אם בלון החמצן של קליבלנד התרוקן אתמול לפנות בוקר לחלוטין, גולדן סטייט תזכה הלילה באליפות. אבל גם אם החברים של לברון יצליחו להתעלות פעם נוספת ולדחות את סיום עונת ה-NBA לסוף השבוע, אנחנו עומדים בפתחה של עונה מתישה לא פחות: עונת ההשוואות.
עד סוף השבוע תשמעו בכל גל ותקראו בכל עיתון ואתר עד כמה האליפות הזו מיוחדת. אם הווריורס יזכו, תקראו שזו קבוצה שהמציאה את הכדורסל מחדש עם סמול-בול שמבשיל כבר מסוף העשור הקודם. אם זו תהיה קליבלנד, האליפות הזו תהיה מיוחדת בגלל לברון, בגלל הפציעות, בגלל בלאט, בגלל הפיגור 3-2. תמיד, ובכל שפה, ימצאו דרכים לספר לכם שמה שאתם רואים עכשיו הוא הכי מיוחד. או כמו שדן שמיר אמר באחד השידורים השבוע: בכל העולם מקשקשים אותו דבר, רק חשבון הבנק שונה.
- אם לברון רוצה להיות מלך, השנה זו השנה
- לברון: "בטוח בעצמי כי אני הטוב בעולם"
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ערוץ ספורט1
כי האמת היא שאי אפשר לעשות השוואות. אי אפשר להשוות למשל בין מייקל ג'ורדן ללברון. מייקל שיחק עם קבוצה אחרת, הצוות המסייע שלו היה טוב יותר, הנתונים הפיזיים וסגנון המשחק היו שונים ומשחק הכדורסל עצמו היה אחר – עם הרבה פחות שלשות והרבה יותר גבוהים. ומשום שכל הפרמטרים האלה לא מאפשרים לערוך השוואה הוגנת, כולם ילכו למספרים. הנה, הם יגידו, ללברון יש שתי טבעות, לג'ורדן שש. כלומר מייקל עדיף.
באותה מידה אפשר גם לומר שקובי בראיינט עדיף בהרבה על לברון כי לו יש חמש אליפויות, או לומר שכריס בוש שווה ערך לג'יימס כי גם לו יש שתי טבעות, או להתעקש שאריק ספולסטרה ובלאט מאמנים באותה רמה בדיוק כי שניהם הפסידו בגמר הראשון שלהם עם לברון. אלפי מילים של השוואות בין אנשים שכל אחד מהם נמצא בסיטואציה שונה.
ולא שהשוואות מגוחכות נמצאות רק בעולם הכדורסל. פרשני הכדורגל הספרדי הופכים כבר שנים את הקרב בין לאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו לתמצית עולם הספורט שלהם. מודדים אותם במספרים של שערים, בישולים, תארים ומה לא – אבל לא לוקחים בחשבון שהם שני אנשים שונים, עם תכונות אופי שונות, שמשחקים בקבוצות שונות, עם צוות מסייע שונה, סגנון משחק שונה ומאמנים שונים שדורשים מהם דברים שונים על המגרש.
מסי ורונאלדו. הקרב ביניהם הפך לתמצית עולם הספורט של עיתונאים (Gettyimages)
וזו עוד השוואה בין שני שחקנים פעילים באותה ליגה. מה תגידו על הויכוח הבלתי נגמר בשאלה "הקריטית", מי הטוב מכולם: מראדונה או מסי. אחד הוביל קבוצה בינונית לאליפות באיטליה, השני נולד לתוך מועדון פאר. אחד שיחק על מגרשים מלאי חול וגבשושיות, השני על דשא שפרוס כמו שטיח. אחד היה מסומם, השני שומר על אורח חיים בריא. אחד היה רמאי שכבש במונדיאל עם היד, השני נחשב שחקן הוגן. אחד שיחק מול בלמים גבוהים וכבדים, השני מתמודד מול שחקני הגנה אתלטיים וסקאוטים שמחפשים אצלו כל נקודת תורפה. אחד זכה במונדיאל, השני זכה ארבע פעמים בצ'מפיונס. מה שווה יותר? אף אחד לא יודע.
האמת היא שאפילו בענפים שהם טקטיים וטכניים כמו אתלטיקה ושחיה, לא תמיד אפשר להשוות. אומנם המרחק הוא אותו מרחק והבאזר הוא אותו באזר, אבל המשטח, הנעליים והצוות העוטף של יוסיין בולט שונים בתכלית מאלה של רצים בתחילת המאה הקודמת. אף אחד לא יודע מה בולט היה משיג, לו היה רץ כתף אל כתף עם ג'סי אוונס באולימפיאדת 36' – בדיוק כשם שאנחנו לא יודעים מה היה משיג מרק ספיץ לו רק היה מחליף את בגד הים הצנום שלו בזה המתוחכם שאפשר לשחיינים באולימפיאדת בייג'ינג לשבור 25 שיאי עולם.
אם גולדן סטייט תזכה הלילה באליפות, יהיה קארי החל ממחר "אחד הטובים ששיחקו את המשחק, אם לא הטוב שבהם", והקבוצה מקליפורניה תהיה זו ששיחקה "כדורסל אמיתי". אם השחקנים של בלאט יבצעו במקרה מהפך, כל שתצטרכו הוא לשנות את שם הכוכב ושם הקבוצה. כל היתר כבר מוכן וכתוב מראש.
מה דעתך על הכתבה?