דן איינבינדר הוא השחקן הראשון שצריך להיכנס לחדר של אלי טביב ולצאת עם חוזה לכמה שנים. קשר בית"ר ירושלים אמנם לא נותן מספרים כמו של עומר אצילי או ניקיטה רוקאביצה, לא נועל את הרחבה כמו בוריס קליימן וחסוס רואדה, אבל הוא מביא משהו שהיה חסר במועדון לאורך שנים – מנהיג.
מאז אריאל הרוש בעונת 2012/13 לא היה שחקן בצהוב שחור שגם גדל במועדון, וגם היה שם בתקופות הכי קשות ויודע להעריך את רגעי האושר שהגיעו בעונה האחרונה. איינבינדר מחובר לקהל ומעריך כל דקה שהוא מקבל מסלובודאן דראפיץ' על כר הדשא.
- הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט1
מיד לאחר הניצחון 1:3 על הפועל עכו הקשר דיבר עם ספורט1 אחרי הניצחון על הפועל עכו אפשר היה לראות עד כמה הוא צנוע ומחובר למועדון. הוא לא לוקח את התקופה הטובה כמובן מאליו. הוא מעריך ומודע למעמד שלו במועדון ובניגוד לשחקנים אחרים (כמו טל בן חיים החלוץ למשל) לא לכלך על הקבוצה הקודמת.
מעריך כל דקה שהוא לובש את החולצה – מנהיג. דן איינבינדר (ערן לוף)
הוא לא הכי מוכשר, גם לא הכי מהיר, ואין לו גינונים של כוכב, אבל דוד קלטינס, טל כחילה ואפילו אצילי, הנחשב לכוכב, צריכים להסתכל על איינבינדר כסוג של מנטור.
בבלוג של השבוע שעבר נכתב שבית"ר צריכה ויכולה למנף את העונה הנוכחית ולהציב לעצמה כמטרה לפחות להיאבק בעונה הבאה עם מכבי תל אביב והפועל באר שבע על תואר האליפות. בימים האחרונים נכתב בכלי התקשורת שטביב מעוניין לנהל מו"מ עם חלק מהשחקנים לגבי העונה הבאה. נקווה שטביב יודע ששחקנים טובים אפשר למצוא, אבל מנהיגים הרבה יותר קשה. ועכשיו כשיש לבית"ר אחד כזה, ועוד אחד שנושא על גבו את המספר הכי מחייב בבית"ר, 11, חבל יהיה לוותר עליו בשביל כמה שקלים.
בונקר שווה הפסד
תודו שהיה קצת פתטי לצפות במחזור האחרון בהפועל חיפה ובבני יהודה מתבזות מול מכבי תל אביב והפועל באר שבע. משום מה כל הקטנות מאמינות שאפשר לסחוט 0:0 משתי המוליכות (או אפילו לעקוץ עם 0:1 קטן). במקום לחשוב שממילא הצהובים והאדומים מהנגב לא נמצאים בכלל בליגה שלהן מבחינת רמה, שאיש לא מצפה מהן לנקודות במשחקים האלה ולשחק פתוח.
ולא רק שבונקר מול שתי המוליכות נפסד כרעיון, הוא גם ממש לא משתלם. רק עכו הצליחה להפתיע את באר שבע (0:1 בסיבוב הראשון) ורעננה את מכבי תל אביב (1:2 גם בסיבוב הראשון). הפועל כפר סבא (מול מכבי), ובני יהודה (מול באר שבע) הצליחו להוציא את ה-0:0 המיוחל. ומה קרה בכל שאר המפגשים?
שימו לב לסטטיסטיקה של באר שבע. מאז ההפסד לעכו במחזור החמישי צברו השחקנים של ברק בכר 53 נקודות מתוך 57 אפשריות וכבשה 14 מ-38 שערים שלה אחרי הדקה ה-60. ברוב המקרים היה מדובר בפריצת הבונקר העלוב וחסר הסיכוי מלכתחילה של הקטנות.
הדברים דומים גם כשמסתכלים על מכבי תל אביב. נכון שבאר שבע הצליחה לחלץ את ה-2:1 בבלומפילד בסוג של בונקר, אבל זה בגלל שלבכר יש מספיק כלים הגנתיים כדי לעצור את הצהובים. הפועל כפר סבא היה היחידה שהצליחה לשמור נגדה שער נקי (0:0). מנגד, בית"ר ירושלים כבשה נגד מכבי שישה שערים בשני המפגשים כי היא לא פחדה להסתכל לה בלבן שבעיניים וראתה את הבקיעים בהגנה. גם רעננה בסיבוב הראשון ניצחה בתוספת הזמן 1:2 כי העזה לתקוף ולא הסתפקה בתיקו.
עגייב. למה לבזבז את היכולות שלו על בונקר (דני מרון)
מכאן שחבל היה לראות שחקנים טובים כמו אמיר עגייב ופדרו גלבאן מבני יהודה מבזבזים כוחות על ריצה אחרי מגנים או הרחקת כדור מהשער של דלה אינוגבה עד שלא נשאר להם אוויר כדי לעשות פעולות טכניות ומסוכנות שיכולות היו להפתיע את באר שבע. נקווה שיוסי מזרחי למד את הלקח לקראת המשחק מול מכבי תל אביב, ונקווה ששרון מימר, מאמן כפר סבא, לא ימשיך באותה שיטה נפסדת מול שתי הגדולות בשני המחזורים הקרובים.ץ מי יודע אולי זה ישתלם לו עד כדי כך שימצא את עצמו בפלייאוף העליון.
מה דעתך על הכתבה?