נתן ולקח: כדאי שהשופט יישב כמה שבועות בחוץ

לא חסרים שופטים שטועים ובאופן כללי טעויות הן אנושיות. מאיר לוי טעה, איתן תבריזי טעה ואפילו דני קורן לא תמיד צדק. להבדיל מדניאל בר נתן, הם לא חיפשו לאזן וגם לא חיפשו לגנוב את ההצגה.

למען האמת, תצוגת האימים של בר נתן בנתניה לא הפתיעה את מי שעוקב מעט אחרי השופט הזה. אתמול כבר בדקות הראשונות הוא "פירק" את מכבי נתניה עם כרטיס אדום שראה ממרחק של 40 מטרים, בשעה שהקוון שלו, שהיה קרוב לאירוע, סימן אחרת.

• תרגילים בחיבור: מסקנות משבת
• הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ספורט1

דניאל בר נתן? דניאל בר לקח! לכל יושבי האצטדיון היה ברור שהוא יחזיר והוא גם החזיר עם פנדל מומצא וכרטיס צהוב לאבו עביד, שבהמשך הפך לאדום עוד יותר הזוי.

היה ברור שהוא יחזיר. בר נתן שולף אדום (דני מרון)

ברשותכם, נחזור אחורה: זה אותו שופט שלפני חודש, במצב של 0:0, העניק למכבי תל אביב פנדל שלא היה מול הפועל חיפה, וגם היה היחיד באצטדיון ששמע את "הקללות" של דור מלול לעברו שעלו לו בהרחקה בבית הדין. זה גם אותו שופט שרק לפני חודשיים שלף למכבי חיפה שני אדומים שנויים במחלוקת נגד מכבי פתח תקווה, ודאג כמובן לאזן עם פנדל הזוי לירוקים בדקות הסיום. וכן, זה אותו אחד שלפני שנתיים העניק לעכו פנדל רק בשביל לבטל אותו כעבור חצי דקה. באיגוד השופטים כבר ידאגו לתת לו לחשוב על זה כמה שבועות בחוץ.

It's not the right guy

והיה גם כדורגל בנתניה, או יותר נכון לא. אם ברצוננו לשפוט את האדומים לפי היכולת, אז אחת משתי הקביעות הבאות היא נכונה: או שגיא לוי הוא אופטימיסט חסר תקנה או שהבדיחה על חשבוננו. תנו לי לעזור לכם: הקביעה השנייה מדויקת יותר.

כמעט חודשיים שלוי עומד מאחורי הקווים אבל עדיין קשה לראות שיפור בהפועל תל אביב. הזרים, ובמיוחד אנטל (אותו שחקן שלוי טיפח) לא פוגעים, ההתקפה אנמית והסגנון ההתקפי של המאמן עבר כמה מטרים קדימה, לעמדת הראיונות. "אנחנו לא ברצלונה", הצהיר אחרי התיקו נגד בית"ר ירושלים. "התוצאה משקרת ולקבוצה חסר רוח", סבר אחרי ההפסד המביך בקרית שמונה ואמש הוא קבע: "בסופו של דבר התוצאות יהיו מצוינות". אז מתי בדיוק הן יהיו מצוינות? בפלייאוף התחתון או בעונה הבאה?

מתי בדיוק התוצאות יהיו טובות? לוי (דני מרון)

בפן המקצועי, ראינו כמה סיראז' נאסר תורם לאדומים וקצת תמוהה העובדה שהוא כמעט לא זוכה לקרדיט. בהפועל זקוקים נואשות לחיזוק וכדאי להתחיל בתמוז וידין, כי אם היכולת לא תזכיר את תקופת גוטמן, לפחות שמות השחקנים כן.

אור ממחלקת הנוער הטובה בארץ

מכבי חיפה סופרת כבר משחק חמישי ללא הפסד, ואתמול במחצית הראשונה בניצחון על סכנין, אפשר היה לראות גם יכולת. יוסי בניון הוכיח בפעם המי יודע כמה שאין מישהו עם יכולת מיקום ברחבה כמו שלו, נטע לביא הצעיר נראה כאילו הוא משחק בהרכב כבר שנים ובכלל, אם יש משהו מעודד בחיפה, זה שילוב שחקני הבית בשיפור הקבוצתי.

