Sport1 Banner

זכרון טרי: האירועים שלא ישכחו משנת 2015

בולט. נע על גבול האנושיות
בולט. נע על גבול האנושיות | צילום: Gettyimages

המעידה של הגדול מכולם וההצגה בלונדון: חברי מערכת ספורט1 נזכרים

(גודל טקסט)

הולנדי מתרופף / יניב אורגד

6 בספטמבר, הולנד מגיעה לאיסטנבול כשהיא זקוקה לנקודה לפחות מול טורקיה כדי לשריין לעצמה מקום בפלייאוף העליה ליורו 2016. כן, בפלייאוף, אחרי שצ'כיה ואיסלנד האלמונית ברחו לה עם הכרטיסים.

 

דקה שביעית: נרסינג מגביה לרחבה. רובין ואן פרסי – אותו הולנדי מעופף מהנגיחה המופלאה ההיא ב-1:5 על ספרד במונדיאל רק שנה קודם לכן – נכשל בהתרוממות פשוטה. הנגיעה הרפה שיוצאת לחלוץ האגדי (לשעבר) מהראש מובילה למתפרצת של המארחים ולשער. ומי כובש? אוגוזאן אוזיאקופ, הקשר הטורקי ממוצא הולנדי ששיחק בכתום בנבחרות הנוער.

 

הטורקים מסיימים את המשחק ב-0:3 מוחץ ועולים לבסוף למשחקים בצרפת. הולנד, שזכתה במקום השלישי בברזיל, תראה את היורו מהבית. איזו צניחה. בדיוק כמו הקריירה של ואן פרסי. מהגבהים של התקפות ארסנל ויונייטד לספסל של פנרבחצ'ה. מה שמלמד אותנו שבכדורגל הכל, אבל הכל, נזיל.

 

חלוץ אגדי לשעבר. ואן פרסי במדי האורנג' (Gettyimages)

 

63 לנצח / דניאל מני

אוסטרליה כולה הייתה בטראומה כאשר פיליפ יוז נהרג בצורה טראגית על מגרש הקריקט בנובמבר 2014. הייתה ואולי עודנה. חודש וחצי לאחר מכן, בשישה בינואר 2015, הנבחרת המקומית שיחקה לראשונה באיצטדיון MCG המפואר בו קיפח יוז את חייו, שלושה ימים בלבד לפני שמלאו לו 26.

 

דייויד וורנר, אחד מכוכבי הקנגרוס, היה חבר קרוב מאוד של יוז. השניים גדלו וצמחו יחד באקדמיה המקומית. כאשר וורנר חבט בכדור והעלה את מאזנו ל-63 ריצות (שווה ערך לנקודות), הרגשות הכריעו אותו. היה זה בדיוק המספר שצבר יוז עת ספג את הפגיעה הקטלנית בצווארו.

 

וורנר מיד הוריד את ציוד המגן שלו, כרע על ברכיו ונישק את האדמה. לאחר מכן התרומם, הביט למרומים כשהוא מצביע, או אולי מצדיע, לחברו שהלך בטרם עת. כשהספורט והאנושיות נפגשים, זה רגע השנה שלי.

 

וורנר נכנע לרגשותיו. כשהספורט והאנושיות נפגשים (Gettyimages)

 

שותפות גורל / יונתן תוסייה כהן

שני סיפורים שונים לחלוטין נפגשו באיצטדיון הלאומי המפואר של ורשה. מצד אחד, מחזיקת התואר סביליה, שהגיעה מלווה בצבא אוהדים שלא העלה בדעתו כל אפשרות אחרת מלבד שמירה על התואר וזכיה בו בפעם הרביעית. מהצד השני, דנייפרופטרובסק הצנועה מאוקראינה, שאירחה בכלל את משחקי הבית שלה בקייב, מרחק מאות קילומטרים מביתה שלה ולעיני אלפי צופים בודדים.

 

מלחמת האזרחים המשתוללת במזרח אוקראינה, בתמיכתה המוסווית של אמא רוסיה, יצרה גם צד חיובי: שותפות גורל אוקראינית-פולנית, שנובעת מהחשש מסגירה מחודשת של מסך הברזל. כך התעוררה סימפטיה ברחבי בירת פולין ורצון לראות חיוכים על פני האוקראינים.

 

מהסיבה הזאת געש ורעש איצטדיון נארודווי כבר בדקה השביעית, כשניקולה קאליניץ' נגח את היתרון המפתיע של דנייפרו. התמיכה של המקומיים באוקראינים קיבלה תפנית בדקה ה-28, כשגז'גוז' קריחוביאק, שחקן נבחרת פולין, קבע שוויון. בעד מי הם אמורים להיות עכשיו? האם הסימפטיה העזה לאוקראינים האומללים גוברת על רגשות פטריוטיים?

