השאירו אותנו בחוץ, החארות. את כל האוויר הוציאו לנו. "זה מי שאתם", אמרו לנו; "כאלה קטנים, לכו ליורוקאפ, שם זה המקום שלכם, תבואו עוד שנה, עוד שנתיים, נראה, לא מבטיחים שום דבר".
"רגע", אמרנו, "שניה, לפני שאתם סוגרים את הדלת. אנחנו אלופים, יש לנו הנהלה יש לנו קהל, יש לנו ארנה, אנחנו 'ירושלים', אתם מבינים מה זה 'ירושלים' ביורוליג? תפתחו טלוויזיה, תראו. 11 אלף משוגעים אדומים מפוצצים את הארנה כל משחק. כמה קבוצות כאלה יש לכם ביורוליג?".
- מחטף: מכבי ת"א החתימה את דגן יבזורי
- הפועל ירושלים תצטרף למפעל החדש של פיב"א?
- הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט1
הם לא מבינים, דבר אחד הם מבינים – שצריך לשמור על התחת של מכבי, שמכבי לא תאבד את האקסקלוסיביות שלה, שרק מכבי תישאר בתודעה, רק מכבי קיימת. אז בשביל מה בנינו את הארנה? בשביל מה לקחנו אליפות?
זה בסדר. שום דבר לא קרה. אנחנו רגילים לדפוק את הראש בקיר. אנחנו נפרוץ, שום קיר בטון לא יעצור אותנו, שום שטן גדול לא יעמוד בדרכנו, אנחנו ננצח. "יש בנו אהבה והיא תנצח", עדי אמר. זה מה שהוא השאיר אחריו, זו המורשת שלו.
גורדון. "יש בנו אהבה" (עדי אבישי)
***
17 שנה מאז פרש, ומהרגע שפרש לא ראה משחק כדורסל אחד. חי באיזה חור בגליל ומעביר סדנאות רוחניות. קואצ'ר, משהו כזה. הוא בא למשחק האליפות שלנו, צלצלנו אליו, התחננו שיבוא, הבטחנו לו שאף אחד לא ידע שהוא מגיע, בסוף הוא בא, הביא את הילד שלו. כולנו קמנו על הרגליים ושרנו; ע-ד-י- גו- ר- דון. הילד שלו היה בהלם, 11 אלף איש עומדים על הרגליים וקוראים בשם של האבא שלו. הילד בכלל לא יודע מי האבא שלו היה. האבא לא שומר קלטת, אין לו גזיר עיתון מהתקופה.
אם לא עדי, לא היינו מגיעים עד הנה. היינו נמחקים כמו שכולן נמחקו, המפלצת הייתה דורסת אותנו, מועכת אותנו, כמו שמעכה את כולן. אם לא עדי, לא היה לנו את הארנה. המפלצות לא הבינו מה זה להתמודד מולם, כשהם מארחים ב"נוקיה", או איך שהם קוראים לזה עכשיו. ואתה, הבית שלך זה מלחה, אתה תקוע במלחה. הארנה שם אותנו בגובה העיניים שלהם. מתוך הארנה, אנחנו מסתכלים להם ישר לתוך האישונים. רק עוד צעד קטן אחד יש לנו לעשות – לפרוץ ליורוליג. כשנפרוץ – זהו, העולם השתנה.
עדי נשא את זה על כתפיו, בנאדם ענק, ופה עוד מסתכלים עליו כמו איזה כשרון כדורסל שפעם שיחק, כאילו הוא זלוטיקמן. איפה הוא ואיפה כל אלה שפעם היו פה. טפירו גם שיחק אצלנו. על טפירו אומרים שהוא הווינר הכי גדול של הכדורסל הישראלי. אנחנו לא ראינו ממנו כלום. אנחנו נזכרים בגורדון וחושבים: איזה לוזר, טפירו. טפירו זה סמי בכר, עדי זה ה-"Open Open".