יש גם יכולת. בניון ולביא (ערן לוף)

עטאא, ריאן ולביא הם רק חלק ממחלקת הנוער הטובה בארץ. במקום להביא שחקני רכש, בעונה שגם ככה די גמורה, אולי כדאי שפעם אחת, סוף סוף, הירוקים יכשירו את הצעירים לעונה הבאה? לא פעם הוכח שמי שרוצה לקחת כאן אליפות צריכה גם את הישראלים הטובים בליגה.

קשה לבוא בטענות ליוסי אבוקסיס, אבל קבוצה עם סגל שכולל שחקנים כמו עמאשה, אזולאי, מוגרבי וז'אורז'יניו (זה באמת המלפפון החם של ינואר?) חייבת להיראות טוב יותר. נציגת המגזר חייבת להשתפר בהמשך, כי סגל כזה שווה טופ 8 אם לא יותר מכך.

מאיר בעל הנס

כמעט כל דבר נאמר על "משולש האהבה" בנין-גבאי-כץ, אך רק מעט נכתב אודות מאיר בן מרגי, איש הנאמן למועדון עוד מימיו כשחקן. אם מישהו אינו מעודכן, הוא כעת המאמן הראשי. בן מרגי סופר כבר חמש נקודות בשלושה משחקים, מתוכם שניים לא קלים בכלל נגד מכבי פ"ת ובית"ר ירושלים.

החזיר את קוראץ' לחיים. בן מרגי (ערן לוף)

הדבר הבולט במודל החדש של חיפה האדומה הוא חזרתו לחיים של זרקו קוראץ', שתחת המאמן החדש ניפק שער ושני בישולים. בכלל, נראה שהקבוצה של בן מרגי משחקת כדורגל שמח, וגם נגד בית"ר לא היה חסר הרבה בשביל שלוש נקודות.

בקבוצה של סלובודאן דראפיץ' אין חדש תחת השמש: הירושלמים לא מרשימים אך גם לא מפסידים, גם ביותר חלש מאוד. כצפוי, מהר מאוד התברר שכל הדיבורים על ריצה מטאורית לאליפות היו בגדר הזיה ולא יותר מכך, אך עדיין בליגה שלנו בית"ר ראויה וצריכה לסיים שלישית.

זה יגמר בבכי

במכבי פ"ת יבכו עוד הרבה זמן על אובדן היתרון נגד בני יהודה, במשחק שהיה חייב להיות מוכרע עוד קודם לכן לולא החמצות מזעזעות. במשחק כזה, מול יריבה ישירה על כרטיס לפלייאוף העליון, ובמחזור בו בית"ר מפשלת וקריית שמונה ורעננה משחקות נגד המובילות, ניצחון היה מזניק את המלאבסים קדימה בצורה משמעותית, ופותח פער של שמונה נקודות מהפלייאוף התחתון.

חייב חיזוק בשביל לרוץ גבוה. בן שמעון (דני מרון)

זה היה אחד מאותם משחקים שבסוף השנה בוכים עליהם. מעבר לכך, יותר מדי שחקנים בקבוצה נמצאים בתקופה חלשה, ההתקפה מתקשה לכבוש ואם רן בן שמעון רוצה להפוך עונה חמודה עם כדורגל חכם אך משעמם לעונה מוצלחת עם כרטיס לאירופה, הוא חייב ללחוץ על הלוזונים כדי שיחתימו חלוץ ישראלי טוב וקשר התקפי זר.

מנגד, בבני יהודה יוסי מזרחי סופר כבר משחק רביעי ללא הפסד מאז הגיע. אבל היכולת, אוי היכולת. גם אתמול, למרות שהזהובים שלטו לחלוטין במשך מחצית שלמה, הם לא הגיעו אפילו למצב אחד. מזל שיש פדרו גלבאן, האחד והיחיד.

הקרבות האמיתיים של כפר סבא

הפועל כפר סבא כנראה שכחה שהקרב האמיתי שלה הוא בבית נגד עכו, עם כל הכבוד לתוצאות התיקו המכובדות נגד מכבי חיפה ומכבי תל אביב, והיא שילמה על כך ביוקר.

בגדר נס. הוכנבוים (דני מרון)

עם כל הכבוד ליכולת הלא רעה שמציגה הקבוצה, אם מסתכלים על מאזן הבית שלה אפשר להבין מדוע היא נמצאת שהיא נמצאת: שער זכות בודד בחמישה משחקי בית. מנגד, מה שקורה בהפועל עכו זה נס: שבעה שערי זכות הספיקו עד כה לחמישה ניצחונות. חנוכה מאחורינו? לא אצל עכו.