אם נתעלם לרגע מהמשחק מול צרפת, ומהנסיבות שסייעו מעט לנבחרת ישראל (הגרלה נוחה וסדר משחקים ידידותי), הרי שהכחולים-לבנים נותנים עד עכשיו יופי של טורניר. בהתייחס לנתוני הפתיחה שלו (זוכרים את משחקי ההכנה, הפציעות וההיעדרויות?) אפשר בהחלט להיות מרוצים, אפילו מאוד. אבל ההבדל בין אליפות אירופה טובה להרואית טמון בתוצאת המשחק הערב מול איטליה. והפעם מדובר ביריבה חזקה ומוכשרת, יוצאת "בית המוות", שניצחון מולה ימצב את ישראל בין שמונה הגדולות של היבשת לראשונה מאז שנת 2003, ובפעם השנייה בסך הכל ב-32 השנים האחרונות. משימה קשה, אך בהחלט לא בלתי אפשרית.
קצת דומות, מאוד שונות. ניתן למצוא כמה קווי דמיון בין הנבחרת של ארז אדלשטיין לזו של סימונה פיאנג'יאני. לשתיהן דור שחקנים מוכשר שלא הצליח לסחוב אותן להישגים עד כה. האיטלקים סיימו את אליפות אירופה הקודמת רק במקום השמיני, ואת זו שלפניה במקום ה-20 המאוד מאכזב למרות שהתייצבו לטורנירים עם סגלים מרשימים. הרעב להצליח הפעם מלווה איפוא את שתי הנבחרות, כשההתבגרות המנטאלית של מרבית כוכביהן מסייע מאד לתוצאות ונותן את ההרגשה שהפעם הן יכולות סוף סוף להביא הישג של ממש.
לאיטליה, כמו לישראל, יש כלי נשק התקפי קטלני בעמדה 4, כשמול ליאור אליהו שנותן עוד טורניר מוצלח יתייצב הערב דנילו גלינארי הפנטסטי. לשתיהן גם ספסל בינוני ומטה עם תרומה התקפית לא משמעותית, כאשר מרבית הנטל נופל על כתפיהם של שבעה שחקנים. אבל למרות אותם אלמנטים דומים, מדובר בשתי נבחרות שונות מאוד אחת מהשנייה. בניגוד לישראל המתבססת בעיקר על היכולת הקבוצתית שלה, מתבססים האיטלקים על היכולת האישית הגבוהה של שחקניהם המובילים.
גלינארי. נשק קטלני (AFP)
מדובר באחת מהנבחרות המוכשרות באליפות, עם ארבעה כוכבים (גלינארי, מרקו בלינלי, אלסנדרו ג'נטילה ואנדראה ברניאני) שקולעים יחד 68.3 נקודות בממוצע למשחק, ויכולים ביום נתון לפרק את ההגנה שממול. בימים פחות מוצלחים יכולות לצוץ בעיות אגו לא פשוטות בין אותם ארבעה סטארים ולפגוע קשות בנבחרת. במשחקי הבית המוקדם קלעה איטליה 86.8 נקודות בממוצע למשחק (מדורגת שנייה בטורניר כולו), אבל גם ספגה אותו ממוצע בדיוק, ומשחק ההגנה שלה רחוק מלהזכיר את זה של קודמותיה בשנות ה-80 וה-90 שהרביצו ושרטו כל הדרך לתארים.
נבחרת ישראל לא מפוצצת בכישרון כמו יריבתה הערב (75 נקודות למשחק עד כה), אבל משחק ההגנה הקבוצתי שלה טוב יותר. חשוב מכך: ישראל ידעה עד כה לגרום ליריבותיה לשחק מתחת לרמתן. היא עשתה זאת בזכות הכנה טקטית טובה ושיבוש בפועל של מהלכי היריבות, ובעזרת לחץ על הכדור והתאמות נכונות תוך כדי המשחקים. הערב יצטרכו חניכיו של אדלשטיין לנסות "לכער" את המשחק ולמנוע מהאיטלקים משחק זורם.
הסקור של שחקנים כמו גלינארי או בלינלי תלוי בעיקר בעצמם, אבל בהחלט ניתן למזער נזקים בעזרת הגנה חכמה שתביא את העזרות מן המקומות הנכונים ובעזרת שליטה בקצב. מבחינה התקפית תהיה ישראל חייבת לנצל את הכבדות המסוימת של היריבה ולנסות להשיג נקודות רבות במגרש הפתוח. את הרכות היחסית של האיטלקים בצבע ואת היעדרם של חוסמים מצטיינים חשוב לנצל על ידי חדירות אל הצבע שיכולות גם לסבך את השחקנים המרכזיים של היריבה בבעיית עבירות.
בלינלי. תלוי בעיקר בעצמו (AFP)
יש חסרונות, אבל גם יתרונות. הבעיה המרכזית של הנבחרת הערב צפויה לבוא מכיוונו של גלינארי. הפורוורד של דנבר נאגטס נותן עד עכשיו טורניר יוצא מן הכלל, עם 21 נקודות, 7.4 ריבאונדים ו-77 אחוזים לשתי נקודות. אליהו אמנם כבר זוכה פחות מבעבר לכינוי "האיש עם הכוונת על הראש", אבל למרות השיפור המסוים בהגנה שלו צפוי מאד להתקשות מול גלינארי שיכול לצלוף מחוץ לקשת, לנצל את זריזותו בחדירות וגם את יתרון הגובה שלו. פתרונות אפשריים הם הצבתו של כספי מול גלינארי בפרקי זמן מסוימים, או בחירה בטקטיקה של שמירות כפולות או עזרות משמעותיות בהגנה מולו.