גורדון. הווינר הגדול ביותר (עדי אבישי)
שלוש שניות לסיום גמר הגביע, נגד השטן אצלו בבית, כדור אחרון ביד שלנו, עד אז לא לקחנו שום דבר, אף פעם. פיני משרטט תרגיל, עדי אומר לו: "עזוב את התרגיל הזה – Open Open". הוא מזיז את פיני הצידה, את פיני גרשון הגדול, כן? הוא הולך לקחת את הכדור האחרון ולגמור את זה לבד, שכולם יזוזו הצידה, שיפנו לו, שיעמדו בצד ויסתכלו, הכול עליו, ההחלטה שלו, הביצוע שלו. הגמד לוקח את הכדור והולך איתו "דוך", ישר לפרצוף של טום צ'יימברס, קשת קטנה – טיפה מעל לציפורניים של האקס NBA אולסטאר שהמפלצות הביאו – וסוויש, בפנים. זהו, לא מחדשים את המשחק. יש לנו גביע. באלפית השנייה האחרונה לקחנו אותו, עדי לקח, כמו שהמפלצות עשו לאחרים כל כך הרבה פעמים, אנחנו עשינו את זה להם, בבית שלהם, בגמר גביע.
סמי בכר לא היה שורק לעדי עבירה רביעית ומיד לאחריה חמישית, כמו שהוא שרק לטפירו בגמר סל 2007. היה רואה את עדי, המשרוקית הייתה מתייבשת לו בפה, אבל נגד טפירו הוא שרק, והלכה לנו את האליפות. זאת הייתה האליפות השנייה שהם לקחו מאתנו. איזה קבוצה הייתה לנו ב-99' עם קני ויליאמס, דרק המילטון, אייץ' ולדמן, פפי וצ'ורציץ'? אז הם קנו, אשכרה קנו, את צ'ורצ'יץ', לפני שהסדרה התחילה. איזה סיכוי היה לנו נגדם אחרי שהכוכב הגדול שלנו חתום אצלם לעונה הבאה. פירקו אותנו, דרכו עלינו אחר כך.
***
לא כל אחד ממכבי אנחנו לוקחים. את דורון שפר לקחנו, חיבקנו אותו, שפר הסתכסך איתם, הוא התאים, אהבנו אותו, הקדשנו לו שיר: "הוא אלוהים, הוא מבורך, ממכבי הוא ברח – וכולם יודעים היום שדורון שפר הוא אדום". הוא הביא לנו את היול"ב קאפ. הוא ניצח את ריאל מדריד בגמר.
את קטש חיבקנו. הוא גרם למפלצות נזק בגמר היורוליג, כששיחק בפנתינאיקוס, זה הספיק לנו. ברגע אחד הפך להיות אחד משלנו. את דריק שארפ בחיים לא היינו לוקחים. כל פעם שמוזכר שם שמזוהה איתם, אנחנו לא עוצמים עין, דיונים אין סופיים בבתי קפה, ברשתות החברתיות, עד שיוצא עשן לבן: כן או לא. עם יותם וליאור לא היו שאלות. הם שלנו, הם מתאימים לנו, יש להם חולשות, הם בני אדם, אנחנו לא מתחשבנים איתם. ליאור לא מסוגל לקלוע עונשין, זה בסדר, אנחנו מוחאים לו כפיים, שום דבר לא קרה. והוא כל הזמן מפספס מהעונשין, אבל לנו יש סבלנות, בסוף הוא יקלע. אם אנחנו נתמוך בו, בסוף הוא יקלע.
שפר. "הוא מבורך" (עדי אבישי)
***
מכבי זה כוחנות, דורסנות, כסף גדול. "רק לא להיות מכבי", זה מה שאנחנו רוצים. הם, שיעלו לגמר היורוליג עם חמישה זרים. אנחנו? כשפרנקו שיחק השנה ביורוקאפ עם ארבעה זרים על המגרש, כל הקהל שלנו עמד על הרגליים וצעק: "אל אל ישראל". פרנקו הכניס את אדם אריאל והפסיד את המשחק, אבל עם שני ישראלים על המגרש.
