1. אחת הבעיות הספורטיביות של עידן השידורים החיים היא ההפרדה בין משחקים של קבוצות המתחרות על אותה מטרה עד למחזורים האחרונים של העונה. ולכן, כאשר יש קרב כמעט צמוד בין שתי קבוצות על תואר אליפות אחד, הראשונה ביניהן שמשחקת במהלך מחזור ליגה נהנית מיתרון אדיר על פני יריבתה. לכל שחקן קשה מאוד לעלות למשחק חייב, הרבה יותר קשה מעוד משחק ליגה. המשחק העוקב הוא כבר לא עוד משחק ליגה, הוא קריטי. כאשר מתווספים עוד פרמטרים כמו למשל ניסיון במעמדי הכרעה, או יתרון טבלאי, או ניצחון בשני המפגשים הישירים, אז לשחק אחרי מכבי ת"א זה סיוט, הפרט אם היא מנצחת, ובקלות.
ומתברר שמכבי חיפה צולחת גם את המוקש הזה. היא שומרת על 100% הצלחה מאז ההפסד למכבי ת"א במשחק העונה, היא שומרת על ממוצע גבוה של שערים, על אחוזי הצלחה נדירים (%76.7) והיא מבקיעה כרגיל ברבע השעה האחרונה. וכל זה כשהיא משחקת בערך רבע שעה נורמלית בכל משחק.
2. היו רגעים אתמול שהמשחק הזה הלך לכיוון המפגש בין הקבוצות, בעידן הקודם של האצטדיון, ב-15 במאי 2010, לפני כמעט עשור. אז זה נגמר 1:1 וטרפד לחיפה אליפות. רק שהפעם היא דאגה להוביל 0:2 עוד לפני המחצית. רק שה-0:2 של מכבי חיפה במחצית נראה הרבה פחות אמיתי מה-0:2 של מכבי ת"א במוצאי שבת.
שחקני מכבי חיפה. עומדים בלחץ (אריאל שלום)
המחצית השנייה של חיפה הייתה מבולבלת, ספק אומללה. גם במחצית הראשונה היו דקות ארוכות של חוסר מעש. השער השני של הקבוצה, במסירה בעין עקומה של צ'ארון שרי, פיסוק רגליים של ניקיטה רוקאביציה ונעיצה בנגיעה של יובל אשכנזי, רק מלמדת על הפוטנציאל של חיפה לפרק כל קבוצה בתנועה ונגיעה, בדיוק כפי שעשתה ברבע השעה המטורפת בפתיחת המחצית השנייה של הדרבי. למה זה לא קורה יותר מדי? כי יש למכבי חיפה נקודות תורפה: טרנט סיינסברי וסינטיהו סלליך למשל.
סלליך יכול היה להיות הברקה, סוג של אבי ריקן. שחקן שמתרוצץ בכל מקום במגרש, שאתה לא מבין מה הפוזשן שלו עד שהוא מופיע מאחרייך או מולך, שחקן שיכול ללחוץ בשליש האמצעי ולהיות שחקן הכרעה בסוף השליש האחרון, אבל לסלליך יש מהירות, כושר גופני, אין לו אגו, אבל גם לא מספרים. ההחמצה שלו אתמול היא דוגמא למצב שריקן היה עושה ממנו שער ואחר כך רץ להקפיץ את החזה מול הקהל שלו. תארו לעצמכם את ריקן ואמאדור במכבי חיפה, למי היה אז יתרון של 4 הפרש?
3. למכבי ת"א נשאר עד סוף הליגה הסדירה משחק מוקש אחד: מול הפועל ב"ש ובעיקר יוסי אבוקסיס ביום רביעי. למכבי חיפה יש בשבוע הבא את הפועל ת"א שלא עוצרת, את בית"ר ירושלים בטדי ולקינוח את הפועל ב"ש בסמי עופר. אלה המשחקים הכי חשובים של חיפה העונה, יותר חשובים מהמאבקים הישירים מול מכבי ת"א, במחזורים ה-27 וה-32 של הפלייאוף. כדי לנצח את הקבוצות האלה תצטרך חיפה להיות יותר עמידה ולא להפוך את ג'וש כהן למצטיין במשחק, ולהפגין שליטה יותר משמעותית בקצב המשחק. כרגע, מכבי ת"א עושה את זה טוב הרבה יותר והפער הנמוך יחסית נובע מכך שמכבי ת"א משתעממת לפעמים מהמשחקים שלה ופשוט לא מייצרת דבר.
4. היו דקות שבני יהודה נראתה אתמול טוב מאוד, ועדיין היא הפסידה 3:1. בני יהודה, ואת זה הבין יוסי אבוקסיס, לא שווה יותר מגול למשחק. אין לה כלים התקפיים מובהקים, לא משחקים אצלה שחקנים עם מספרים שוברי שיוויון, ולכן המפתח להצלחה שלה בשנתיים הקודמות הייתה הגנה ושוער חזקים. אם בני יהודה תשחק הגנה טובה, היא תצליח לנצח משחקים כמו של אתמול, אבל אין לה הגנה טובה. הבעיה שגם אצל אבוקסיס, העונה, לרוב זה לא עבד.
אם יובל אשכנזי הרים ידיים אתמול לאחר השער שלו, כדי להתנצל, מכבי חיפה הייתה צריכה להתנצל על אליסון דוס סנטוס, החוליה החלשה בכל קבוצה בה שיחק מאז מכבי פ"ת. איתו יהיה לבני יהודה קשה לנצח כמו אתמול, למען האמת גם להישאר בליגה. יש לא מעט קבוצות בהיסטוריה של הכדורגל שלא ידעו שהן מועמדות לרדת ליגה, עד שהן ירדו ליגה. בני יהודה נמצאת אולי נקודה מפלייאוף עליון ותשע נקודות מירידה, אבל לא בטוח שהיא מוכנה לאפשרות שתצטרך לשחק בפלייאוף התחתון שבעה משחקים של גיהינום.
5. טוב, נדמה שקו האשראי של ירדן שועה נגמר. ולא מדובר רק על כך ששחקן בן 20 לא יכול להתנהג כמו שהוא מתנהג או למלא בגיל כזה צעיר גיליון כזה של בעיות התנהגות. מכבי חיפה צריכה לוותר על סדרת החינוך המתמשכת הזו – אין לה תכלית – ופשוט להשאיל אותו לקבוצה שבה ישחק ואולי תרגיע אותו. הישארות שלו יכולה להזיק למירקם החברתי העדין וכמובן לפגוע בסמכות של מרקו בלבול. המאמן הוכיח העונה שאפשר להגיע ל-46 נקודות מתוך 60 בלי ירדן שועה, החלוץ הוכיח שהוא לא יכול לקבל מרות. זה מצב שהוא כבר בלתי אפשרי לעיכול. היפרדות מתחייבת, היא תעזור לשועה לא פחות מאשר תעזור למכבי חיפה.
מה דעתך על הכתבה?