בעונה שעברה הוגרלו שלושה נציגות מהבונדסליגה מול יריבות מהפרמיירליג בשמינית גמר ליגת האלופות, והתוצאות היו עגומות. באיירן מינכן הצליחה איכשהו לחלץ 0:0 באנפילד, אך הפסידה ללא תנאי לליברפול בגומלין, 3:1. דורטמונד נכנעה פעמיים לטוטנהאם, 3:0 בלונדון ו-1:0 בבית, על אף שהוגדרה כפייבוריטית קלה לפני ההתמודדות. לשאלקה לא היה סיכוי מול מנצ'סטר סיטי מלכתחילה, אך ההשפלה בכל זאת היתה קשה מדי – תבוסה 7:0 באנגליה אחרי הפסד 3:2 בגלזנקירשן. בסך הכל, מדובר על תיקו וחמישה הפסדים בתוצאה מצטברת 17:3. גרמניה נותרה ללא קבוצות ברבע גמר הצ'מפיונס ליג, והבדיחות על חשבונה לא איחרו לבוא.
ואולם, הנטייה לקפוץ למסקנות על סמך עונה מסוימת, טבעית ככל שתהיה בעולם בו שופטים את כולם ברגע האמת בטוויטר, אינה נכונה ונטולת הגיון. היחלשות הבונדסליגה נובעת, כך נטען, מהמגבלות הכלכליות על מועדוניה. חוק 50+1 אשר לא מאפשר השתלטות מוחלטת של מיליארדרים, אוליגרכים ומדינות זרות על הקבוצות הגרמניות לא מאפשר להם להתחרות מבחינה פיננסית אל מול המעצמות מאנגליה וספרד. במקביל, הכוח העצום של באיירן הרס במידה לא מבוטלת את התחרותיות בליגה, וכתוצאה מכך פגע גם בתחרותיות הקבוצות הגרמניות באירופה.
נקודת המבט הזו חד צדדית, כי היא מתעלמת מההיבטים החיוביים של התקנות. מועדוני הבונדסליגה אמנם פחות עשירים, אך החוק מאפשר לשמר על קשר אותנטי הרבה יותר בין הקבוצות לקהל. מסורת הכדורגל ממשיכה להיות מטופחת בגרמניה, הרבה יותר מכל הליגות הגדולות האחרות. התשוקה לכדורגל גדולה לא פחות מבעבר, ואולי אפילו יותר. היציעים תמיד מלאים, ולא רק בבונדסליגה. אפילו בליגה השניה ובליגה השלישית לא קל למצוא כרטיסים, והעידוד לא מפסיק לרגע. האהבה נשמרת למרות השליטה האבסולוטית של באיירן, וזו תעודת כבוד לכדורגל הגרמני. תדמיתה של הבונדסליגה נפגע קלות מחוץ לגרמניה בשנים האחרונות, אך לא בתוכה. ובעוד מועדונים רבים במדינות אחרות חושקים לפנות לשוק הגלובלי תוך הזנחת הזירה המקומית – יובנטוס היא הדוגמא הבולטת והמדהימה ביותר לתופעה – הרי שבגרמניה הקהל המקומי עדיין קודם לכל.
תעודת כבוד לכדורגל הגרמני (AFP)
במקביל, צומחת תופעת לייפציג, אשר מנוגדת לכאורה לכל החוקים. זהו מועדון "מלאכותי" שהוקם על ידי קונצרן מסחרי, בין היתר על מנת לקדם את המותג. לכן סולדים ממנו רוב האוהדים בגרמניה, והשנאה כלפיו עזה. גם הופנהיים, מועדון "מלאכותי" נוסף בשליטת איש העסקים המקומי דימטר הופ, לא זוכה לאהדת הציבור הנייטרלי, בלשון המעטה. אלא שבאופן קצת פרדוקסלי, גם המועדונים האלה מיישמים בדרכם את העקרונות עליהם מבוסס הכדורגל הגרמני כולו – טיפוח צעירים ויצירת קשר הדוק, אותנטי וחם עם האוהדים המקומיים. לייפציג והופנהיים לא קונות כוכבי על אלא מאתרות כישרונות, ושתיהן אף הקימו אקדמיות נהדרות וגייסו מאמני נוער מובילים. אפשר לראות בהם פרוייקטים מנוכרים, אך זה לא המצב בפועל. הם תורמים לתחרותיות בבונדסליגה, הן באופן מיידי והן בטווח הארוך, אבל ממש לא מוכרות את הנשמה לשטן כמו פ.ס.ז' או מנצ'סטר סיטי. אם מתנערים מהדעות הקדומות, אפשר אפילו לסמפט אותם.
