מאת: יואב בורוביץ' צילום: Gettyimages
ברצלונה סיכמה עם לואיס סוארס ימים ספורים לאחר הרגע המביש בחייו- הנשיכה בג'ורג'יו קייליני האיטלקי במונדיאל, שגרמה בסופו של דבר להדחה של אורוגוואי שלא הצליחה להתמודד בשלב הנוק-אאוט בלי כוכבה הגדול.
הייתה זו לכל הפחות הנשיכה הרביעית בקריירה של סוארס. כל אחת מהן המיטה עליו בושה, אך אף אחת מהן לא כמו האחרונה. סוארס כבר נתפש כ-Damaged goods, כמי שאבד עליו הכלח הנפשי, שומר נפשו ירחק. אך ברצלונה לא התרחקה ואף הייתה מוכנה לשלם בעבור התענוג המפוקפק של להיות מזוהה עם סוארס קרוב ל-100 מיליון אירו.
היא עשתה זאת בעקבות סיבה אחת בלבד: בברצלונה הבינו שהם חייבים סוארס. הם חייבים חלוץ ברמתו, סקורר אדיר שלא מספיק לאמלל ולהתיש הגנות, שחקן שלא רק מסיים נפלא אלא גם מוסר מצוין ובעיקר ווינר ששונא להפסיד.
אפשר להרעיף על ברצלונה וכוכביה אינספור סופרלטיבים, אך בשנים האחרונות הם איבדו קצת את השיניים החדות של הווינריות. לא בכדי הקבוצה לא זכתה בעונה שעברה באף תואר, וחלפו ארבע שנים מאז הניפה את גביע הצ'מפיונס ליג, וזאת על אף שמשחק בשורותיה ליאו מסי.
ברצלונה לכל אורך העשור האחרון היא קבוצה נפלאה, אך החיסרון בחלוץ מרכזי קלאסי פגע בה לא מעט בשנים האחרונות, בעיקר במשחקים גדולים כאשר מסי מתקשה יותר לכבוש צמדים ושלישיות כפי שהוא עושה מול מרבית היריבות הספרדיות או האירופאיות הבינוניות.
מאז עזב סמואל אטו את הקאמפ נואו ב-2009, ברצלונה סבלה מחור באמצע למעלה. מחליפו של אטו, זלאטן איברהימוביץ', כשל להשתלב מקצועית וחברתית; אלכסיס סאנצ'ס הצ'יליאני לא תרם מספרים מרשימים ולכן נמכר לארסנל בקיץ האחרון.
גם ההצטרפות של ניימאר, כוכב העל הברזילאי לפני שנה וחצי, לא יכולה הייתה לפתור את משבר היעדר החלוץ המרכזי- כיוון שניימאר אינו כזה ועדיין לא הצליח לשחזר בבארסה את יכולתו הפלאית מנבחרת ברזיל ומסנטוס.
ובגלל כל הסיבות הללו החליטה ברצלונה בקיץ להמר בכסף גדול על סוארס – זאת למרות שהתדמית שלו אינה תואמת בדיוק את קבוצת הכדורגל שמתפארת תמיד שהיא "יותר ממועדון", כלומר כזו שצריכה לנצח בסטייל ותוך הפגנת ספורטיביות והתנהגות טובה.
עד לא מזמן היה נראה כי ההימור על סוארס לא בטוח שיצדיק עצמו. החלוץ האורוגוואי נאלץ להחמיץ את שלושת החודשים הראשונים בעונה בגלל ההרחקה; ואז הוא חזר ופשוט לא הבקיע וכמעט לא בישל במשך תקופה ממושכת.
בכל זאת יש כאן שחקן בן 28 שצריך להיקלט בקבוצה ובמדינה בה לא שיחק; קבוצה בה מככב כבר השחקן הגדול בתבל; ועוד אחד שנחשב אולי בין שלושת הכדורגלנים האיכותיים בעולם; ואת כל זה צריך לעשות שחקן שעוזב מועדון בו נחשב לאל; ואז תוסיפו לכל זה את הפסד האליפות הטראומתי של סוארס בליברפול ואת אירועי המונדיאל הטראומתיים אפילו יותר. לא פשוט.
לואיס סוארס הוא לואיס סוארס בזכות העובדה שהוא לא מפחד מאתגרים לא פשוטים. הילד העני מרחובות סלטו באורווגאי נאלץ להתגבר על תנאי חיים קשים ביותר ותחרות גדולה כדי לככב בנסיונאל מעיר הבירה מונטווידאו; ואז להוכיח עצמו בכרונינגן הקטנה בהולנד; ואז באייאקס; ואז בליברפול כמחליף של פרננדו טורס. וכל זאת במקביל להופעות כבירות בנבחרת אורווגאי אותה הצליח להוליך לחצי גמר מונדיאל ולזכייה בקופה אמריקה.
ספק אם יש כדורגלן שעשה בקריירת המועדונים והנבחרת שלו יותר מלואיס סוארס בעשור האחרון ואולי אף מעבר לכך- עד כדי כך האיש הרואי.
אז מה זה בשבילו קצת קשיי התאקלמות בברצלונה ובצורת שערים קצרה. בשבועות האחרונים סוארס לגמרי השכיח אותה. הוא כובש בצרורות, כולל צמד שהעניק את השערים היחידים לקבוצתו בניצחון החוץ הקשה וכל כך חשוב נגד מנצ'סטר סיטי בליגת האלופות.
שני השערים הללו הכי חשובים עד כה בעונה של בארסה, אולי עד השער של סוארס אתמול בלילה- זה שהביא ניצחון נגד ריאל מדריד בקלאסיקו שעשוי להחזיר את האליפות לקאמפ נואו.
בדיוק בשביל זה הביאו את לואיס סוארס. בדיוק בשביל זה הוא וויתר על בית חם ואוהב בליברפול. אבל סוארס עדיין לא סיים את המלאכה: הוא מוכרח לזכות באליפות וגם בליגת האלופות אם אפשר.
מה דעתך על הכתבה?