איזה קבוצה תכננו לשנה הבאה, היינו עוברים מינימום סיבוב. עכשיו איך נשמור על מה שבנינו? ייקחו לנו את ברייסי רייט, את דיון תומפסון. גל מקל היה חותם אצלנו, עכשיו הוא יחתום אצלם. מי רוצה יורוקאפ כשהוא יכול יורוליג? כמה פעמים זה כבר קרה לנו איתם? אנחנו בונים, הם מחריבים לנו. אנחנו מרימים ראש, הם מביאים לנו כאפה. לכולם הם עשו את זה, אבל אנחנו? לנו הם נתנו טיפול מיוחד. הכול הם יעשו כדי להישאר לבד, אבל זה לא יעזור להם, כבר כמה עשרות שנים אנחנו אומרים להם: אותנו לא תפרקו, מאיתנו לא תיפטרו.
***
עמדנו, אני והבן שלי, ליד יותם הלפרין בכיכר ספרא באותו לילה, סביבנו אלפים באדום. יותם אומר להם: "יש כאן אנשים שמחכים לרגע הזה 20 שנה". לקחתי את המיקרופון אמרתי לו: "הלו, ילד, יש כאן אנשים שמחכים לזה 50 שנה".
אני כבר קרוב ל-60. ראיתי את הפועל, כשהיא שיחקה במרתף של בניין ההסתדרות בשטראוס. ראיתי את קמינסקי, את ברלינסקי. קמינסקי עוד מסתובב כאן, משחק טניס, משחק כדורסל, נראה טוב. אני רואה אותו פה ושם, אבל רק כשעברנו למלחה, הקסם הופיע. מלחה זה המשכן, היה צריך לבנות אותו לפני שעדי יגיע.
יש אוהדים שמחכים 50 שנה לאליפות (עדי אבישי)
טבעת אור חגה סביבנו, אנחנו קבוצה מיסטית. אצלנו נחתו שחקנים גדולים, אף אחד לא הבין למה. מה משך אותם, מה הביא אותם. הקסם, זה מה שמשך אותם. כשמחברים את הקסם, את הרוח, לארנה, לכסף שפתאום יש להנהלה של מקצוענים – כולם אוהדים שירדו מהיציע – אז מי יעצור אותנו? כמה פקידים מהיורוליג?
***
אנחנו לא רוצים לנצח תמיד. אנחנו רוצים גם להפסיד, אנחנו רוצים להתאכזב. איך נעריך את מה שאנחנו משיגים, אם לא נתאכזב בדרך? אנחנו רוצים להיות בדיוק מה שאנחנו, לנו יש מה לתת מעבר ל- "לנצח". אנחנו מביאים ערך, השקפת עולם, אנחנו אלטרנטיבה, אנחנו בני אדם, קודם כל בני אדם. אנחנו לא רוצים את הכול, לא רוצים תמיד, אנחנו מאפשרים גם לאחרים, נותנים לאחרים סיכוי, שתהיה להם הזדמנות, שייהנו, שישמחו, לא מגיע להם?
מזה הם מפחדים, המפלצות. הם חושבים שלאף אחד אחר לא מגיע, כי מה ששלהם – שלהם. אנחנו, תגיד עלינו לוזרים, אבל אנחנו לא לקחנו שום דבר מאף אחד. לא מנענו, לא הגבלנו, לא ייבשנו, לא טרפדנו, לא חתרנו, לא קימבנו – רק כדי שלאחרים לא יהיה. מזה הם מפחדים. שאנחנו נבוא עם השקפת העולם שלנו, האלטרנטיבית, ונציג אותה על הבמה הגדולה, איפה שזה נחשב, שיראו כולם ויחליטו מה עדיף. את זה הם רוצים למנוע – שהשקפת העולם הזו לא תיראה אור יום. אבל היא תראה אור יום. תבינו, אנחנו אידאולוגים, אנחנו מאמינים.
מה דעתך על הכתבה?