לשחקנים בבונדסליגה מובטחת אווירה אדירה בכל משחק, וזה לא דבר של מה בכך. הכוכבים העולים מאמינים שהם מסוגלים לקבל הזדמנות לקידום מקצועי בגרמניה, והנהירה בעיצומה. זה כולל את הנערים מאנגליה, ובראשם ג'יידון סאנצ'ו שסירב להישאר במנצ'סטר סיטי וחתם בבורוסיה דורטמונד. זה כולל את פליטי פ.ס.ז' שמחפשים בית נורמלי, ובראשם כריסטופר אנקונקו שהצטרף ללייפצייג ופורח במלוא הדרו, כולל ארבעה בישולים נגד שאלקה במחזור האחרון. וזה כולל, כמובן, את יליד שנת 2000 הכי מפורסם ומתוקשר בימים אלה. מועדוני פאר רבים רדפו אחרי ארלינג הולאנד, ומנצ'סטר יונייטד טיפחה תקוות להחתימו, אבל הנורבגי העדיף את דורטמונד, כי הוא מאמין יותר בבונדסליגה, ונמשך מאוד גם לקיר הצהוב הידוע של וסטפאלנשטדיון. זו לא מהפכה, אלא תהליך הדרגתי, אולם הולאנד חידד אותו מאוד כלפי העולם כולו, והעלה לבדו את קרנה של הליגה הגרמנית. בזכות שחקנים כמוהו, היא אטרקטיבית הרבה יותר מבחינת הקהל מחוץ לגרמניה.
לאפקט הזה נוסף גם מאבק האליפות הנהדר. גם בעונה שעברה נתנה דורטמונד פייט מצוין לבאיירן, הובילה לאורך מחזורים ארוכים, ופיגרה בשתי נקודות בלבד בטבלה הסופית – פער קטן משמעותית מהרגיל. העונה, בשל המשבר אצל האלופה אשר אף הוביל לפיטוריו של המאמן ניקו קובאץ', הקרב צמוד ומרתק אפילו יותר. באיירן דורגה רק במקום השביעי בדצמבר, ואין עוד ליגה גדולה בה התחרותיות גדולה כל כך. דווקא באנגליה, בניגוד לעבר, סגרה ליברפול את הסיפור כבר באמצע העונה. לעומת זאת, בבונדסליגה יש לפחות ארבע טוענות לכתר. באיירן אמנם שבה לפסגה ונראית נפלא עם האנסי פליק על הקווים, אבל לייפציג רחוקה רק נקודה מהמקום הראשון, וגם דורטמונד חזק בתמונה – קל וחומר עם הולאנד וסאנצ'ו בחוד. אפילו משנגלדבאך השקטה והיעילה, שטיפסה למקום הראשון בסתיו, טרם אמרה את המילה האחרונה.
בניגוד לפ.ס.ז' ולסיטי, לייפציג אינה מוכרת את נשמתה לשטן (Gettyimages)
המתח הזה מעלה את אחוזי הרייטינג וגורם לבונדסלגה להיות מושכת יותר. מי שצופה בה, נהנה גם מממוצע כיבושים נאה – 3.24 שערים למשחק מהווים נתון טוב הרבה יותר בהשוואה לכל ליגה גדולה אחרת. בתחתית הרשימה נמצאת, אגב, הליגה הספרדית שמאבדת את יוקרתה בהדרגה. חוליות ההגנה של הקבוצות הגרמניות אולי לא מרשימות במיוחד, אך כדורגל התקפי וסוחף נמצא בשפע, והתנופה הזו מסייעת לנציגות בונדסליגה גם במפעלים האירופיים העונה.
וכך, בניגוד לעונה שעברה, ההצלחה נכון לעכשיו מסחררת. גם כעת הוגרלו שתי גרמניות מול נציגות פרמיירליג בשמינית גמר ליגת האלופות, והפעם הן לא הותירו ליריבותיהן הלונדוניות סיכוי במשחק החוץ. לייפציג היתה ראויה להביס את טוטנהאם בתוצאה גבוהה הרבה יותר מ-0:1 בשבוע שעבר, באיירן כיסחה את צ'לסי עם 0:3 מוחץ שהיה צריך להיות משכנע אפילו יותר. באשר לדורטמונד, היא הפגינה עליונות מול פ.ס.ז' עם 1:2 במשחק הביתי, אם כי במקרה זה הכל פתוח לרווחה לקראת הגומלין.
וגם בליגה האירופית עושות הגרמניות חיים משוגעים. איך שלא תסתכלו על זה, הביקורות הארסיות על איכות הכדורגל הגרמני לפני שנה פשוט לא רלוונטיות. הבונדסליגה ממש לא דועכת. בדיוק להפך – היא פורחת ונמצאת במגמת עלייה.
הכוח העצום של באיירן הרס במידה לא מבוטלת את התחרותיות (Gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?