עלי מוהר טבע את המשפט "נפרק אותם 0:1" בטור האלמותי שלו במקומון "העיר", ואין משפט שמאפיין את האדומים או את הניצחון שלהם אתמול כמו המשפט הזה. הפועל חזרה מסמי עופר עם הפנים בין הידיים וניר קלינגר הבין שהדרך היחידה להגיע לפלייאוף היא להמשיך ולחצוב בהר, ולא לטפס עליו עם רחפן.
הפועל הייתה לפני חודשיים קבוצה עם הווה עגום מאוד ועתיד לוט בערפל. לא בונים אימפריה בחודשיים, ולכן כל חריגה מבנייה איטית של קבוצתיות, נחישות וביטחון עצמי היא עדיין בחזקת התאבדות.
שחקני הפועל ת"א חוגגים. "פירקו 0:1" (דני מרון)
הפועל ת"א פירקה אתמול את בית"ר ירושלים 0:1, כי כמעט ולא היה לה מה להציע חוץ מזה. לעקוץ, משום מקום, ואז לגונן על התוצאה. כשעושים את זה 83 דקות ללא זמן פציעות, עם כדור שפוגע בקורה, כדור ששורט אותו, כדורים שמפלחים את האוויר, קהל עוין וראש ממשלה שניצח כל כך הרבה מערכות בחירות, זה בהחלט מעורר השראה.
2. ניר קלינגר ניצח מספיק משחקים בדרך כזו. אוהדי מכבי תל אביב זוכרים איך דחף את השער השני בניצחון 1:3 על מכבי חיפה בקריית אליעזר ב-1996, שער שהפך את התוצאה. האיש, שלא מעט נהנים להשמיץ, יודע לנצח משחקים כאלה, כי לתפיסתו, נחיתות יוצרת נחישות, וצריך את הרגע הנכון כדי להפוך קבוצה ביתית לפקעת של עצבים ולהוציא אותה משיווי משקל.
קלינגר לא עשה יותר מדי. הוא צופף את הקבוצה בחלק המגרש שלה, אבל לא בדרך שתזמין התקפות חוזרות ונשנות. הוא עשה זאת בצורה שתאלץ את בית"ר להימנע מכניסות לרחבה, למעט כדורים שיגיעו מהאגפים או בעיטות שייבעטו מרחוק. השחקנים היו קרובים זה לזה, לא כדבוקה אחת, אלא בעמידה נכונה, כמו אריג תפור במיוחד.
בית"ר הייתה אומללה. היא שיחקה במהירות, אבל לא היה לה לאן להיכנס, אז היא הלכה מהצדדים. משם, היא הייתה לא מדויקת וכך גם בבעיטות ממרחק. זה לא היה משחק ענק של יואב ג'ראפי, ועדיין הפועל ת"א החזיקה תוצאה כמעט משחק שלם, עם קצת מזל והרבה משמעת טקטית.
קלינגר. יודע לנצח משחקים כאלו (דני מרון)
3. המקום החמישי של הפועל ת"א הוא בחזקת נס ספורטיבי. הפועל זה מועדון שבנוי מטלאים ותלאים. אחרי פירוק, ירידה, דשדוש, וקמילה, המועדון נמצא ברנסנס ספורטיבי. אין בו כמעט כלום – עומרי אלטמן בכושר נהדר, קצת אוראל דגני וקצת סטפן ספירובסקי וזהו – אבל יש שם קבוצה.
מוזר, אבל בליגה שבה יש שתי קבוצות בכירות, עוד שתי קבוצות צמרת והשאר נאבקות ביניהם על השאריות, הפועל היא המועדון הגדול היחיד שאי אפשר לשייך אותו לשום צד. כי מועדון גדול מגיע לכל משחק, בכל הרכב, במחשבה שהוא יכול לנצח אותו.
היריבות של הפועל ת"א לא מתנהגות אותו דבר – וזה היתרון שלה במאבק על הפלייאוף, למרות שבשבוע הבא תחכה לה מכבי ת"א בדרבי. במחזור האחרון של הליגה הסדירה תיאבק מולה הפועל חדרה על הכרטיס לפלייאוף ראש בראש. הפועל תנסה לנצח את שני המשחקים, למרות שארבע נקודות יספיקו לה בוודאות בשביל להיות בפלייאוף העליון. למה? כי זו הפועל.
אלטמן. בכושר נהדר (דני מרון)
4. אחת הבעיות של בית"ר ירושלים זה שהיא קבוצה עם זיקה פוליטית מובהקת וגם מאוד יצרית. וכך, המשחקים הכי חשובים שלה – מול הפועל ת"א ובני סכנין, נראים כמו עוד קרב על כיבוש הכותל.
בית"ר באה למשחק כאילו לא מדובר במשחק כדורגל. הקהל לא נותן לה לחשוב כדורגל, מדובר במלחמה. בכדורגל של פעם, יש לזה יתרון. בכדורגל מקצועני, שבו משחקים כל כך הרבה זרים, זה משבש. הירושלמים שיחקו אתמול עם הראש בקיר. אלירן עטר, שגם ככה נראה תמיד לחוץ וטרוד, היה בטירוף. הלחץ מהקהל, שלא לומר הפחד, הגדיל את כובד המשקולת על הרגליים.
5. יגאל פריד הוא שופט עם ביצים. הוא שונה מאוד מהשופטים בני גילו שמסתובבים בליגת העל ופוחדים מהציון, מהמבקר ומה-VAR. בעבר היו הרבה שופטים כאלה, הדור השתנה. פריד הוא שופט של פעם: שורק על מה שהוא רואה, גם אם ראה לא טוב.
אוהדי בית"ר ירושלים (דני מרון)
ראיתי אותו שופט בליגה א', כשהוא היה ממש צעיר, לפני חמש-שש שנים, והוא ממש לא השתנה, גם אם הקידום שלו היה נעוץ רק בזה. פריד הולך עם הדרך שלו, גם אם צריך לשרוק פנדל על הרמת רגל תמימה, שאולי אפילו לא פגעה.
משחק מסוכן הוא משחק מסוכן, במרכז המגרש או ברחבה. חלק גדול מהשופטים לא היו שורקים לפנדל במצב כזה, למרות שזו עבירה ברחבה ולכן ל-VAR לא נותרה ברירה אלא לאשר את הפנדל. זה אולי מתכתב עם נרטיב המקופחות של בית"ר, אבל זה לא שיקול.
6. ב-2005 פרסם היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, תקנות שאוסרות על נבחרי ציבור ועובדי מדינה לקבל הזמנות וכרטיסים למשחקי כדורגל. אני מאוד מקווה שבנימין נתניהו שילם על עצמו ועל יתר שריו אתמול, אלא אם כן ניר ברקת ניקב עליו במנוי.
ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה ביציע אמש (דני מרון)
מה דעתך על הכתבה?