משחק גדול לא היה אמש (שני) באיצטדיון טדי, אבל מצד אחד הייתה בו שמחה מתפרצת של הפועל תל-אביב, ומצד שני שיברון לב לבית"ר ירושלים. כי אם בליגת העל בכדורגל ישנו הפסד שהבית"רים מתקשים להשלים עמו, הוא תמיד יהיה ההפסד ליריבה המושבעת, הפועל תל-אביב.
הפועל ניצחה 0:1 בזכות מחצית ראשונה טובה, שבה שיחקה כדורגל מאורגן. לבית"ר הייתה אמנם המחצית השניה שהתנהלה בשליטתה המוחלטת, אבל אז הפועל התבצרה בהגנה, ולכך לא הייתה הפעם שום תשובה להתקפת הבית"רים. אל לה לבית"ר להתלונן על ההפסד, כי כאשר לא בועטים לעבר מסגרת השער, התוצאה היא בהתאם. ניצחון הפועל הוא כמובן גם ניצחונו של מאמנה ניר קלינגר, משום ששחקניו לא איבדו אף לרגע את הראש, כולל באותן דקות בהן הם התגוננו על נפשם. לדעתי הוא העריך מראש שמצב כזה יהיה אפשרי.
אם מישהו ציפה שבית"ר ירושלים תפתח בסערה את משחקה הביתי מול הפועל, חיש מהר התברר שהיו אלה האורחים ששיחקו בביטחון, דייקו במסירות, ובדרך כלל הקדימו את הבית"רים בגישה לכל כדור. מאמן הפועל תל-אביב, יצר בשדה המשחק יתרון שנבע מנחישותם של שחקניו ומשמירה על רווחים קרובים בין שחקן לשחקן. לעומת זאת, אצל הקבוצה המארחת ניכרו פערים עצומים בין חלקיה. הקישור הבית"רי "נעלם" במרכז המגרש ולא עלה ברגליו לנהל את המשחק, לתת את הטון, ולספק כדורים להתקפה. כלל ידוע הוא שכאשר הקישור אינו מתפקד, סובלים הן ההגנה והן ההתקפה. כיוון שכך הספיקו לאדומים שתיים-שלוש התקפות מאורגנות, בראשותו של עומרי אלטמן, כדי להביך את ההגנה הירושלמית.
הביך את ההגנה הירושלמית. אלטמן (דני מרון)
אין כמו יתרון בשער (אמנם מכדור עונשין מ-11 מטרים) כדי להגדיל את ביטחונם של השחקנים. ואכן הפועל תל-אביב פעלה אמש כצוות מסור למשימתו ומיומן. בעת הצורך היא חסמה את מחצית המגרש שלה, והישגה הגדול היה בכך שמשך כל המחצית הראשונה שום כדור ירושלמי לא נבעט לעבר מסגרת שערו של יואב ג'רפי.
לבית"ר הייתה בעיקרון מגמה ברורה ונכונה והיא לרווח את המשחק על ידי שני שחקני הכנף, פרדי פלומן (מימין) ואלירן עטר (משמאל). השניים שמרו על קווי האורך, אלא שבכך אין די. עטר נבלם בכל פעם שהחל מכדרר משמאל לכיוון המרכז, מרחק של כ-20 מטרים מהשער האדום – שלוש פעמים עטו עליו מגיני תל-אביב ומנעו ממנו את ניסיון הבעיטה לשער מרגלו הימנית המסוכנת. דווקא עם מערך התקפי בן שלושה חלוצים, בהם שלומי אזולאי, בית"ר "שיחקה" לידי הפועל שלא התקשתה לנקות את השטח. מדוע? משום שפלומן, אזולאי, ועטר לא ניסו אפילו פעם אחת להחליף ביניהם מקומות ולהקשות על שומריהם. מאמן בית"ר, רוני לוי, היה חייב להבחין בכך ולדרוש מחלוציו לנוע, ולהחליף מקומות. הדבר לא נעשה וסייע להפועל לנטרל כל ניסיון לסיכון ממשי של שערה.
"שיחקו לידיים של הפועל". עטר (דני מרון)
עם פתיחת המחצית השנייה החלו דברים להשתנות, בעיקר בזכות הקישור המקומי שהתעורר לחיים. הקשרים נעו קדימה כדי לדחוף את ההתקפה, ושם עטר שיפר את משחקו. בתנועתו המהירה אילץ את האדומים לסגת לאחור, להצטופף ולוותר על משחק ההתקפה שלהם. השליטה במגרש עברה לחלוטין לידי הקבוצה הבית"רית. בדקות רבות היא מצאה מולה לא פחות מעשרה שחקנים מתגוננים, כדי לא לספוג שער שוויון. בדקות אלה שחקני הפועל לא חצו את קו מחצית המגרש. הם פשוט הפסיקו לשחק והסתפקו במגננה טוטאלית, שהזכירה את ימי הבונקר. פלומן הבית"רי עבר שמאלה, ולפתע זו כבר הייתה בית"ר ירושלים שהגבירה תנופה, ולא בית"ר האנמית של המחצית הראשונה. כל שנותר להפועל היה כאמור להרחיק כדורים ולקוות שהשעון ימלא את 90 דקותיו, לפני שתספוג שער שוויון. עם זאת, חרף שליטתה הברורה של בית"ר, גם במחצית זו לא נאלץ שוער הפועל להתמודד עם בעיטות לעברו מצידם של חלוצי ירושלים. זה היה הכישלון הבולט ביותר במשחק ההתקפה הבית"רית. נכון, לא פשוט להתגבר על עשרה שחקני שדה מתגוננים, אבל בעיטות לשער חובה לייצר.
ההפסד ירד על בית"ר כמקלחת צוננת ביום קר, והוא כמובן התקבל בשמחה אצל מכבי חיפה והפועל באר-שבע. למכבי תל אביב בטח זה לא הזיז. הניצחון מעניק להפועל הזדמנות ענקית לשפר את סיכויי ההתברגות בפלייאוף העליון. ואולי באמת אלה שלוש הנקודות שיעשו את ההבדל. בעוד ימים מעטים איש כבר לא יזכור לקבוצה את הבונקר של המחצית השנייה. ניסיון העבר לימד אותי שזוכרים את הנקודות ושמאמן מנצח וקבוצה מנצחת אינם חייבים לאף אחד הסבר. כרגיל, התירוצים היו ונשארו, מנת חלקם של המפסידים.
ניצחון שעשוי לעשות את כל ההבדל עבור האדומים (דני מרון)
מה דעתך על הכתבה?