 

נדמה היה שברגע הזה הקהל פשוט רצה לראות כדורגל טוב. והוא קיבל. המהפך הושלם בדיוק שלוש דקות לאחר מכן על ידי קרלוס באקה, אך כדור חופשי מושלם של רוסלאן רוטאן, רגעים לפני ההפסקה, קבע שוויון מרתק. במחצית השניה פערי הרמות כבר דיברו בפני עצמם: האוקראינים התשושים בעיקר התגוננו, אך לבסוף הקולומביאני השלים צמד חלומי ושלח את סביליה להניף שוב את הגביע בדרך לליגת האלופות.

 

חגיגה קולומביאנית. באקה והפרס על צמד חלומי (Gettyimages)

 

כמעט אנושי / גיא גלבוע

זו לא הייתה אליפות אתלטיקה משובחת במיוחד, אבל עדיין הצליחה להיכנס למקבץ הזה. בזכות מי? התשובה ברורה. אוסיין בולט הופיע אחרי שנה בה כמעט לא התחרה, כשהראש לא בדיוק בעבודה קשה ובאימונים. ועדיין הוא התייצב לאליפות העולם בבייג'ין, המקום שהקפיץ אותו לתהילה.

 

יחד עם זאת, יכולנו להיווכח שיש כאן משהו אנושי. בולט לא שייט באוויר כבעבר ובחצי הגמר נאלץ לספק מעצמו מאמץ אמיתי כדי להבטיח מקום בגמר אחרי מעידה מיד לאחר הזינוק. אז נאמר שהזינוק אף פעם לא היה מנת חלקו הבולטת של הפנומן, אך השיוט שלאחר מכן תמיד הקנה לו שיוט חלק. והפעם? לא ממש.

 

בולט נאלץ להזיע, להפעיל מבערים ולנצח תוך כדי מבט מודאג שמאלה בציפיה לראות אם מקומו בכלל בגמר. האנושיות נמחקה מיד בגמר עם שיוט ל-9.79 שהאפיל גם על ג'סטין גאטלין, שמבחינתו הגיע אחרי שנת שיא. האירוע הזה, רגע לפני ריו 2016 שוב הוכיח: בולט נע על הגבול בין על-אנושי לאנושי.

 

הצליח להוכיח פעם נוספת שהוא נע על הגבול (Gettyimages)

 

זכיה בכל הקופה / יעקב זיו

רגע השיא הזה נרשם כבר ביום הראשון של השנה. ימים ספורים קודם לכן הגעתי לאנגליה לרגל מחזורי חג המולד. אחרי תיקו מאופס די מאכזב בווייט הארט ליין בין טוטנהאם למנצ'סטר יונייטד (ששיעממה כבר אז), התלבטתי אם להוציא עוד מאתיים ליש"ט על המשחק הבא של התרנגולים נגד צ'לסי.

 

משהו לחש לי באוזן ללכת על זה. החלטתי לנסות שוב את מזלי. לקחתי סיכון כספי גדול ויצא משחק מטורף לא פחות. משחק שסוחף אותך בכל החושים, משאיר אותך בהלם 90 דקות ובעיקר מעניק לך את ההזדמנות להוציא את כל התסכולים על מנג'ר פורטוגלי יהיר, שחצן, עסוק כל היום בחשדנות ומציאת קונספירציות נגד עצמו. אחד שיש לי איתו כבר יחסי שנאה-הערכה כבר שנים והוא אפילו לא יודע. אל מוריניו אתה יכול להישאר אדיש. או שאתה שונא, או מעריץ – אין באמצע.

 

מוריניו הגיע לאיצטדיון זחוח ממרומי המקום הראשון וספג לראשונה חמישה שערים בפרמייר-ליג. מלבד העובדה שהמשחק נבחר רשמית לטוב ביותר בליגה בעונה שעברה, זו הייתה ההרגשה הכי מדהימה לקפוץ ביציע בטירוף ולשיר לעברו עם שאר אוהדי טוטנהאם: "שב מוריניו, שב מוריניו". אולי זה היה המשחק בו נטמנו זרעי הכשלון של העונה נוכחית. המיוחד חזר אחר כך לעצמו וצ'לסי זכתה באליפות, אבל אולי מווייט הארט ליין יצאה הבשורה שבסופו של דבר הביאה אותו להשתלח ברופאה אווה קרניירו העונה, להתעמת עם השחקנים, להאשים אותם בבגידה ולהיבעט מסטמפורד ברידג'. שוב.

 

וכן, גם טוטנהאם הייתה שותפה לקונצרט. אפילו שותפה מלאה. הארי קיין הגיע למשחק כהבטחה ויצא ממנו שחקן ענק עם צמד ובישול. מאוחר יותר הצהיר שקלט רק אז עד כמה יש לו פוטנציאל. מה שקיין עשה להגנה של מוריניו היה לא פחות מרשים מכריסטיאנו רונאלדו. צ'לסי הוליכה 0:1, טוטנהאם עלתה במהירות ל-1:3 והאיצטדיון היה בהלם. כמו מכונה בקזינו, לוח התוצאות היבהב בסיום 3:5. זכיתי.

 

קיין. ככה פותחים שנה בספורט (Gettyimages)

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי