בבירת ההצגות: מאחורי הקלעים של מכבי בצ'לסי

לונדון היא כידוע ערש התיאטרון, אבל כמות הסצנות שעטפו את המפגש בין צ'לסי למכבי ת"א ביום רביעי הייתה יוצאת דופן אפילו בבירת ההצגות של העולם.

קחו לדוגמה את ז'וזה מוריניו. אל מסיבת העיתונאים שלפני המשחק הוא הגיע במצב רוח קרבי. היו לו הערות על "שאלות מטומטמות" וציטוטים עסיסיים, שהפכו למחרת לכותרות על מאמן לחוץ שחייו המקצועיים בסכנה.

• "מאמינים ביכולת לעשות את ההפרדה לקראת הליגה"
• איתן טיבי יקבל הצעה לחוזה חדש
• ​הצטרפו לעמוד הפייסבוק שלנו

העניין הוא ששום דבר מהלחץ האטומי שהופעל עליו לא הרס את ההצגה של האיש הכי מיוחד בכדורגל העולמי. יציע העיתונאים בסטמפורד ברידג' ממוקם ממש מאחורי הספסל, וממקום כזה לא בטוח אם הדבר הכי מעניין קורה על כר הדשא או ממש מתחתיך. לאורך חלקים גדולים מהמשחק פשוט אי אפשר היה להוריד ממנו את העיניים. אחרי החמצת הפנדל האיומה של אדן הזאר, מוריניו היה הראשון להתאושש. במקום לתפוס את הראש הוא לא הפסיק לעודד את הבלגי במשך דקות ארוכות. במחצית השנייה, כשראה שלואיק רמי נפגע, הוא קרא לו כל כמה דקות כדי לבדוק שהוא בסדר. כשמדברים על מאמנים עם דמות אבהית, לזה הכוונה.

מוריניו. איש של הצגה (אודי ציטיאט)

ההצגה של הפורטוגלי נמשכה כמובן גם במסיבת העיתונאים שאחרי המשחק. כששאלתי אותו מה דעתו על כך שצ'לסי היא הקבוצה היחידה שניצחה במחזור הראשון מבין האנגליות, הוא ניסה לזייף עצב על גורלו המר של הכדורגל האנגלי. כשנשאל על האוהדים שהריעו לו וקמו לכבודו במהלך המשחק, הוא טען שרצוי שישירו לשחקנים, אבל "עדיף שיקראו בשמי ולא בעד הפיטורים שלי. כנראה שהאוהדים לא קוראים עיתונים ואין להם זיכרון קצר כמו שלכם", הוא אמר. "אני מנג'ר פנטסטי כשאני מנצח – ואני מנג'ר פנטסטי כשאני מפסיד".

אבל השואו של מוריניו ממש לא היה היחיד. גם לא המופע של הקשר הצעיר רובן לופטוס-צ'יק, שהציג מול מכבי ת"א את המשחק המשכנע הראשון שלו – בדרך להפיכתו לשחקן הכי מבטיח שגדל בצ'לסי מאז ג'ון טרי. ההצגה הכי גדולה במערב לונדון הייתה של אוהדי מכבי ת"א. לאורך 90 הדקות – וגם הרבה לפניהן ואחריהן – הם לא שתקו לרגע. זכיתי לראות בעבר את יובנטוס, אולימפיאקוס וגלאטסראיי מתארחות בסטמפורד ברידג' במסגרת ליגת האלופות. אוהדים איטלקים, יוונים וטורקים ידועים בכל העולם בפנאטיות שלהם, אבל אף קהל לא היה קרוב לדציבלים שיצרו האוהדים בצהוב. ואף כרוז זר לא השתחרר כמו זה הישראלי, שהקריא בסיום הודעת תודה מטעם צ'לסי על ההתנהגות המופתית של הקהל והוסיף: "לא נורא, בארץ נקרע אותם".

אבל זה ממש לא רק הדציבלים והכרוז. כבר כשיצאו מתחנת הרכבת של פולהאם ברודווי בדרכם למגרש, נתקלו האוהדים בסדין אדום: הפגנה של כמה אנגלים מנותקים, שהניפו דגלי אש"ף וכרזות לפיהן "כל 60 שעות נרצח בפלסטין תינוק – וזה נמשך כך כבר 14 שנה". אני לא רוצה לחשוב איך לה פמיליה היו מגיבים, אבל אוהדי מכבי גילו בגרות אצילית והסתפקו בבוז, שממש לא הפריעו להם בדרך לסיבה האמיתית שבשמה הגיעו ללונדון. וכשהם שרו את התקווה רגע אחרי המנון ליגת האלופות ורגע לפני שריקת הפתיחה, זה לא היה סתם טקס, אלא התשובה ההולמת ביותר לאלה שגידפו אותם מחוץ למגרש – ואלה ששרו להם "נמית אתכם בגז" בתוכו. אגב, בין לבין, לא מעט מאוהדי צ'לסי, חלקם יהודים, היו נבוכים מאוד מהסיטואציה. אחדים מהם אף התנצלו בפני אוהדי מכבי על ההפגנות בחוץ וטענו שלבם – איתם.  

אוהדי מכבי משתלטים על הסטמפורד ברידג' (אודי ציטיאט)

ההצגה המכבית נמשכה גם אחרי שהמסך ירד על שידורי הטלוויזיה מלונדון. הפעם אלה היו מיץ' גולדהאר וסלבישה יוקאנוביץ', שניהלו דיון ארוך במיוחד על כר הדשא. מרחוק לא היה ברור אם ההרצאה של הבעלים וההנהון של המאמן היו נזיפה על ההופעה או סתם שיחת סיכום, אבל עצם התרחשותה לעיני העיתונות הייתה מוזרה במיוחד. גולדהאר לא הסכים להתראיין, אבל המנג'ר המקצועי שלו, ג'ורדי קרויף, הודה שהתגנבה למוחו המחשבה על כך ש"ההפרש בין מכבי למקום השני בבית עדיין עומד על נקודה בודדת". מחשבה אופטימית ומעלת חיוך, בהתחשב בכך שאת מוריניו שאלו בסיום על המשחק מחר (14:45, ספורט1) מול ארסנל, ודקות מאוחר יותר ערן זהבי כבר אמר שהראש שלו נמצא בקרב הקשה מול הפועל רעננה.