עם זאת, הדברים תלויים בעיקר בגלינארי עצמו, ואם יציג יכולת דומה לזו שהציג מול טורקיה (33 נקודות) או ספרד (29) תתקשה ישראל לנצח. בלינלי הוא צרה נוספת, אך מולו ניתן להתמודד בצורה טובה יותר. מדובר בקלעי הטוב ביותר של האיטלקים, אך גם בשחקן שממעט לחדור ולהשיג נקודות בצבע. מבחינת ישראל אסור לתת לו לנשום הערב. חשוב לשלוח לכיוונו בכל כמה דקות שומר אחר שיתיש אותו וינסה למנוע ממנו את הכדור. ברגע שכבר קיבל אותו חשוב לנסות לגרום לו להקפיץ ולהיכנס לאזורים הפחות נוחים לו, ולמנוע ממנו את השלשה. ברגע שישראל תאפשר לו מבטים פתוחים היא עלולה לשלם על כך מחיר יקר, כפי ששלמו הספרדים שחטפו ממנו לא פחות משבע שלשות מתשעה ניסיונות.
היתרון הישראלי הערב צריך לבוא מכיוון הגארדים. מול גל מקל ורביב לימונד או אוחיון יתייצבו שחקנים כמו אנדראה צ'ינצ'ריני ודניאל האקט המוגבלים מבחינה התקפית (אם כי הראשון הוא בהחלט שחקן מסוכן בעל נוכחות פיזית מרשימה לגארד). הם צריכים לנצל זאת על ידי לחץ על הגארדים האיטלקים כשהם עם הכדור, ולאחר שאלה ישחררו אותו עליהם לעזור לפורוורדים ולשחקני הפנים. כך יוכלו הגארדים שלנו לכפות איבודי כדור על היריבה ולבלגן את משחקה, מה שיכול גם לסייע ליציאה מהירה למתפרצות.
גם מתחת לסלים לא מציבה איטליה בפני ישראל אתגר שאי אפשר לעמוד בפניו. לברניאני יש אומנם יכולות התקפיות טובות (כולל קליעה מעבר לקשת) אבל גם יכולות הגנתיות בינוניות וריבאונד התקפה לא מרשים. איטליה כקבוצה מדורגת רק במקום ה-18 באליפות בקטגוריית ריבאונד ההתקפה, חדשות טובות לישראל המתקשה מאוד מול נבחרות המצטיינות בתחום זה.
ברניאני בפעולת הגנה נדירה (AFP)
קשה אבל אפשרי. בכל משחקיה באליפות עד כה – מבלי להחשיב את המשחק מול צרפת – נראתה ישראל כנבחרת שרוצה יותר ומוכנה יותר מיריבותיה. בגזרת הרצון קשה להאמין שהכחולים-לבנים ייהנו מיתרון גם הערב, משום שמדובר בשלב הנוקאאוט וביריבה בעלת גאווה ואופי, שכבר הראתה באליפות יכולת מרשימה של חזרה מפיגורים. את יתרון המוכנות הטקטית והשכל אסור לנבחרת ישראל לאבד הערב.
אדלשטיין וחניכיו חייבים להיות היוזמים והמפתיעים מבחינה טקטית ולהישאר קרי רוח לכל אורך 40 הדקות, כולל בדקות הקשות שללא ספק יגיעו במהלך המשחק. לאיטליה יש את היכולת להכריע משחקים בפרק זמן קצר, ואובדן עשתונות רגעי עלול לעלות לנבחרת ביוקר. ברור שכדרכם של המשחקים באליפות יכול גם המשחק הערב להיות מוכרע על הדברים הקטנים: אחוזי הקליעה מהקו (לאיטליה קלעי עונשין מצוינים, לישראל אסור לבזבז נקודות יקרות משם), איבודי הכדור, וכמובן המהלכים של השניות האחרונות.
לאיטליה לא מעט שחקני MONEY TIME, בעוד שלישראל יש את גל מקל שהכריע את המשחקים מול רוסיה ופולין. בהנחה שהפציעות שבגללן החמיצו אליהו, כספי ומקל את המשחק האחרון אינן רציניות, אפשר בהחלט לפנטז על ניצחון הערב ועל רבע גמר (שגם הוא לא בלתי אפשרי) מול ליטא. ולא, ישראל ממש איננה פייבוריטית מול איטליה וניצחון שלה בהחלט יחשב להפתעה. אבל טועה מי שחושב שיחסי הכוחות הערב באצטדיון הענק בליל יהיו דומים לאלו של משחק הכדורגל הקרוב בין נבחרות שתי המדינות במוקדמות גביע העולם.
כספי ומקל. יתחבקו גם בתשע"ו? (AFP)
מה דעתך על הכתבה?