האגו של איזי שרצקי שוב השתלט עליו. אחרי ההפסד 2:0 להפועל כפר סבא החליט הבעלים של קריית שמונה לפטר את סאלח חסארמה. יומיים קודם התארחו האיש והאגו ב"יציע העיתונות" והצהירו: "מעולם לא פיטרתי מאמן". גילי לנדאו, מישל דיין וברק בכר לא ידעו אם לצחוק או לבכות.
בצפון שוב נדלקו נורות האזהרה. לא בגלל הקרבה לקו האדום אלא שבגלל שהאגו הענק מאיים להחריב את הפרויקט המופלא שבנה האיש בקריית שמונה במהלך השנים. נכון ששרצקי רושם עונה מאכזבת (מסגנות לפלייאוף תחתון) – אבל הוא זה שהחליף מחצית מהסגל בקיץ, ויתר (או נאלץ לוותר) על עוגנים כשיר צדק ורועי קהת, שיגר גם את וובה בראון בינואר לבאר שבע ומעל לכל האמין בחסארמה, מאמן צעיר וחסר ניסיון מתוצרת בית.
קשה להצדיק את פיטורי חסארמה משום שחרב הירידה לא באמת מאיים (כרגע לפחות) על קריית שמונה, ולוח המשחקים שלה (מכבי פתח תקווה ובני סכנין בחוץ, בית"ר ירושלים בבית) עדיין מעניק לה סיכוי להתברג בפלייאוף העליון. ורגע מה לגבי האמרה ששרצקי עצמו שהוא זה שקובע את ההרכב. אם זה נכון, הבעלים היה צריך לפטור את עצמו מחסארמה ולא להפך.
כאמור האגו של שרצקי מעל לכל. הבעלים רוצה לקבוע הכל, כולל הכל, לא מסוגל לראות מישהו אחר סביבו שמקבל מחמאות על עבודה ודרך, ובעיקר חושב שבגלל שהוא זה שמשלם, הוא יכול לשחק בבני אדם. את ברק בכר הוא השפיל ("לא היה לו מה לאכול") בגלל שניהל מו"מ עם באר שבע (כאילו שזה לא קורה בעולם, כאילו שפפ לא סגר בסיטי במהלך עונה) וגם את רן בן שמעון הוא העליב לא מעט כשהאחרון העז לעזוב אותו.
מעכשיו האיש והאגו הפכו לצרה של שלומי דורה, מאמן נהדר שכבר חווה עוול בתחילת העונה כשפוטר בתחילת העונה ממכבי נתניה וכל מחליפיו צברו מאז פחות נקודות ממנו. לדורה יש את הכלים להצליח בקריית שמונה, אם רק האיש או יותר נכון האגו של שרצקי לא יפריעו לו.
לא להסתפק בפחות
מבול הכתבות המפרגנות לבית"ר ירושלים השבוע יצרו תחושה כאילו מדובר כאן בקבוצה שרצה לאליפות. המקום השלישי הוא אמנם הישג מול התחזיות של טרום העונה שניבאו לירושלמים קרבות תחתית, אבל למועדון פאר כמו בית"ר אסור להסתנוור ממקום בטוח בפלייאוף העליון ומקדמה לקראת המאבק על הכרטיסים לאירופה.
בית"ר יכולה וצריכה לדרוש מעצמה הרבה יותר – לפחות מאבק צמוד על תואר האליפות מול הפועל באר שבע ומכבי תל אביב. את הבדלי התקציב מאזנת העובדה שבבית וגן פועל המנג'ר המקצועי הטוב בישראל (יותר טוב מג'ורדי קרויף), אלי טביב.
טביב. מה עם מאבק אליפות? (דני מרון)
הבעלים פוגע בינגו עם זרים (קלאודימיר, רואדה, רוקביצה), מזהה שחקנים או מאמנים אלמונים עם פוטנציאל ומשביח אותם (אצילי ודראפיץ'), יודע מי גמר את הסוס ולמי עדיין יש מה לתת (שכטר) ואפילו זיהה את השחקן היחיד שצמח במחלקת הנוער העלובה (במתכוון) שלו (קלטינס).
בית"ר מועדון יותר גדול ועוצמתי מהפועל באר שבע, אבל במקום שהחבורה של ברק בכר תהיה במקום השלישי ותזכה לתואר המרענן של הכדורגל הישראלי, הצהובים שחורים הם שזוכים בתואר המפוקפק. למה מפוקפק? כי לבית"ר עם הקהל שלה יש אנרגיות שאין לאף קבוצה בארץ. ולכן הגיע הזמן להגדיל ראש: לשאוף למאבק אליפות ולא למקום בפלייאוף העליון.
הבעייה היא שאצל טביב הכל מתחיל ונגמר בכסף. בסוף העונה, כשצריך לחדש חוזים הבעלים מוצץ את הדם לצד השני. תראו מה קרה בקיץ שעבר. טביב הפגין קשיחות מוגזמת שהובילה לעזיבה המונית (קריאף, ממן, ארסו והמאמן גיא לוי) ואלה שהתקפלו מולו הקטינו ראש (קלאודימיר, לפחות עד לאחרונה).
טביב התגבר על הבלאגן שיצר בעצמו ובנה שוב קבוצה לתפארת. נותר רק לקוות שבקיץ הקרוב הוא יגלה גמישות, ישאיר את השלד הקיים ויחזק במקומות הנכונים ולא יעסוק שוב בפירוק והרכבה.
מי שוב מתעוררת מתרדמת החורף?
תשאלו כל אוהד כדורגל ממוצע מה הוא חושב על קבוצות כמו הפועל רעננה או הפועל עכו והתשובה תהיה: "שירדו ליגה, מי צריך אותם בכלל, קבוצות בלי קהל ומסורת".
כבר שש שנים שבעכו לועגים לכל התחזיות שמסמנות אותם כיורדת הבטוחה. גם העונה התעוררה עכו מתרדמת החורף שלה, צברה שני ניצחונות רצופים בדרך לעוד קאמבק. נכון שלא תמיד ברור שם מי בדיוק מנהל את העניינים, ועם יהיה כסף למשכורות אבל העובדה היא שנציגת הגליל המערבי היא היחידה מבין קבוצות התחתית שהמאמן שלה, ירון הוכנבוים, נותר על כסאו.
שחקני עכו חוגגים. התחזקו מאוד בינואר (דני מרון)
זאת ועוד. בחלון ההעברות של ינואר נמצא הכסף לחיזוק משמעותי בדמותם של גיא דיין, דילן סייס, לנרי קהינדה, עוז פרץ ויניב בריק. אולי לא רכש נוצץ במיוחד, אבל אוסף של שחקני מנוסים (דיין), רעבים (פרץ, בריק) וצעירים עם פוטנציאל (קהינדה וסייס) שתרמו מיידית לשינוי ביכולת הקבוצה.
עוד לפני זה התהדרו בעכו בשני זרים יציבים כמו הבלם בוריס קופיטוביץ' (שגם כבש שני שערים בשלושת המחזורים האחרונים) והקשר האחורי ברניסלאב יובאנוביץ', שיכול לשחק בכל קבוצת צמרת. עם בואם של דיין והכיפה הצמודה יכולים הבחורים של הוכנבוים לסמוך גם על תמיכתו של בורא עולם במאבק ההישרדות שלהם.
מה דעתך על הכתבה?