בשנת 2010, ביטל ראש הממשלה בנימין נתניהו פגישה עם נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי, ד"ר ז'אק רוגה. מטרת הפגישה מבחינתו של האדם החשוב ביותר בספורט העולמי הייתה העברת מסר לשלטון בישראל בנוגע לחוסר שביעות רצון השורר בקרב ארגוני הספורט בעולם סביב הקשיים שחווים ספורטאים פלסטינים (וכן ערבים ממדינות אחרות ו/או מוסלמים) כשהם מגיעים למעברי הגבול בגשר אלנבי או במחסום ארז.
נשיא פיפ"א הכמעט נצחי, ספ בלאטר, ביקר בארץ בפעם השלישית. בפעם הראשונה לנתניהו לא היה זמן לפגוש אותו. קורה, בכל זאת האיש מנהל מדינה. חשוב לציין שלא כל הספורטאים ו/או עסקני הספורט הפלסטינים, היו תמימים. חלקם ניסו להעביר מידע ו/או נחשדו בהעברת אמל"ח בציודם האישי והקבוצתי. מצגות של שב"כ שהוצגו בפני בלאטר בשתי הפגישות האחרונות שלו עם רה"מ הניחו את דעתו שזכותה של מדינה לעשות הכול כדי להבטיח את ביטחון אזרחיה.
- "היעד הבא של רג'וב? הוועד האולימפי"
- בלאטר: "מרגיש כאילו אני בקאמפ דייויד"
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ערוץ ספורט1
בנוסף ישנו הקטע האישי של ג'יבריל רג'וב, שאוהב להסתובב אצלנו בשמו העברי גבי רגב. אחרי כמה התבטאויות שלו נגד השלטון בארץ, חלקן כוונו נגד נתניהו בעצמו, נשלל אישור ה-VIP שלו שהתיר לו מעבר חופשי בגשר אלנבי. זה היה לפני כשנתיים. מאז הוא מחפש כל דרך אפשרית לפגוע במעמדה של ישראל בספורט הבינלאומי.
כפי שכתב מחבר הספר "הסנדק", מריו פוזו– הכול אישי. חלפו הימים, יו"ר הרשות מחמוד עבאס מזדקן, ומתקיים מאבק על יורשו בתפקיד. רג'וב מנהל את הקמפיין של עצמו והניסיון (הפאתטי) להדיח את ישראל מפיפ"א הוא חלק ממנו. בהתאחדות הכדורגל העולמית מאוגדות 209 פדרציות, לא כולן במעמד מדינה. באופ"א, למשל, יש 54 פדרציות, אבל רק 49 מדינות.
במדינות ינחו משרדי החוץ את נציגיהם בפיפ"א כיצד להצביע בציריך ב-29 בחודש. סביר להניח שהמדינות המוסלמיות (56) בנוסף לתומכות באינטרס שלהן מול ישראל, יצביעו בעד ההצעה של רג'וב. בסך הכל יצביעו בעד לכל היותר 75 מדינות, והדרישה לא תעבור (כדי להדיח את ישראל נדרש רוב של 75% מכלל המשתתפות בהצבעה).
סביר להניח שקטאר תעשה את החשבון שלה עם ידידותיה הסמוכות על שולחנה הכספי. קטאר, מארחת מונדיאל 2022, לבטח לא תרצה להעיר את הנציגים שירצו לבדוק שוב אם המדינה הקטנטונת חייבת לארח. ייתכן שיופעל לחץ על רג'וב מצד שליטי קטאר למשוך את דרישתו (רק הוא יכול, לא ניתן לכפות עליו), בתמורה למענק נדיב לעם הפלסטיני, תרומה שתשרת את העניין האישי של רג'וב.
ספ בלאטר בביקורו בישראל (Gettyimages)
גם סעודיה, שמקיימת סוג של אביב ביחסים עם ישראל מול האיום האיראני, עשויה לפעול בדיפלומטיה השקטה שלה. גם לרוסיה יש אינטרס מובהק בדחיית הדרישה של רג'וב. הפלישה לאוקראינה וההשתלטות על חצי האי קרים תהווה סיבה לדרישה לסנקציות מצד האוקראינים – היה וישראל תודח. גם לאיראן ועיראק יש חמאה על הראש. בקיצור, לכולם בפיפ"א יש אינטרס ברור להוציא את הפוליטיקה המדינית מהזירה הספורטיבית. כי במקרה של השפעת ממשלים על הספורט, לא תהיה לפיפ"א זכות קיום.
מצד שני, או אולי במקביל, חייב הממשל הישראלי למצוא את שביל הזהב כדי להתיר מעבר לספורטאים בין עזה לגדה, במגבלות ביטחוניות שיסוכמו בין הצדדים.
לא צריך להיבהל ממה שיקרה בציריך, אבל מותר לנו להתרגש. טוב זה לא יהיה לאורך זמן. אסור לשכוח שאחרי החתימה על ההסכם של המעצמות עם איראן, צפויות הצעות נגד ישראל במועצת הביטחון של האו"ם, מצד צרפת וניו זילנד. ואם האמריקאים לא יעמדו לצדנו עם הווטו, עלולות להיות השפעות גם במעמדנו בספורט הבינלאומי.
מה דעתך על הכתבה?