1. בואו נצא מהקלישאות, מהטרימינולוגיה ששייכת ליומון 'חדשות הספורט', עוד משנות ה-60. ההר לא הוליד עכבר וזה לא היה משחק עונה. כשהפועל ב"ש עוד שיחקה פה, היה משחק עונה. אצל מכבי ת"א של ולאדן איביץ', אין יותר משחקי עונה. זה כמו ישראל של לפני ואחרי משבר הקורונה. זה לא יחזור להיות אותו דבר כל עוד הסרבי, בעל עיני הפלדה, מנהל פה את העניינים. מכבי שיחקה אתמול את המשחק ה-28 מתוך 36, ובמקרה התארחה אצלה השנייה בטבלה, מכבי חיפה. לא רק אווירת האין קהל תרמה לקביעה הזו, אלא המציאות. בכל אחד משלושת המשחקים בין שתי הקבוצות האלה, הייתה תמיד תחושה שזה קרוב, וצמוד, ומעניין, אבל בכל שלושת המשחקים, מכבי ת"א ניצחה, ויותר מזה שהיא ניצחה, היא לא נראתה כמו קבוצה שעלולה להפסיד.
ובדיוק ביום שבו איביץ' מתקדם (על פי הפרסומים הזרים) לסטנדרד ליאז' – שזו קבוצה שגיא לוזון כבר אימן אותה – הוא סוגר פה סיפור אליפות שני ברציפות, שלא היה בו סיפור, אלא רק רשימת שיאים אינסופית שמכבי מתעללת בה. אתה שואל את עצמך, מה יותר: מכבי גדולה או ליגה חלשה, ואתה שוב נזכר בימים שהייתה פה הפועל ב"ש, ומאמנים של מכבי ת"א הגיעו ממשחקים נגדה לבונדסליגה, לסריה א' או לפרמייר ליג, ולא לליגה בה שיחקו אבי סטרול ויואב זיו.
כי איביץ' מתעתע בך. מכבי שלו היא קבוצה אימתנית. זה לא רק שהיא בלתי מנוצחת, היא בלתי מעורערת. עוברות חמש דקות של משחק ואתה שואל את עצמך איך ייתכן שרק תשע נקודות מפרידות בין הראשונה לשנייה, ולפני הקורונה הפרידו רק שש. אין שחקן אחד – כולל נטע לביא – שפותח בהרכב של מכבי חיפה ויכול לפתוח בהרכב של מכבי ת"א. אפילו המץ'-אפ התיאורטי חוזז-עוואד הוא מיס-מץ'. וזה לא שמכבי חיפה בשיאה היתה יכולה לנצח את מכבי ת"א – היא כבשה נגדה שלושה שערים ועדיין הפסידה – היא גם התיימרה בערך דקה וחצי לקחת אליפות. ובלי לזלזל במכבי חיפה, ששיחקה אתמול אפילו לא רע, היא לא בליגה של מכבי ת"א. מצחיק עוד שמקיימים ליגה תחרותית בתנאים האלה. אין פה אפילו דקה של תחרות. דן גלזר אחד מבהיר את זה בכל דקה שהוא נמצא במגרש.
אין לו מקום בהרכב מכבי תל אביב. נטע לביא (דני מרון)
2. בואו נתעכב על דן גלזר. בימים שבהם נועם שוהם או רוני לוי גילמו את הדמות, שחקנים כמו חיים רביבו או אבי נמני זכו בתואר "כדורגלן העונה". ודווקא בעונה שבה שחקן – יונתן כהן – כובש ומבשל במספרים דו ספרתיים, גלזר גונב לו את ההצגה. ושחקנים כמו גלזר אמורים להיות שקופים. קיר פה, חסימה שם, גליץ' בזמן, שקט. אבל באצטדיון שבו יש 200 איש, כולל השחקנים, כל פעולה של גלזר לוותה אמש ב"וואו". גלזר עושה את הפעולות האפורות לנוצצות, עם ריצה של יאפ סתאם ושארם של רואי חדד.
