חסר להם הרעב של בן דור ואביטן

מאת: ג'ימי טורק                            צילום: אתר הפועל באר שבע

בשבת כשירדתי מעמדת השידור שלנו בספורט1 עדיין התקשיתי להאמין שהפועל באר שבע הפסידה 1:0 להפועל רעננה. איך השחקנים של אלישע לוי מסוגלים להפסיד לחבורה של שחקנים שבתחילת השבוע התאמנו אצל חיים סילבס, באמצע אצל חיים שאבו ובסוף שוב עם סילבס.

לבאר שבע כיום יש שחקנים טובים כמו אליניב ברדה,  מאור בוזגלו, וויליאם סוארס, אוביידו הובאן, מאור מליקסון ושלומי ארבייטמן. יש לה קהל תומך ודוחף ובעלים כמו אלונה ברקת, שכולנו זוכרים איפה הקבוצה היתה לפני שהגיעה. אבל אני מכיר גם באר שבע אחרת, זאת משנות השבעים.

שיחקתי נגד אורי בנימין, אלון בן דור, יעקב כהן, אליהו עופר, מאיר ברד, רפי אליהו ושלום אביטן. החבר'ה האלה, עליהם ניצח האמן אמציה לבקוביץ', היו אימת הליגה. לא רק בגלל שתי האליפויות שזכו בהן. לא בגלל שהיו כל כך מוכשרים וטובים. בגלל הרעב הבלתי פוסק והרצון לנצח בעיקר את הקבוצות התל אביביות.  גם אנחנו השחקנים של הפועל תל אביב וגם אלה של מכבי, סבלנו ממש מכל משחק בבאר שבע.

מצד שני אני זוכר איך באר שבע התנהלה בשנות השבעים והשמונים. היו הרבה מלחמות בין אלה שניהלו את הקבוצה לבין האוהדים, וגם הקהל לא היה מהעדינים. הקהל של באר שבע כיום הרבה יותר טוב ותומך גם בזמן שהקבוצה מפסידה , כמו בשבת לרעננה. כיום כבר לא שומעים את הקללות והתוקפנות שהייתה אז, תאמינו לי שלא היה כל כך נעים להיות שחקן של באר שבע  אחרי הפסדים.

אני עדיין מאמין שבאר שבע צריכה ויכולה לזכות באליפות. כל קבוצה יכולה לתפוס יום חלש ולהפסיד, אבל תצוגה כמו זאת בשבת נגד רעננה תרחיק את השחקנים של אלישע לוי מהמטרה שברקת סימנה.