהדרגה, הכדורגל ששיחקה במהלך העונה יצר את הציפיות. אחרי שניצחה ב־26 מתוך 27 משחקי ליגה היא הוגדרה כקבוצה הטובה בעולם, קבוצה שאי אפשר לנצח. העבודה של יורגן קלופ נתפסה כמו פסגת העשייה, הקדנציה שלו בליברפול מהדהדת כפי שהדהדה הקדנציה של פפ בברצלונה לפני כמה שנים. קלופ הרים את ליברפול לרמה מעבר לזו שפפ הביא את הסיטי.

מוחמד סלאח. רמה מעבר למה שפפ עשה בסיטי (Michael Regan/Getty Images)

זו העונה הרביעית של קלופ במועדון, ליברפול לא צצה לפתע, ראו אותה נבנית, מתפתחת, זוהתה תבנית שמוכרת מדורטמונד – קבוצה מטריפה שנבנית מכלום על ידי הפריק המדובלל הזה, אבל הפעם הוא עושה זאת בליברפול וזה נותן לעשייה שלו קנה מידה אחר. בליברפול החזון שלו מתיישב על חתיכת מסורת שייחודית רק לליברפול ועומדת לשימושה הבלעדי. קלופ לא כיוון ולא הצהיר כי הוא מתכוון לייצר מפלצת שזוללת תארים ומנפצת שיאים ועושה היסטוריה. הקבוצה שלו לא נבנתה לכך, אבל אלה הציפיות שנוצרו סביבה, כל מעידה מפחיתה ממנה, מציבה סימן שאלה, מעלה פקפוק, משכיחה את מה שראינו ממנה ומה שרואים ממנה גם כשהיא מפסידה.

ליברפול לא נמצאת בבעלות של שייח', לא עומדת מאחוריה נסיכות, היא נמצאת בבעלות פרטית אמריקאית שמטרתה רווחים. נראה שהגישה העסקית של השייח'ים שונה מזו של המשקיעים האמריקאים. אם ליברפול הייתה בבעלותו של שייח', היה לה שוער שני ברמה של השוער הראשון, הספסל שלה היה יותר עשיר, ובאופן כללי הייתה שופעת כמו הסיטי. לליברפול יש, אבל בצמצום. כשהשחקנים שלה עומדים בשורה והשיר הגדול שלה ברקע, ליברפול משדרת צניעות: הכסף הגדול שלה זה הבלם, אין סופרסטאר אחד, על פניו אלה לא פיגורות שמצופה מהן לשחק כזה כדורגל, עד לפני שנתיים־שלוש לא ידענו מי הם, גם היום אין לנו מושג מה הם יהיו בכל קבוצה אחרת. ליברפול לא מושלמת, היא קצרה, מתבקש שזה יתבטא בהישגים שלה, אבל במקרה שלה אולי אפשר להסתפק בכדורגל הגדול שלה, גם כשהיא לא מנצחת וזוכה ומנפצת.

בלם על תקן סופרסטאר. ואן דייק (Michael Regan/Getty Images)

ליברפול הנוכחית היא לא ממשיכת דרכה של ליברפול הגדולה, ההישגית והדומיננטית של שנות ה־70 וה־80 של המאה הקודמת, שחזרה לפתע לגדולה אחרי כמה עשרות שנים, עם מאפיינים דומים ושאיפות דומות. נקודת ההתחלה של הנוכחית אולי מצויה ב"נס איסטנבול" מ־2005, זה האתוס המכונן שלה. משם הקבוצה הגדולה הזאת התחילה את דרכה, כאנדרדוג.

ליברפול לא נועדה לזלול ולגרוף. היא רק תיקח את חלקה. היא נועדה להגיע לפסגות, אבל עלולה להתרסק. ההתרסקויות רק ידגישו את הפסגות. ליברפול נבנתה לדרמות, לא לזללנות אטית ועקבית של תארים. היא נעה בין קטבים: קוטב אחד שלה זה ברצלונה באנפילד, הקוטב האחר שלה זה אתלטיקו באנפילד. ליברפול מספרת סיפור מוכר, הכדורגל ההולנדי הגדול סיפר אותו לאורך השנים.

אנושית ומועדת לנפילות. אדריאן לאחר ההפסד לאתלטיקן (JAVIER SORIANO/AFP via Getty Images)