מאת: שחר דלאל צילומים: Gettyimages
אתחיל בסיפור אישי. בחרתי את ג'יימס הארדן בסיבוב הראשון בדראפט הפאנטזי של העונה הנוכחית. בחרתי אותו כי הוא היה זה שנשאר אחרי שכל השחקנים שרציתי כבר נבחרו לפני. שחקן לא סקסי שיביא לך נקודות רק בגלל שהוא לא מפסיק לזרוק לסל. בחרתי וכעסתי על עצמי מיד לאחר מכן.
- מארק ג'קסון חושב שהארדן הוא ה-MVP
- מי צריך צריך זכות בתואר רוקי השנה?
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ערוץ ספורט1
כעסתי כי הילד עם הזקן כבר גדל והפך לנטל. הוא הפסיק להיות השחקן המלהיב מאוקלהומה סיטי שחוגג שלשות בתנועת משקפיים והחל להיות זה שמופיע בסרטונים ויראליים אחרי שהוא נרדם בזמן שמירה. הוא אפילו הצליח להתברג בראש רשימת הדיוות של יוסטון, הישג מרשים כשיש לך בקבוצה שחקן כמו דווייט הווארד. בקיצור, השחקן האחרון שאתה רוצה אצלך. גם אם מדובר רק במציאות מדומה.
אבל משהו אצלו השתנה בקיץ. אולי זאת היתה ההשתתפות באליפות העולם עם נבחרת ארה"ב תחת מאמנים קפדנים כמו מייק ששבסקי ותום ת'יבודו. אולי זאת דרישה מפורשת מהנהלת הרוקטס, או אולי פשוט נפל לו האסימון והוא הבין שהגיע הזמן להפוך לאלפא דוג.
בקיץ האחרון היה נדמה שיוסטון נחלשה. העזיבה של צ'אנדלר פרסונס, הכתף הקרה שהפנה להם כריס בוש והשחרור (בטריידים) של עומר אשיק וג'רמי לין תייגו אצל רבים את הפגרה אחרונה ככישלון, ורבים דירגו אותה ככזאת שתתקשה להתמודד עם קבוצות העלית של המערב. לזה ניתן להוסיף 111 משחקים אותם החמיצו שלושה משחקני החמישייה (הווארד, טרנס ג'ונס ופטריק בברלי) וקיבלנו מתכון לעונה מאכזבת.
אבל "הזקן" הבין מה נדרש ממנו והעלה את המשחק שלו כמעט בכל קטגוריה: 27.6 נקודות למשחק (כרגע ראשון בליגה), 6.9 אסיסטים, 5.7 ריבאונדים ו-2 חטיפות (חמישי בליגה) כשהוא מובל את הקבוצה שלו למקום השלישי במערב הצפוף כשנותרו רק עוד ארבעה משחקים לעונה הסדירה.
הארדן הוא שחקן מזן אחר מזה שאנחנו מכירים בליגה. בתקופה שבה שוטינג גארדס נעלמים מהנוף והופכים לייצור כלאיים ששואף להפוך לקומבו גארד האולטימטיבי, הכוכב של יוסטון הוא איש העולם הישן. השחקן שכל חייו נאלץ להתמודד במגרשי האספלט של לוס אנג'לס עם אנשים מבוגרים וגדולים ממנו פיסית ממשיך מאותה הנקודה גם בליגה של הענקים.
"הזקן" הוא סוחט העבירות המצטיין בליגה (לפחות 10 כאלה בכל משחק), כאשר את רובם הוא סופג מחוטבי העצים של הליגה כאשר הוא חודר אל הסל. הפעולה שהרגה את הקריירה של אלן אייברסון לפני עשור נראית כאילו היא רק מחזקת את הארדן ששכלל אותה לכדי אומנות.
הוא גם הפסיק להיות הבדיחה של הליגה והפך להיות שומר לגיטימי. בגלל הפציעות, הסגל של הרוקטס כלל בעיקר שחקנים שנבחרו בסיבוב השני של הדראפט והם השפיעו על שיטת ההגנה של הקבוצה. מאז תחילת העונה הרוקטס משתמשים בהגנת לחץ בחצי המגרש שלהם, שמובילה את הגארדים של היריבה לקבל החלטות לא טובות אשר מובילות לזריקות קשות ולאחוזי קליעה נמוכים.