וזה ביום שאנשי מכבי חיפה מתבוננים באייל גולסה ושואלים לעצמם "איפה טעינו". גולסה, מי שכמעט חתם בלאציו בלי שחיפה ידעה בכלל, הגיע אתמול לשערו ה-20 בליגה, והוא בן 29. רק אתמול הצליח גולסה, ההוא מהמהפך של חיפה מול אקטובה, להיכנס לרשימת 500 הכובשים הגדולים בכל הזמנים. השחקן עם השליטה הנפלאה בכדור, עם הפנטזיסטיות, הבעיטה העוצמתית, ההבטחה הגדולה, הפך לשחקן 50/50 עם מספרים של שוער. ולמרות הכל – וגלזר גם – גולסה כבש אתמול, אחרי שנצמד לצ'רון שרי, בצורה שלא הולמת את תקנות משרד הבריאות, בכל פעם ששרי ניסה לפתח איזו התקפה של חיפה. היה לו גם דריבל נפלא במרכז המגרש, עם הספרה 23 על הגב, שנראה כמו עוד שוט מ'הריקוד האחרון'.
ובכלל, הקו האחורי שהציב איביץ', שלושת הקשרים הקדמיים שבמרכזם דור פרץ – שבכל מתפרצת היה הראשון להגיע לתוך הרחבה – והסגירה ההרמטית של ג'ראלדש, גרמו ליצירתיות ולכישרון של מכבי חיפה לאבד עניין בשלב מוקדם. מכבי חיפה כבר לא ניסתה לצמצם את הפער הבלתי אפשרי בטבלה, אלא להגיע למצב – הגיעה לאחד וחצי – וזה עוד לפני שדניאל טננבאום סגר משחק 23 (מתוך 28) ללא ספיגה, ועם עוד עצירה אחת יפה לפנתיאון. אולי עד סוף העונה יהיו לו יותר עצירות משערי חובה, לא בטוח.
עושה את הפעולות האפורות לנוצצות. דן גלזר (דני מרון)
3. זה ברור שמכבי חיפה עשתה העונה פריצת דרך, אבל היא עדיין נופלת בכל קטגוריה – ולא רק במשחקים ביניהן – ממכבי ת"א, דבר שיקשה עליה לבצע מהפך, גם בהיעדרו הצפוי של איביץ' מהעונות הבאות. מכבי חיפה סוגרת עונה תשיעית רצופה ללא אליפות. בפעם האחרונה זה קרה לה לפני האליפות הראשונה. מכבי ת"א הולכת לקחת אליפות חמישית בשמונה שנים, הישג שרק חיפה עשתה בפעם האחרונה, ב-2011. זה טשטוש ההיסטוריה, זה קו שבר, זה עיצומו של תסכול מתמשך.
מכבי חיפה תצטרך להמשיך ולהשתפר. עם יותר שחקנים כמו אשכנזי וחזיזה, פחות זרים כמו סיינסברי. אם במשחק, ברמה הגבוהה ביותר של הליגה, נעלם מלך השערים, ניקיטה רוקאביציה, ואין התקפה ראויה כדי ליצור איום, יש כאן לא רק נקודת תורפה מקצועית (למה לשחק יהלום בקישור, מול חמישה שחקני קישור של מכבי ת"א?), אלא גם מנטלית.
4. היציאה מבלומפילד אתמול נראתה כמו סצנה מסרטי אפוקליפסה עתידניים, סטייל 'מלחמת העולמות'. שוטרי יס"מ מקימים מחסומים ומתפרסים כדי להגן על הזכוכיות של שער 1, ומאות אוהדי מכבי ת"א חולפים במהירות על פני המחסומים ומחפשים נקודת השקה עם השחקנים. לא מסיכות, לא ריחוק חברתי, לא פרופסור גרוטו ולא ארז כלפון. ערב שני ברציפות שההוראות נראות כמו המלצה למרוח קרם הגנה בחוף הים.
רואים את אוהדי הפועל, ועושים גם. אוהדי מכבי ת"א (דני מרון)
כמו 'שיר הקונטרה', אוהדי מכבי רואים את אוהדי הפועל, ועושים גם, אבל מסכנות הקבוצות שמקבלות נו-נו-נו ממנהלת הליגה. הכדורגל הוא משחק קהילתי, אי אפשר למנוע משחקנים שמחה, ואי אפשר למנוע מהם להתעלם מאוהדיהם. את בלומפילד היה צריך לסגור כבר מרחוב שלבים ומשדרות ירושלים, לא מרחובות התחייה ושארית ישראל. שצמודים לבלומפילד.
בים, באוויר ובבלומפילד: ישראל לא נלחמת בקורונה, היא נלחמת בתקנות.
מה דעתך על הכתבה?