בשיטה כזאת, הארדן יכול לבוא יותר לידי ביטוי, כשהמאמן קווין מקהיל, מאפשר לו להמר יותר ולא להיות "תקוע" בעמדה שבה שחקני היריב יכולים לנצל את החסרונות שלו. אפילו הווארד, כבר הפך למאמין: "עבורי הוא ה-MVP. החמצתי את רוב העונה ובכל זאת הוא הוביל אותנו למקום השלישי במערב. זה פשוט בלתי נתפס. אמרתי לו שמעכשיו אני עושה כל מה שהוא מבקש, רק שימשיך לעשות את מה שהוא עושה".
A photo posted by Jim Parsons (@therealjimparsons) on
אבל את השינוי המשמעותי ביותר במשחקו אנחנו רואים כל יום בתקציר המשחק. לראשונה מאז עבר ליוסטון לפני כשלוש שנים, שמחת החיים שלו חזרה. אמנם המשקפיים כבר יצאו מהאופנה אבל גם הוא התחיל לרכב על טרנד תכניות הבישול.
אחרי כל סל או מהלך מוצלח הוא מסמן בידיו ודמה איש שבוחש בקדרה. "זה מסמן שמשהו מתבשל", הסביר אחד החברים לאחרונה. את התבשיל הוא מגיש חם, בכל ערב, ליריבים שלו. בסופו, ממש כמו כל עם ישראל לאחר ארוחת החג, הם מרגישים שאכלו מנה אחת יותר מדי.
***
בכל שנה אחרת, הדיון על תואר ה-MVP היה נגמר מזמן והפסל על שם מוריס פודולוף כבר היה מחולק במהלך העונה הסדירה. אבל הפעם נראה שיש מועמד ראוי אף יותר, כזה שהוכיח הלילה שגדולה אף פעם לא נחה.
סטף קארי הוביל הלילה את גולדן סטייט לניצחון שלא תרם לה כלום, מלבד הגאווה, על אחת מהקבוצות הטובות בליגה – פורטלנד טריילבלייזרס – כשגם הפעם הוא מספק משחק שכל שחקן אחר היה מקליט ומראה שוב ושוב לנכדים. אצלו זה היה עוד יום בעבודה.
הוא שבר את השיא שלו עצמו, כשקלע את השלשה ה-273 שלו לעונת 2014-15 עוד לפני שהסתיימה המחצית. הוא סיים את הערב עם 45 נקודות על הראש של דמיאן לילארד, אחד מהטוענים לכתר "הרכז הטוב בליגה".
Steph Curry just breaking his own records. pic.twitter.com/F7CvHHDDjL
— NBA Legion (@MySportsLegion) April 10, 2015
אז נכון שקארי נהנה מאחת הקבוצות הנפלאות של השנים האחרונות. קליי תומפסון הוא אולסטאר לגיטימי, דריימון גרין הוא אחת מהפתעות העונה וכל קבוצה היתה רוצה סטופרים הגנתיים בדמותם של אנדרה איגודלה ואנדרו בוגוט. אבל כפי שמוכיחה הסטטיסטיקה, הוא בהחלט הגורם הדומיננטי בקבוצה.
הוא מוביל את הליגה במדד ה-+/- בהפרש ניכר עם 11.2+, המספר הגבוה ביותר בשנות ה-2000. הוא קולע באחוזים של משחק מחשב, יש לו ממוצע של 24 נקודות למשחק (שישי בליגה), 7.8 אסיסטים (שוב, שישי) ואפילו עקף את הארדן במספר החטיפות. את כל זה הוא עושה במספר הדקות הנמוך ביותר מבין הכוכבים, בעיקר משום שהוא גומר את המשחקים מוקדם.
אבל אם אתם עדיין לא מסופקים שהוא זה שצריך להיבחר, אני אפנה אתכם לזאק לואו מגארטלנד: "העונה הארדן הפך מטוב למצוין, קארי הפך ממצוין לבלתי עציר".
יש הרבה סיבות שבגללם אפשר לבחור MVP, אבל אם נלך לפי ההגדרה היבשה, אז הוא זה שהיה הכי חיוני עבור הקבוצה שלו. ראסל ווסטברוק בכלל לא נכנס לרשימה כי על פי כל קריטריון, בנוסף לסטטיסטיקה מדהימה, אתה צריך גם לספק ניצחונות. הארדן הוא אמנם כזה, אבל לצערו קארי מוכיח פעם אחר פעם שהוא,מה שהופך את גולדן סטייט לקבוצה של השנה. ולברון? הוא בכלל מסיפור אחר.
Curry or Harden? The race to #KiaMVP is now a two-man field (via @SekouSmithNBA): http://t.co/2cRyxM7pWJ#NBApic.twitter.com/I1C15MVwdk
— NBA.com (@NBAcom) April 4, 2015
מה דעתך על הכתבה?